ליבי איתך מיכל!
אני רוצה לשתף אותך במה עבר עלי. אמנם עבר מאז זמן רב ובכל זאת. גם אצלנו אני החלטתי לא למול. ההחלטה באה מהבטן ובזמני לא היה קה"ל והנימוקים בהתחלה לא היו רציונליים. גם לבעלי היה קשה. הוא בא ממשפחה מסורתית מאוד, שהתנגדה אקטיבית, והוא אדם די קונפורמיסט. ביום השמיני חשבתי שהשמיים יפלו עלי. חברתי הטובה ביותר - פסיכולוגית קלינית לילדים שכנעה את בעלי לפתוח עבורו קרן למען טיפול בתסביכים של הילד. שלושה חודשים הסתובבתי עם דחף בלתי נשלט להסביר את העניין לכל מי שרצה ולא רצה לשמוע. בעצם אם מסתכלים על זה נכוחה גם אני כפיתי את דעתי במידה מסויימת של כוחנות. אבל: וכאן אני מספרת לך את השתלשלות הדברים. הכוח שעמד מאחורי ההחלטה שלי נבע מכך שידעתי בוודאות שאם חלילה אשבר ובני יפגע, אני לא אוכל לחיות עם עצמי. ידעתי שמאידך, אם בחלוף הזמן יסתבר שטעיתי תמיד ניתן יהיה לתקן. וזה גם היה ההסבר שנתתי לבעלי לכוחנות שלי. למעשה החלטנו שלא להחליט אלא לדחות את ההחלטה כאשר היה ברור לשנינו שאם יווצר שינוי משמעותי - אז נדון בזה שוב. כיום, אני יכולה לומר לך בשמחה, שאם אעלה את הרעיון על בדל דעתי בעלי ירצחני נפש, ויותר מזה חמותי, שהיתה ראש למתנגדים מהלכת לפנינו במשפחתה המסורתית שלה ומסבירה מדוע לא טוב למול ילדים. זה היה תהליך שלקח כמה שנים, אבל יש דברים שצריך בשבילהם זמן. זה נכון לחלוטין מה שאת אומרת שלא נוח ולא פשוט לעמוד בחילוקי דעות עם הבעל. מאידך, כאשר מדובר בצעד בלתי הפיך שיכולות להיות לו השלכות בלתי הפיכות לעיתים עדיף לחיות קצת עם הבעיה ולתת לזמן לעשות את שלו מאשר לנסות לפתור מהר כדי להפטר ממנה. לפעמים נשארים עם בעיה קשה עוד יותר. מילה לא מוצלחת היתה מפרקת את משפחתי והורסת לחלוטין את חיי, חיי בעלי וחיי הילד. לגבי הסברים. מהיותי יודעת היטב מה היו בעיותיו של בעלי בתחום מנעתי ממנו עד כמה שניתן אי נעימויות. נתתי לו "להסתתר" תחת הסינר שלי, הראיתי כלפי חוץ שאני קלפטה לא נורמלית, ע"י מדיניות כוחנית, אמרתי בריש גלי שזו עמדתי כאם ואני לא מתפשרת ואחרת אפרק את המשפחה ואקח את הילד. כמובן שלא היתה שום כוונה כזו, אבל האיום הזה למשל מאוד הרגיע את אימו שפחדה לאבד את הנכד הראשון למשל..... גם אני חששתי מה יהיה עם איבר המין. מה עם השונות ביניהם וכו'. להפתעתי שניהם קיבלו את זה כמובן מאליוץ ובעצם מ ההפלא? אחרי ככלות הכל לבני אין שיער ערווה ועוד כמה דברים. אז מה? לבני לא אכפת כהוא זה. ובעלי היום מאו דמעריץ את האיבר אחרי שראה כמה הדגמות לתפקודו האמיתי. בני משוכנע שיש לו גאדג'ט שאין לאף אחד אחר ומאושר כל כך ביחודיותו. זכרי שאבא לומד לאהוב את בנו וכמו כל אם ואב בטוח שיש לו את היצור הכי מוכשר יפה ומושלם בתבל, ונא לא לבלבל אותו עם עובדות. אל תדאגי. עד הגיל בו הם יתחילו לריב כבר תהיינה להם סיבות אחרות. בן אחד שלי בגיל ביה"ס ואחר בגיל הגן. שניהם שלמים ומאושרים והגדול יודע היטב מה יש לו, וכל כך גאה ומאושר שאין מילים בפי. תעשי חיפוש על שמי ותמצאי פנינים בהקשר הזה. ואם זה לא מספיק אני מזמינה אותך ליצור איתי קשר במסרים, אתן לך לשוחח איתו שיסביר לך הוא את דעתו בעניין. לגבי נקיון - אין פשוט מזה. אני חוששת שהיה לי יותר מסובך לטפל בבת מבבן שלם. אין הפרשות אין לכלוך, ואין בעיות ואין דלקות. ניתוח בגיל מבוגר - גם לא נכון. הניתוח הרבה יותר פשוט החלמה מהירה יותר צלקת קטנה יותר והרבה פחות סיכון. זה בדיוק הווה חלק מהשיקולים שלי ומה שנתן לי המון כוח להלחם על דעתי. הידיעה שיש תמיד דרך חזרה ושכל זמן שעובר הוא רווח נקי חיזקה מאוד את ידי. הבנים שלי לא שוקלים מילה ולא נראה לי שישקלו אי פעם בעתיד. אבל אם תשאלי אותי אני הרבה יותר מוטרדת מסמים מאשר מאפשרות כזו. אם הם רק יחליטו לימול את עצמם בבגרותם - דיינו. גם אגב, אם הם יעשו כן,אני את שלי עשיתי - אפשרתי להם את החופש להחליט לבד ומנעתי מהם פוטנציאל לסיבוכים קשים ואבדן האיבר שלא מרצונם ואולי גם אבדן או פגיעה בחייהם. כמי שנמצאת בקה"ל מראשיתה אני יכול הלומר לך שלמעט ילד אחד אף אחד לא ביקש לימול את עצמו וזה שעשה כן התחרט אח"כ. כך שאני לא ממש מוטרדת מהאפשרות. ברם יש חוזרים בתשובה גם במשפחות חילוניות, אי אפשר לדעת. כולנו מקווים שלא אבל בינינו יש כתות גרועות יותר...... אשמח לשוחח איתך בטלפון, להפגש, לשוחח עם בעלך, ואם תרצי תוכלי להכיר את בני ולשוחח גם איתו. את מוזמנת לשלוח מסר. השורה התחתונה שלי אלייך היא "סבלנות לא מוצאים בשום חנות". תני לזמן לעבוד בשבילך. לא בונים משפחה ביום אחד, ושום דבר לא בורח. אני יודעת שאת בסיר לחץ כעת. שלבי ניוטרל נתקי מגע, תעברי כמה חודשים תחזרי למסלול ותראי איך הכל יראה לך אחרת, וגם לבעלך. תנו לזה צ'אנס. תמיד, אבל תמיד אשפר להתחרט. ועוד טיפ קטן שלמדתי על בשרי - את הקש אוכלים ההורים לא הילד. תמיד. עוד לא נתקלתי בילד מקה"ל שעבר אפילו אלפית ממה שעברו הוריו בדרך לשם. אז קחי הכל בפרופורציות.
