אכלן מתחיל
New member
תלוי מה אתה מחפש
חשבתי (ואני עומד על דעתי זו) ששווה להזכיר אותן בקו הראשון של מסעדות ארצנו.
חשבתי (ואני עומד על דעתי זו) ששווה להזכיר אותן בקו הראשון של מסעדות ארצנו.
תום עידן מסעדות עילית ?
- פותח הנושא הגרגרן
- פורסם בתאריך
אכלן מתחיל
New member
הייתי ממש שם (ברוט) ליום הולדת
אז כן...אבל זה תלוי בקהל וכמות האנשים.
אתה מדבר הרבה על סף ריגושים. אני לא מכיר מקומות כאן שהתפריט יותר פתוח, מגוון ומקורי כמו הצלע הזאת של ברוט-אואזיס. מה חסר לך שם, מפות לבנות?
אז כן...אבל זה תלוי בקהל וכמות האנשים.
אתה מדבר הרבה על סף ריגושים. אני לא מכיר מקומות כאן שהתפריט יותר פתוח, מגוון ומקורי כמו הצלע הזאת של ברוט-אואזיס. מה חסר לך שם, מפות לבנות?
מתוך כתבה שהתפרסמה היום ב- YNET
"במקום מסעדות שף נפתחות יותר ויותר מסעדות פועלים אופנתיות, "תבשיליות" ממותגות וחומוסיות מדליקות שיורדות אל העם כדי לגעת בכולם, או מסעדות פאסט-קז׳ואל שמעלות את אוכל הרחוב לדרגות חדשות של עילוי".
 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5030825,00.html
"במקום מסעדות שף נפתחות יותר ויותר מסעדות פועלים אופנתיות, "תבשיליות" ממותגות וחומוסיות מדליקות שיורדות אל העם כדי לגעת בכולם, או מסעדות פאסט-קז׳ואל שמעלות את אוכל הרחוב לדרגות חדשות של עילוי".
 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5030825,00.html
אל תשכח שאצלנו הגוזלית טרם פרחה מן הקן
כך שאנחנו די מאולצים ללו"ז שלה עד תום הבגרויות בקיץ 2018 איה"ש (אם ירצה השף) ואז יש בקנה טיול ארוך לפני שהיא מתגייסת ואז...
בקיצור, אתנם כבר שכחתם מהאילוצים האלה
זה מזכיר לי בדיחה, על זה ששואלים כומר, קאדי ורב מתי מתחילים החיים.
הכומר: "עם ההתעברות"
הקאדי: "מה פתאום ? רק עם הלידה !"
הרב: "שניכם טועים ! רק כשהילדים עוזבים את הבית והכלב מת"
כך שאנחנו די מאולצים ללו"ז שלה עד תום הבגרויות בקיץ 2018 איה"ש (אם ירצה השף) ואז יש בקנה טיול ארוך לפני שהיא מתגייסת ואז...
בקיצור, אתנם כבר שכחתם מהאילוצים האלה
זה מזכיר לי בדיחה, על זה ששואלים כומר, קאדי ורב מתי מתחילים החיים.
הכומר: "עם ההתעברות"
הקאדי: "מה פתאום ? רק עם הלידה !"
הרב: "שניכם טועים ! רק כשהילדים עוזבים את הבית והכלב מת"
Geralt of Rivia
New member
גם אחותה קווטרו עילית בעיניי
והייתי מוסיף לרשימה גם את אריא המוקפדת והטובה.
קשה לי לחשוב על עוד מסעדות שיכולות לענות להגדרה "עילית" וטרם הוזכרו בשרשור הזה. למרבה הצער המגמה היא ששפים מוכשרים עוברים אל מעבר לים, פותחים מקומות קז'ואלים ו"מגניבים" יותר או מוכרים אוכל בפיתה, כך שאני לא צופה שהמבחר יגדל בעתיד הקרוב.
והייתי מוסיף לרשימה גם את אריא המוקפדת והטובה.
