תהיה לגבי יישום

קודם כל!

א. אין לי מה לבדוק. יוני הייתי שם לאימון. אני לא בטוח שאתה לא מתבלבל בין המנזר הדתי לבין בתי הספר החילוניים שיש סביבו. ב. שוב, אני לא בטוח שאתה בקיא מספיק כדי להגיד מה דרמטי ומה לא, כי שוב, יש הרבה מאוד תרגילי למידה שנועדו ללמוד ולא ללחימה, בדיוק כמו הקאטות הראשונות בקארטה אוקינאווי (Fuk-Yu Gata Ichi וחברותיה). ג. ולגבי המסחריות, אני מצטער, אבל אין מקום בימינו שלא התפשר מסחרית כדי לאפשר להתקיים... אתה יודע, לא כולם בנויים להיות סאדו... ד. וזכור, שאנחנו מדברים רק על פורמות ה-Gui Ding Tao Lu שנועדו ללימוד עקרונות ליישום בלחימה בידיים חשופות, ולא עם כלי נשק שהם כבר סיפור שונה לחלוטין. השאולין של המנזר בנוי על עקרונות דומים לאיך שטבימינה עובד... אתה מבצע את התרגילים שוב ושוב ושוב ושוב עד שהם הופכים להיות לך לטבע שני, כדי שבעת לחץ תחזור למה שאתה מכיר ויודע הכי טוב, ולא תקפא.
 
לא נלקח ללב, אבל צורמת ההתייחסות

"אלא אם המטרה היא לגרום ליריב להתפקע מצחוק...", המבחן שעברתי על הפורמה הזו היה אחד הקשים בחיים... א. אין לי מה לבדוק. יוני הייתי שם לאימון. אני לא בטוח שאתה לא מתבלבל בין המנזר הדתי לבין בתי הספר החילוניים שיש סביבו. ב. שוב, אני לא בטוח שאתה בקיא מספיק כדי להגיד מה דרמטי ומה לא, כי שוב, יש הרבה מאוד תרגילי למידה שנועדו ללמוד ולא ללחימה, בדיוק כמו הקאטות הראשונות בקארטה אוקינאווי (Fuk-Yu Gata Ichi וחברותיה). ג. ולגבי המסחריות, אני מצטער, אבל אין מקום בימינו שלא התפשר מסחרית כדי לאפשר להתקיים... אתה יודע, לא כולם בנויים להיות סאדו... ד. וזכור, שאנחנו מדברים רק על פורמות ה-Gui Ding Tao Lu שנועדו ללימוד עקרונות ליישום בלחימה בידיים חשופות, ולא עם כלי נשק שהם כבר סיפור שונה לחלוטין. השאולין של המנזר בנוי על עקרונות דומים לאיך שטבימינה עובד... אתה מבצע את התרגילים שוב ושוב ושוב ושוב עד שהם הופכים להיות לך לטבע שני, כדי שבעת לחץ תחזור למה שאתה מכיר ויודע הכי טוב, ולא תקפא.
 
לא כך טבימינה עובד. להיפך.

שיטת האימון של טבימינה היא בדיוק ההיפך ממה שתיארת. **אין** אלפי חזרות על כל תנועה עד שהיא הופכת לטבעית. יש עבודה קרובה ככל האפשר ל"מצב אמת", שבו צריך לעשות את התנועה הנכונה - ובסיטואציה **כזאת**, לא במעבדה של הדוג'ו, התנועות נהפכות לטבעיות וצרובות.
 
לא יודע

אין ספק שזה לצרוב תנועה, אבל האם נכונה? תרגול "על יבש" צורב את התנועה בזכרון השרירי, אבל השאלה היא האם תדע מתי לשלוף אותה, ותחת לחץ. בשביל זה צריך ללמוד אותה בסביבה "חיה". האתגר של לעבוד טכני ונכון בתוך סביבה חיה הוא לדעתי האתגר הגדול ביותר באמנויות לחימה. להרבה שיטות יש את הדרכים שלהן. מי אני שאגיד מה טוב יותר, אם בכלל יש טוב יותר. אחד החוזקות של BJJ, למשל, היא היכולת לתרגל את הטכניקות בדיוק בצורה הזאת. חפש בגוגל את הווידאו של "Aliveness".
 

