זה רק סמפטום
אני חושבת ש"חוסר הייחוד" שאת מרגישה כרגע בשבתות, וזה שהן עוברות לך כעוד יום "רגיל" זה רק איזה שהוא סימפטום לבעיה האמיתית. והבעיה האמיתית היא שבגיל 29 נתת לעצמך לראשונה חירות מחשבתית, ובאמת החלטת לעשות "פוס" ולהתחיל לעשות עם עצמך חושבים לגבי מי את, מה את איפה את, מה זה העולם הזה ומה הן השקפותייך כלפיו. החופש המחשבתי הזה שחווית במלוא עוצמתו לקראת שנות ה-30 לחייך, זה שלב אותו עובר כל חילוני החל מתחילת שנות העשרה המוקדמות שלו. הרי החינוך הדתי בין היתר מחנך לא לקרוא תיגר על המוסכמות ועל העולם הדתי, ולכן גם אם צצו לך מחשבות בשנות העשרה- סביר שהדחקת אותם ולא "נברת" בהם וביררת אותם עם עצמך -עד תום. והנה עכשיו, כמעט 20 שנה אח"כ -את כן סוף סוף מרשה לעצמך לעשות דין וחשבון אמיתי עם עצמך ולגבי יחסך כלפי העולם הזה. את מגלה שלהיות חילוני זה הרבה יותר קשה כי לא מכתיבים לך "פילוסופית חיים" ואת אמורה למצוא *לבד* בעצמך- (ולעצמך) את הסיבה לתשובה למה את כאן? והאם את בכלל רוצה לקחת חלק בעולם הזה? ואיך את רואה אותו וכן הלאה... זה תהליך לא קל ולא קצר. וזה שכרגע השבת נראת לך כיום רגיל- זה באמת רק סימפטום. לדעתי -קחי את הזמן, תתרגלי למצב החדש, לחרות המחשבתית הבלתי מוגבלת, וצעד אחרי צעד תמצאי את עצמך. שיהיה לך המון המון בהצלחה. ורק טוב.