קשה לי לחשוב על עוד מסעדות שיכולות לענות להגדרה "עילית" וטרם הוזכרו בשרשור הזה. למרבה הצער המגמה היא ששפים מוכשרים עוברים אל מעבר לים, פותחים מקומות קז'ואלים ו"מגניבים" יותר או מוכרים אוכל בפיתה, כך שאני לא צופה שהמבחר יגדל בעתיד הקרוב.
passioneta
New member
משייה
passioneta
New member
גריג
גם לי יש תחושה כזו, ובכל זאת יש מקומות לאכול
קודם כל הייתי מוסיף את קלואליס (לא זוכר שראיתי אותן מוזכרות בדיון) לרשימת הבודדות ששרדו, אבל אין ספק שמספר המסעדות שאפשר להגדיר כמסעדות עילית הצטמצם מאד.
האמת שזה לא פלא. מסעדות כאלה שבנאדם מהישוב לא מגיע אליהן על בסיס יומי צריכות מספר גדול של סועדים פוטנציאלים, ובארץ שלנו זה בעייתי. אפילו שתכניות האוכל הגבירו את המודעות לקולינריה - הישראלי המצוי מתייחס בזילזול למסעדות שמגישות "מנות פלצניות במחירים של משכנתא" ומעדיף את מסעדות הביניים והעממיות.
בסופו של דבר גם מישהו כמוני, שנחשב הכי קהל פוטנציאלי למסעדות כאלה, יכול לספור על אצבעות של יד אחת את מספר הפעמים שביקר בכתית (משהו כמו 5). בקלואליס (פעמיים). במול ים (לא הייתי אף פעם, מודה באשמה). במסה (פעמיים בערב היתר בעיסקיות). ב-OCD (פעם אחת). בפושקין (פעם או פעמיים). וכן הלאה.
מיליון אנשים עם מינון כזה יכולים להחזיק יופי את ענף מסעדות העילית. המספר בארץ לא מתקרב גם לעשירית מזה.
עוד גורם שמהווה בעיה הוא שמשלב כלשהו מסעדות התחילו להשקיע כספי עתק בזמן ההקמה על עיצוב וסטייל. מי שאולי סימנה את הדרך היתה טאיזו, שהכתבות על ההשקעה שלה בעיצוב עשו די כותרות בזמן שנפתחה. מאז נשרפו מיליונים על כל מיני מגה-סטייל של מסעדות וחלק לא מבוטל מהכסף הזה הלך עם המסעדות האלה לקבר ברגע שהן נסגרו, ואלה שלא נסגרו רודפות אחרי ההכנסות שלהן כדי לכסות על ההוצאה הראשונית האדירה.
אני לא אתייפייף ואגיד שעיצוב ואווירה של מסעדה לא חשובים לי. אני לא אתלבש יפה ואצא לבלות ערב במסעדה במקום כמו החלוצים 3, גם אם האוכל שם מאד מסקרן אותי. יחד עם זאת בשביל שמסעדה תרגיש נעימה ומפנקת לא צריך לשפוך מיליונים על עיצוב מטורף, והייתי מעדיף שמסעדות ישקיעו פחות במה שרואים ויותר במה שאוכלים.
עם כל הצער על הכוס הריקה של מסעדות עילית שלא שרדו, קרה במקביל תהליך מבורך שבו מסעדות של רמת הביניים נכון להיום הן בסטנדרד יותר גבוה ממה שהיה בזמנים מאד עברו. מסעדות כמו אואזיס. משייה. שילה. טאיזו. פופינה. טופולופומפו (שטרם הייתי אבל שמעתי עליה דברים ממש טובים). קוואטרו. מסכים איתך שהן לא מסעדות עילית, אבל מצד שני - הרבה יותר נגיש לאכול שם ולא צריך לשמור את ההזדמנות לאיזה אירוע של פעם בשנה, וסך הכל כן עילי לא עילי - אני די נהנה בחלק מהם.
אם נוסיף למסעדות גם ברים כמו כמו בר-א-וין. ברוט. הקונסיירז'. וכו' - אז בכלל מקבלים היצע לא רע של מוקומות שבחלק מהם די כיף לי לאכול ויותר נגיש לי לאכול, אז קצת פחות אכפת לי אם הן נחשבות מסעדה עילית או לא מסעדה עילית.
