ההשפעה המכרעת של הסביבה והבית
בהקשר ההוא הייתה ההשפעה על הצלחה בבחינות המחוננים, שלא בודקת את ההצלחה ללמוד את מה שלימדו בבית הספר (אלא שואלת, נניח, על איזה ספר שכתבה דבורה עומר - ממש קשור לאינטליגנציה...).
דיברנו עליך מול ילדים אחרים בבית הספר שלך - שבדרך כלל מגיעים משכבה סוציו-אקונומית דומה לשלך - אז כן, סביר שמי שלומד יותר יחידות בבית הספר שלך משקיע יותר ממי שלומד פחות יחידות, ובוודאי שמשקיע יותר מכפי שהוא עצמו היה משקיע לו למד פחות יחידות.
מישהו בבית ספר אחר, שיש לו מורים גרועים, ייאלץ ללמוד לבד מספרים - ואז ייאלץ להשקיע יותר ממך (בהנחה שהקשבת למורים - וזה לאו דווקא נכון) כדי להצליח באותם דברים - וכבר נכנס אי שוויון. ופה גם נכנסת ההנחה שהספרים מספיק טובים כדי להצליח ללמוד הכל מהספר.
במצבים שהספרים לא מאפשרים ללמוד לבד, אכן יש אי שוויון אינהרנטי, כי רק מי שמלמדים אותו את החומר, או לפחות אומרים לו מאיפה ללמוד את החומר הנכון, יכול ללמוד אותו.
תכלס, אם הגעת לתיכון ואתה יודע לקרוא, וספרי הלימוד טובים, ויש לך אפשרות לסדר סביבת למידה בבית או בספרייה ולהתפנות ללמידה (וזה עוד דבר שלא תמיד יש לכולם, ותלוי גם במשפחה, ובאמצעים, וכו' - ולמעשה נראה לי הבדל מאוד מהותי בין התנאים שיש לילדים שונים, שמהווה חלק מאוד גדול מהקושי של מי שמתקשה), אין סיבה שלא תצליח במידה מקסימלית (רק ששוב, יתכן שזה ידרוש ממך השקעה גדולה יותר מכפי שתידרש ממישהו שנמצא בסביבה אחרת, ולא צריך ללמוד הכל לבד. ואם, למשל, יש מישהו בבית שלו שיכול לעזור לו כשהוא מתקשה במשהו - שוב יהיה לו קל יותר, פחות מתסכל וכו' - ופה באמת נכנסת שוב השפעה מסוימת של הבית. ואם אין - אז מורה פרטי וכנ"ל. אבל הדברים האלה לא חובה - הם רק מאוד מקלים, וכשמשהו קל יותר, מן הסתם יותר אנשים מצליחים לעשות אותו, לדבוק בו, וכו').