Tonjin

New member
אתה כמובן צודק (כלומר גוטמן)

זה שהמטרה זהה לא אומר שקיימת זהות, קצת כמו ההבדל בין טיפול בתרופות לעומת פסיכואנאליזה בפסיכיאטריה(כשהמטרה היא ריפוי הפציינט) או בין הליכה ברגל ונסיעה במטוס (בלי שיפוט ערכי כרגע) כשהמטרה היא להגיע מניו-יורק לנוואדה... בקשר לשימוש בתנועה הנכונה בזמן אמת והיתרונות של ג'ודו, קנדו ובג'ג' בתחום הזה אני בהחלט מסכים, אבל אני תוהה אם היתרון האמיתי שלהן בתחום הוא בגלל שהן מתרגלות כמעט מהרגע הראשון ראנדורי כמעט בכל אימון ופשוט מבנה השיטה הוא כזה שמאפשר תרגול ראנדורי בעצימות מלאה תוך שמירה על רמה גבוהה של בטחון (שזה בערך מה שטאבימינה עושה רק שבמקרה שלו המורה "מזין" אותך ושומר עליך באימון מה שיריב אימונים אפילו אם הרמה שלו קצת יותר גבוהה משלך לא יכול לעשות ביעילות בשיטה שבה כל הטכניקות "רעות" או "סופניות"...)
 
תראה, אתה חייב להודות שיש משהו די

משעשע בחיקוי תנועות של קוף אשר כוללות בין היתר ליקוט של של כינים מתוך הפרווה... די קשה לי להבין איזה אפליקציות קרביות בדיוק אמורים ללמוד מכך. חוץ מזה שמנזר שאולין אכן נגוע במסחריות יתר, הרבה יותר ממקומות אחרים. אני כמובן לא טוען שזה המקום המסחרי היחיד, לא חסרים מק-דוג'ואים בכל רחבי העולם, אבל בהחלט יש גם היום הרבה מורים משיטות לחימה רבות שמלמדים א"ל "טהורות" (עד כמה שמושג כזה קיים) מבלי לערב שיקולים מסחריים בחומר הנלמד. אגב, לא טענתי שקל לבצע את התבנית הזאת, אני מאמין לך בהחלט שזה קשה מאוד, אבל הנקודה היא שגם לבצע תרגילים של אטלטיקה קלה זה משהו לא קל בכלל, זה עדיין לא אומר שיש לכך קשר לא"ל.
 

Zeev Foux

New member
חיות הן דימויים, ולא חיות אמיתיות!