אם בעיניך אפילו התפריט של מסה לא מספיק נועז כדי לכלול אותה ברשימה של מסעדות העילית, אז התחושה שלי היא שיש מצב שהנוסטלגיה מוסיפה לחלק מהשפים יותר זוהר ממה שזה היה באמת (וכמו שאתה כותב - גם הדרישות שלנו פעם היו צנועות יותר). מאיר אדוני או רושפלד בתחילת דרכו לא פגשתי הרבה, וגם בפושקין שאתה מציין כמסעדה עילית אני זוכר ארוחה טובה אבל בלי איזה ניצוצות וברקים. גם במול ים, אם צריך לאפיין את יורם ניצן במשפט אחד נראה לי שהמשפט יהיה "טיפול מעולה בחומרי גלם" ולא "חדשנות ויצירתיות". אז סך הכל ההגדרות די מטושטשות, ואני לא בטוח שהייתי רוצה לחזור לימים של שתי מסעדות עיליות שהן בודדות בפיסגה, אבל מסעדות בדרג ביניים שנמצאות מתחת לסטנדרטים של מסעדות הביניים של היום.
מה שיותר מדאיג אותי זה אלף - שגם בקרב מסעדות הביניים יש הרבה סגירות, ומזהירים אותנו שהגל אפילו לא בשיאו. ובית - זה שמחוץ לתל אביב המצב קטסטרופאלי. כל נסיעה לצפון אנחנו מנסים למצוא משהו חדש ושוב פעם מעלים מהרשימה את אורי בורי ואת בועז מבשל ואת מיכאל בלימן, ובגליל המערבי או להבדיל באילת - המצב אפילו קשה יותר.
כך שעם כל התחושה שהכל קורס ולא נשאר איפה לאכול - אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה אז יש עדין תקווה, אבל אין ספק שעם כל ידיעה על עוד מסעדה שנסגרת, עושה רושם שבאמת דרכון בתוקף הופך להיות מאסט לחובבי האוכל בארץ.
קודם כל הייתי מוסיף את קלואליס (לא זוכר שראיתי אותן מוזכרות בדיון) לרשימת הבודדות ששרדו, אבל אין ספק שמספר המסעדות שאפשר להגדיר כמסעדות עילית הצטמצם מאד.
האמת שזה לא פלא. מסעדות כאלה שבנאדם מהישוב לא מגיע אליהן על בסיס יומי צריכות מספר גדול של סועדים פוטנציאלים, ובארץ שלנו זה בעייתי. אפילו שתכניות האוכל הגבירו את המודעות לקולינריה - הישראלי המצוי מתייחס בזילזול למסעדות שמגישות "מנות פלצניות במחירים של משכנתא" ומעדיף את מסעדות הביניים והעממיות.
בסופו של דבר גם מישהו כמוני, שנחשב הכי קהל פוטנציאלי למסעדות כאלה, יכול לספור על אצבעות של יד אחת את מספר הפעמים שביקר בכתית (משהו כמו 5). בקלואליס (פעמיים). במול ים (לא הייתי אף פעם, מודה באשמה). במסה (פעמיים בערב היתר בעיסקיות). ב-OCD (פעם אחת). בפושקין (פעם או פעמיים). וכן הלאה.
מיליון אנשים עם מינון כזה יכולים להחזיק יופי את ענף מסעדות העילית. המספר בארץ לא מתקרב גם לעשירית מזה.
עוד גורם שמהווה בעיה הוא שמשלב כלשהו מסעדות התחילו להשקיע כספי עתק בזמן ההקמה על עיצוב וסטייל. מי שאולי סימנה את הדרך היתה טאיזו, שהכתבות על ההשקעה שלה בעיצוב עשו די כותרות בזמן שנפתחה. מאז נשרפו מיליונים על כל מיני מגה-סטייל של מסעדות וחלק לא מבוטל מהכסף הזה הלך עם המסעדות האלה לקבר ברגע שהן נסגרו, ואלה שלא נסגרו רודפות אחרי ההכנסות שלהן כדי לכסות על ההוצאה הראשונית האדירה.
