שגיתי...
ראשית, אני מתנצל, כי "וידעת עם לבבך" לא נכתב בש"שמע ישראל" אלא בפרשת "עקב" שאני קרוא אותה יחדיו עם נער צעיר שאני מכינו לבר המצוה. שנית, התחום שלי הוא מדעים אז כך שאני מוכיח בדרך כלל עם משוואות... פה זה קצת קשה אז אני יכול רק להשתדל. שלישית, צר לי, אך אינך מבינה, ברור שהתורה דורשת מהאדם שלמור את המצוות ולקיים אותן, איני מכחיש זאת. אך התורה גם מצווה ללמוד, לשקוד, להבין ולא להשען על אמונה עיוורת. זה אחד מהדברים החשובים שלפי דעתי לא נותנים עליהם מספיק דגש בחינוך הנוער. במקום זה גודלים בשיטה "תושבה מיראה" במקום ב"תשובה מאהבה" והיא אפשרית כשבנאדם שלם עם עצמו מעבר לסתם להאמין. ולבסוף לגבי בורא עולם, אדם לא יכול להוכיח האם יש או האם אין (להוכיח שלא קיים משהו במרחב אינסופי זה לא אפשרי אבל נניח לזה). אבל מרגע שאדם מאמין במשהו, קראי לזה תיאוריה, קראי לזה אמונה, תחושה, לא משנה, הוא צריך לנסות לבסס את זה. יש כאלה שמסתכלים על הדברים בעולם וראים בהם חוכמה על אנושית ויש כאלה שמקבלים זאת בצורה טבעית שנובע מתהליך התחפתחותי של המון שנים. זה מזכיר לי את היכולת לקחת תמונה וכל אחד יכול לעיתים לראות בה משהו אחר. ברגע שאדם מצליח ליישב את העולם כפי שהוא נראה לו ע"י חושיו לאמונה, להשקפה שלו - אז הוא יכול לחוש שלמות כאשר מבחינתו זה גם ידיעה ולא רק אמונה. ואני מצטער אם הארכתי... לא יודע מה קורה לי?