ישובים חדשים: בעיה סבוכה (מאוד)!
בעיה, בעיקר במדינה כמו שלנו, שאין מה להסתיר ולהחביא: קיים בה
מאבק של שליטה על קרקע. מאבק
גיאופוליטי. מה שמסבך עוד יותר את המצב הוא חולשתה של המדינה, או - נכון יותר - חוסר יכולתה לאכוף את החוק על חלק מן האוכלוסייה (ע"ע: הבדווים בנגב, "בניה בלתי חוקית" ועוד...). במצב שכזה, המדינה נגררת, למעשה, אחר העבריינים ונוקטת בשיטה שאני הייתי קורא לה: "עבריינות ממוסדת". למה "עבריינות"? משום שהקמת הישובים (והדוגמא שנתת היא בהחלט טובה: יששכר וחרוב, למשל) אינה נובעת מהליך חוקי אלא "החלטה עוקפת חוק" (למעשה, באה הממשלה ואמרה/קבעה לוועדות התכנון: לא מעניין אותי מה שיש לכן לאמר. את הישובים אתם חייבים לאשר!
בניגוד לחוק התכנון והבניה!). אבל, כדי לסבך (עוד יותר!!) את העניין, חייבים לאמר שאכן, אם לא יקומו אותם ישובים (וחרוב ויששכר הם דוגמא מצויינת לכך!!!), השטח ייתפס במהרה על ידי אותם פולשים עברייני בניה "בלתי ממוסדים"... וכעת עלינו להחליט: איזו עבריינות אנו מעדיפים: האם את זו של אותם פורעי חוק "לא ממוסדים" (אשר השטח והנזקים, הסביבתיים והאחרים שהם יגרמו, יהיו גדולים ביותר) או את "העבריינות הממוסדת", שנזקה קטן מעט יותר. דילמה קשה. אני הייתי מעדיף שהמדינה ומוסדותיה יפסיקו להיות אימפוטנטיים ביחס לגורמים החזקים והאלימים (המדינה יותר יפה מאוד "להיות חזקה על חלשים". נסו לבנות פרגולה ללא רשיון בחצר הפרטית שלכם...
). ותשמר את השטחים הפתוחים ותתנהל על-פי עקרונות של תכנון בר-קיימא "פרופר"! אולי בימות המשחי (או כשיצמחו לי שערות ירוקות בכף היד...).