אני לא אתייפייף ואגיד שעיצוב ואווירה של מסעדה לא חשובים לי. אני לא אתלבש יפה ואצא לבלות ערב במסעדה במקום כמו החלוצים 3, גם אם האוכל שם מאד מסקרן אותי. יחד עם זאת בשביל שמסעדה תרגיש נעימה ומפנקת לא צריך לשפוך מיליונים על עיצוב מטורף, והייתי מעדיף שמסעדות ישקיעו פחות במה שרואים ויותר במה שאוכלים.
עם כל הצער על הכוס הריקה של מסעדות עילית שלא שרדו, קרה במקביל תהליך מבורך שבו מסעדות של רמת הביניים נכון להיום הן בסטנדרד יותר גבוה ממה שהיה בזמנים מאד עברו. מסעדות כמו אואזיס. משייה. שילה. טאיזו. פופינה. טופולופומפו (שטרם הייתי אבל שמעתי עליה דברים ממש טובים). קוואטרו. מסכים איתך שהן לא מסעדות עילית, אבל מצד שני - הרבה יותר נגיש לאכול שם ולא צריך לשמור את ההזדמנות לאיזה אירוע של פעם בשנה, וסך הכל כן עילי לא עילי - אני די נהנה בחלק מהם.
אם נוסיף למסעדות גם ברים כמו כמו בר-א-וין. ברוט. הקונסיירז'. וכו' - אז בכלל מקבלים היצע לא רע של מוקומות שבחלק מהם די כיף לי לאכול ויותר נגיש לי לאכול, אז קצת פחות אכפת לי אם הן נחשבות מסעדה עילית או לא מסעדה עילית.
אם בעיניך אפילו התפריט של מסה לא מספיק נועז כדי לכלול אותה ברשימה של מסעדות העילית, אז התחושה שלי היא שיש מצב שהנוסטלגיה מוסיפה לחלק מהשפים יותר זוהר ממה שזה היה באמת (וכמו שאתה כותב - גם הדרישות שלנו פעם היו צנועות יותר). מאיר אדוני או רושפלד בתחילת דרכו לא פגשתי הרבה, וגם בפושקין שאתה מציין כמסעדה עילית אני זוכר ארוחה טובה אבל בלי איזה ניצוצות וברקים. גם במול ים, אם צריך לאפיין את יורם ניצן במשפט אחד נראה לי שהמשפט יהיה "טיפול מעולה בחומרי גלם" ולא "חדשנות ויצירתיות". אז סך הכל ההגדרות די מטושטשות, ואני לא בטוח שהייתי רוצה לחזור לימים של שתי מסעדות עיליות שהן בודדות בפיסגה, אבל מסעדות בדרג ביניים שנמצאות מתחת לסטנדרטים של מסעדות הביניים של היום.
מה שיותר מדאיג אותי זה אלף - שגם בקרב מסעדות הביניים יש הרבה סגירות, ומזהירים אותנו שהגל אפילו לא בשיאו. ובית - זה שמחוץ לתל אביב המצב קטסטרופאלי. כל נסיעה לצפון אנחנו מנסים למצוא משהו חדש ושוב פעם מעלים מהרשימה את אורי בורי ואת בועז מבשל ואת מיכאל בלימן, ובגליל המערבי או להבדיל באילת - המצב אפילו קשה יותר.
כך שעם כל התחושה שהכל קורס ולא נשאר איפה לאכול - אם מסתכלים על חצי הכוס המלאה אז יש עדין תקווה, אבל אין ספק שעם כל ידיעה על עוד מסעדה שנסגרת, עושה רושם שבאמת דרכון בתוקף הופך להיות מאסט לחובבי האוכל בארץ.
ובכן...