מתוך השו"ת עם לואו דה שיו דימוי הוא כלי שעוזר לנו לשנות את הגישה לתנועה או לביצוע מסוים. הכלי עובד מאחר ויש לאנשים דימוי די דומה על דברים מסוים, כך שאם אני אגיד "קופצני כקוף" או "כבד כדוב" כמעט כולם יבינו אותי. למעשה, השפה מלאה בדימויים ולא צריך לחפש באומנויות הלחימה על מנת למצוא דימויים. זוהי שפה שבה אנו משתמשים כשאנו רוצים להוסיף איכות, שאינה ניתנת לתיאור מדויק, לתנועה מסוימת או לתרגול מסוים. בשינג אי, לדוגמא, ניתן לבצע את אותה תנועה, אותה טכניקה, באיכויות שונות, ובצורות השונות מבחינה אסטרטגית אחת מהשניה. אם נרצה לדמות את הדוב נלחם, או את הקוף נלחם, נוכל לדמיין שני אופני קרב שונים לחלוטין – אחד ישיר ורב עוצמה, הניגש ישר אל המטרה ומועך אותה, שני קליל וזריז, המטריד רבות עד שמגיע לנקודה הסופית שם יוכל להכריע את הקרב. זוהי מהות הדימויים בשינג אי למשל, והיא מלמדת אותנו לשנות את אותה תנועה בהתאם למצבים משתנים, ולאופי שונה של המתרגל. בשינג אי למשל, ישנן רק חמש תנועות בסיסיות, שהן למעשה רק שלוש, ואילו בקרב אנו נדרשים למגוון רחב הרבה יותר של שינויים והתייחסויות. דימויים הם אחד הכלים שעוזרים לנו שם. בטאי צ'י, למשל, שמות התנועות הם דימויים, והשימוש בהם שונה מהשימוש בשינג אי. בטאי צ'י השם עוזר לנו לדמיין את התנועה, ולהבין את הכיוונים והכוונה יותר טוב. כשם שלחשוב על יישום בזמן למידת ותרגול ה"שוט הבודד" עוזר לנו לבצע את התנועה יותר טוב, כך גם השם – המעיד על תכונות מסוימות – עוזר לנו לבצע את אותה תנועה טוב יותר. אגב, שמות התנועות בטאי צ'י שונו והפכו לשמות יותר מעודנים ויותר ספרותיים עם השנים, ואתה יכול להשוות שמות לטכניקות בטאי צ'י של צ'ן )כפי ששומר בספרים מתחילת המאה ה 20 ( ובטאי צ'י של יאנג ולראות .repulse monkey זאת, לדוגמא בדימויים אין "מלכודת" אם אתה מבין מהי מטרת הדימוי. אם אתה לא מבין, ולא מסבירים לך, ואתה ממציא פירוש משלך אז יכול להיות שהפירוש לא יתאים לקונטקסט הכללי של התנועה, ויפריע לך, או לפחות לא יקדם אותך. מצד שני, יכול להיות שלא. דימויים שמנותקים ממעשי הגוף אינם דימויים, אלא דמיון מודרך. אני לא רוצה להיכנס לנושא זה, מאחר ואיני מכיר את שיטת האימון שלך. באופן כללי אוכל לומר שדמיון מודרך הוא כלי רב עוצמה, שיכול להרוס את כל פירות האימון, כשנעשה לא נכון )לדוגמא, כשרגשות עולים במהלך התרגול( ולשפר את הביצועים להפליא אם עושים זאת נכון. אני חושב שעדיף בשנים הראשונות, אם אין הדרכה מעולה וצמודה, להתמקד במדיטציה, כתרגול ללא תנועה, ולא בתרגילי דמיון. שם הסיכוי לפגיעה קטן יותר, והנושא מוכר יותר. ------ זאב
 

shlomym

New member
../images/Emo45.gifדימויים ,משלים וכו' הם כלי ...

נהדר להמחשה. זאת אומנות בפני עצמה,היכולת להעביר, בצורה מילולית או קולית, תחושות מהאחד לאחר.
 

Danielp5

New member
להגיד לך האמת...

זו הסיבה שאני לא מאמין ברוב סיגנונות הקונג פו בתור אומנות לחימה. יש להם תנועות רבות יפות ומגוונות אבל אין בהם שום טעם אם הם לא נלמדים בקרב וברוב בתי הספר לקונג פו בנוסף לכך לא חושבים בכלל על לערוך קרבות אימון בגלל זה אני מאמין הרבה יותר בא"ל הזירה למינהן ובקראטה מגע מלא למשל אבל כמובן שיש יוצאים מן הכלל בתחום הקונג פו כמו הוינג צ'אן. התנועה היא לא פלאשית ומדהימה אבל היא פראקטית ובשיטה הזהת גם עורכים קרבות מגע מלא וזה כל העניין באומניות הלחימה לפי דעתי אז תסיק את המסקנות שלך.
 

shlomym

New member
שלום לך דניאל.זה שלא רואים משהו זה

לא אומר שהוא אינו קיים. יש שיטות סיניות נפלאות,מעניינות,וקטלניות לא פחות מאחרות,שעושות קרבות מגע מלא ו-או חצי מגע. בד"כ במודרניות עושים סאן דא-משהו כמו קיקבוקס +הטלות ויש גם כאלה שעשו ועדיין עושים ,קרבות רחוב ,ללא כפפות בכלל. זה גם מאד תלוי באוריינטציה של המורה וכו' גם תחרויות,זה בסדר,כל אחד ויעדיו. אני חושב,שספארינג זה כלי נפלא להתפתחות אישית,הנצחון לא ממש חשוב. ההתמודדות היא אישית,למרות הגירוי החיצוני. ממליץ לך לראות את ,FIGHER IN THE WIND סרט נפלא על סיפור חייו של אויימה (אם איני טועה)בחור קוראני שהיה ביפן ויסד את שיטת הקיוקושניקאי. למרות הקרבות,סרט פילוסופי מדהים,חובה לכל עוסק בא"ל. אגב,גם העלילה סבבה.
 
למעלה