המדהים הוא שילדים לא מבחינים
זה לא יאמן. אבל ילדים לא מבחינים בזה מהר. החלפתי חיתול לבן שלי (שנה וחצי) הרבה פעמים בנוכחות ילדים גדולים יותר ואפילו מבוגרים, שלא הבחינו בכלל שיש "הבדל" ממה שהם רגילים לראות (חלק מהמבוגרים הבחינו כמובן, הילדים בכלל לא). גם בתי הבכורה שראתה לא מעט חברים ובני דודים ערומים, לא הבחינה עד כה שיש הבדל בין הפין של אחיה לזה שלהם. ככה שאצלנו (הילדה בת 5) הנושא הזה בכלל לא עלה. העניין הוא שילדים שונים כל כך אחד מהשני, והם רגילים לזה, יש הרי הבדלים גדולים ביניהם בכל תחום ובטח פיזית, שזה פשוט נכלל כחלק מההבדל. עד שהיא תבחין היא תהיה כבר חכמה מספיק בשביל להבין את מורכבות העניין. בגלל שיש לי קצת אובססיה לנושא הזה, אני תמיד מסתכלת מסביב על פינים של ילדים קטנים, חתוכים כמובן רובם, ואני רואה כל כך הרבה חיתוכים עקומים ומכוערים, ופינים קטנים מתחבאים כאלה כמו איזה בוטן קטנצ'יק (זה אמור להסתדר באיזשהו שלב), כשלבן שלי יש את כל הציוד למלוא אורכו המרשים (והוא תינוק...) - וזה דברים שלא הבחנתי בהם בעבר - שממש עצוב לי. גם אני מכירה מקרוב כמה מקרים שבהם היה צריך ללכת למיון אח"כ כמה פעמים, אמנם זה נגמר בשלום אבל זה היה סיוט. בקיצור לא פשוט העניין הזה, צריך מנות אדירות של הדחקה שאני לא בטוחה שכבר אפשרי לגייס אחרי שקצת יודעים על העניין. הבן שלי גם נורא אוהב לשחק בפין שלו, הוא ממש מת על זה והבנתי שזה נפוץ אצל ילדים שלמים, והרבה פחות אצל חתוכים (בגיל הקטן), וזה פשוט הורג אותי לחשוב ששוללים להם את הכיף הזה. לגבי הכרחת בן הזוג, well, לא נעים להרגיש שאת מכריחה אותו, אבל גם לא נעים להרגיש שאת מכריחה את הבן שלך הקטנצ'יק, אני מניחה. אמנם זה הליך שכבר עשיתם בעבר, ומן הסתם הגעתם לאיזו השלמה איתו, אבל עדיין, היום את לא רוצה ואתם צריכים להגיע להסכמה, גם אם יקח זמן. בטח הבנת כבר שאין אקדח מוצמד לראשכם לעניין התזמון. אה, כן, ומזל טוב...