לגבי קלואליס - כן ואפילו חגגתי בה לבתי את בת המצווה שלה בארוע משפחתי גדול, בהצלחה שזוכרים עד היום. אלא שבתוכנית בוקר בשבוע שעבר, דווח על סגירתה המתוכננת ופתיחתה במקום או במתכונת אחרת. אינני יודע פרטים.
האמת שההרהורים הנוגים לאחר הידיעה הזו + האכזבה באותו שבוע מהארוחה עם השף המכוכב הם אלה שהובילו לפוסט הזה.
אצלי לפחות, הרצון להרים את רף הריגושים כל העת, אינו נובע מנוסטלגיה לתקופה שהיה קל יותר לרצות אותי. בשנים האחרונות אני סועד בכ-40-50 מסעדות בחו"ל בשנה. לפחות 10 מתוכן עונות לחוויה שאני מחפש. כלומר הצלחה ביחס של 1:4. הלואי בארצנו.
לגבי קלואליס - כן ואפילו חגגתי בה לבתי את בת המצווה שלה בארוע משפחתי גדול, בהצלחה שזוכרים עד היום. אלא שבתוכנית בוקר בשבוע שעבר, דווח על סגירתה המתוכננת ופתיחתה במקום או במתכונת אחרת. אינני יודע פרטים.
האמת שההרהורים הנוגים לאחר הידיעה הזו + האכזבה באותו שבוע מהארוחה עם השף המכוכב הם אלה שהובילו לפוסט הזה.
אצלי לפחות, הרצון להרים את רף הריגושים כל העת, אינו נובע מנוסטלגיה לתקופה שהיה קל יותר לרצות אותי. בשנים האחרונות אני סועד בכ-40-50 מסעדות בחו"ל בשנה. לפחות 10 מתוכן עונות לחוויה שאני מחפש. כלומר הצלחה ביחס של 1:4. הלואי בארצנו.
לא ידעתי על קלואליס. אכן מבאס
שוב לא מסעדה שאכלתי בה יותר מדי פעמים אבל הרבה פעמים הסתכלתי על ארוחות מיוחדות שם ואיכשהו לא יצא. לוקח על עצמי חלק מהאשמה.
מכל המסעדות שהוזכרו וטרם היית - הייתי נותן צאנס ל ocd. היינו שם רק פעם אחת ואני מקווה שבקרוב תבוא הפעם הנוספת. לא הכל היה מושלם. זה גם היה די מזמן ומאז התפרסמו ביקורות לכאן ולשם.
אבל אם מחפשים אומץ - אז אי אפשר שלא להעריך בחור די צעיר ששם את הביצים שלו על מסעדה שלחלוטין אין לה סיכוי בארץ. נכון שהוא משקיע יותר מדי באיך נראית הצלחת אבל מהארוחה שלנו שם חלק לא קטו מהמנות היו ראויות גם מבחינת הטעם. מקווה שהביקור הנוסף לא יגרום לי להצטער על הפירגון הזה. אבל אם לא היית אף פעם אז צאנס אחד למקום האמיץ הזה בכל זאת מגיע.
בניגוד לדעת הרוב בדיון הזה אני לא מצאתי בחו'ל פתרון פלא מושלם. אם לוקחים את ניו יורק או פריז כדוגמא, אז המחיר בחלק גדול מהמסעדות שאתה מדבר עליהן יוצא סכום לא שפוי אחרי תרגום לשקלים. עם כל הכבוד לזאן ג'ורג' או בולי אני לא אשאיר שם 300$ לאדם עבור ארוחה אחת, ומכאן והלאה זה כבר לא פעם התפשרות. פה זה עיסקית שהיא לא בדיוק זה ופה זו ארוחה עם מנות מיקרוביות (פר סה).
וכך לצד כמה וכמה ארוחות באמת חלומיות שאני לא אשכח כל החיים היו לנו לא מעט ארוחות שלא עמדו בציפיות ושיצאנו מהם עם תחושה סתמית. זה עדין יותר מהממוצע בארץ, אבל היות וביקורים בחוץ לארץ זה עדין משהו עלצבסיסמשח פעם פעמיים בשנה אצלנו אז אני משתדל למצוא בארץ את מסעדות הביניים שנותנות את התמורה היותר טובה ולחלום שבנסיעה הבאה לחו'ל ניפול על עוד ארוחת חלומות לאוסף...
שוב לא מסעדה שאכלתי בה יותר מדי פעמים אבל הרבה פעמים הסתכלתי על ארוחות מיוחדות שם ואיכשהו לא יצא. לוקח על עצמי חלק מהאשמה.
מכל המסעדות שהוזכרו וטרם היית - הייתי נותן צאנס ל ocd. היינו שם רק פעם אחת ואני מקווה שבקרוב תבוא הפעם הנוספת. לא הכל היה מושלם. זה גם היה די מזמן ומאז התפרסמו ביקורות לכאן ולשם.
אבל אם מחפשים אומץ - אז אי אפשר שלא להעריך בחור די צעיר ששם את הביצים שלו על מסעדה שלחלוטין אין לה סיכוי בארץ. נכון שהוא משקיע יותר מדי באיך נראית הצלחת אבל מהארוחה שלנו שם חלק לא קטו מהמנות היו ראויות גם מבחינת הטעם. מקווה שהביקור הנוסף לא יגרום לי להצטער על הפירגון הזה. אבל אם לא היית אף פעם אז צאנס אחד למקום האמיץ הזה בכל זאת מגיע.
בניגוד לדעת הרוב בדיון הזה אני לא מצאתי בחו'ל פתרון פלא מושלם. אם לוקחים את ניו יורק או פריז כדוגמא, אז המחיר בחלק גדול מהמסעדות שאתה מדבר עליהן יוצא סכום לא שפוי אחרי תרגום לשקלים. עם כל הכבוד לזאן ג'ורג' או בולי אני לא אשאיר שם 300$ לאדם עבור ארוחה אחת, ומכאן והלאה זה כבר לא פעם התפשרות. פה זה עיסקית שהיא לא בדיוק זה ופה זו ארוחה עם מנות מיקרוביות (פר סה).
וכך לצד כמה וכמה ארוחות באמת חלומיות שאני לא אשכח כל החיים היו לנו לא מעט ארוחות שלא עמדו בציפיות ושיצאנו מהם עם תחושה סתמית. זה עדין יותר מהממוצע בארץ, אבל היות וביקורים בחוץ לארץ זה עדין משהו עלצבסיסמשח פעם פעמיים בשנה אצלנו אז אני משתדל למצוא בארץ את מסעדות הביניים שנותנות את התמורה היותר טובה ולחלום שבנסיעה הבאה לחו'ל ניפול על עוד ארוחת חלומות לאוסף...
אני יודע. יצאתי מהצהרים שם פעמיים להזכירך
אבל אם צריך להיות הוגנים עד הסוף, אז המדד הוא המחיר של ארוחת ערב, ובבולי מדובר על תענוג מאד יקר. לזכותה של בולי ייאמר שאין שום רבב בעסקית הצהרים שלהם, והפעם הראשונה שלנו שם תיזכר לעד כאחת הארוחות הטובות שאכלנו בחיים (השניה היתה מוצלחת אבל פחות מרגשת, באופן טבעי), אבל היות ואצלנו ארוחה במסעדה היא בעיקר סוג של בילוי בערב - צהרים זו תמיד סוג של פשרה, גם צהרים מושלמים כמו בבולי.
אבל אם צריך להיות הוגנים עד הסוף, אז המדד הוא המחיר של ארוחת ערב, ובבולי מדובר על תענוג מאד יקר. לזכותה של בולי ייאמר שאין שום רבב בעסקית הצהרים שלהם, והפעם הראשונה שלנו שם תיזכר לעד כאחת הארוחות הטובות שאכלנו בחיים (השניה היתה מוצלחת אבל פחות מרגשת, באופן טבעי), אבל היות ואצלנו ארוחה במסעדה היא בעיקר סוג של בילוי בערב - צהרים זו תמיד סוג של פשרה, גם צהרים מושלמים כמו בבולי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.