תדע כל אם עבריה

[יוסי ר1]

נראה שיש כמה שימושים למילה "בנדוק" בערבית

התרגום שאני הכרתי , לא נעים להגיד, משמעו "ממזר", בגלל התערובת בין מינים שונים, כאמור חוחית וכנרית. להלן קישור שמצאתי לאתר, שאחרי שיוצא ידי חובה מן השפה ולחוץ באזהרה על איסור גידול חוחיות, מביא פרטי פרטים כיצד מגדלים חוחיות...

 

[יוסי ר1]

צר לי, אבל משהו משתבש אצלי בקישורים

 

[יוסי ר1]

איכשהו הקישורים מתבלבלים...

 

[eliUSA]

בנדק חביב

עדיף על ברדק חפיף

 

[Sea Urchin]

לא משנה הרבה כשבעברית לא בא

לידי ביטוי האיות הלועזי Lusztig.

 

[תופס עוגב]

הי, יש לך קרובים בבאזל! אתה יודע?

 

[גלבועא]

קרובים מהחבי"ף או קרובים מהבנדק?

כי ה-בנדק הוא השם שצירפתי לשם משפחתי, באופן חוקי-שילמתי גם על זה מס לממשלה.

 

[תופס עוגב]

אני מדבר על פלאצ'י

 

[בנדק חביב]

יכול להיות...

תברר לאיזה ענף מהפלאצ'י הם שייכים. כי באיזמיר היו שני בנים שיצרו שושלת מפוארת. בשלהי המאה ה- 19 ובראשית המאה העשרים הסתובבו באיזמיר שני "בכור יוסף", אחד סבי ואחד קרובו-רחוקו. אם בכור יוסף של ראשית המאה העשרים גידל את אבי משפחתם לבד, כי הוריו הלכו לעולמם, אם הוא התעסק בקבלה, מיסטיקה וגם נסע בשבת ועבד בראיית חשבון - אזי הם קרובי משפחתי. לא אברר עם התורכי הזקן, כי כל שיחה כזו משום מה מותירה אותו קצת מבולבל. אם אדע בוודאות שהם אכן בני דודיו, או נכדי בני דודיו אודיע לו. [אגב, הם נקראים רק פלאצ'י או חבי"ף" - אתה יודע שאבי פיתח השערה שאוריאנה פלאצ'י האיטלקיה הידועה היא ממשפחת פלאצ'י שלו, כמובן שאין שום רגליים להשערה הזו].

 

[תופס עוגב]

הם פלאצ'י. אם איני טועה

אבי המשפחה (ישראלי במקורו, לדעתי מהקריות) הוא נינו של מי שהיה רבה הראשי של איסטנבול (אם זכרוני לברכה), ובכל אופן, אכן נחשב לאחד הרבנים החשובים (אלו דברים שאיני מבין בהם ולא כלום) (ובכלל נחשב למי שהיה מקובל כדמות חשובה ומקובלת בעירו, גם על לא-יהודים, כשופט ובורר). לברר?

 

[בנדק חביב]

לא, הם לא "משלנו"

החבי"ף הגיע לאיזמיר ופעל רק באיזמיר, יתכן וצאצאיו עברו לאיסטנבול. אנחנו שייכים לענף האיזמירי[איזמראלדי] של החבי"ף, כך שרישום עץ המשפחה מדוייק ונכון הרבה יותר.

תודה על הרצון.

 

[diday]

לא נורא, ניתן להיות לוסטיג גם בעזרת

אלכוהול, חשיש וכד'.

 

[גרי רשף]

מזתומרת הכריח?

הוא לכל היותר "הכריח" קצינים בכירים בצבא ובעלי תפקידים ציבוריים בכירים, ובכל מקרה זה לא היה קשור לשמאל וימין או לדתיים וחילוניים או למזרחיים ואשכנזים. היום כמובן זה לא היה קורה. חוץ מזה הייתה מגמה של עיברות שמות משפחה מרצון, ואף אני הצבתי בגיל 17.5 אולטימטום להורי: או שכולנו מעברתים את שם המשפחה, או שבגיל 18 אעשה זאת לבד. לשמחתי לא הובעה התנגדות, ולאחר לבטים נבחר השם רשף שמלווה אותנו עד היום לשמחתי הרבה.

 

[יוסי ר1]

../images/Emo32.gifעוד לעניין מעורבות הורים

בתגובות שעלו , טענו חלק מהמשיבים כי פניית הורים לגורם צבאי היא דבר שפעם לא העלו על הדעת. כן אמרו, שהצבא אינו ערוך לטפל בפניות הורים, "אבל אם רוצים שיהיה ערוץ פניות להורים צריך לשנות את כל המערכת". שכשקראתי את הדברים די הסכמתי איתם., כי באותו רגע מה שעמד לנגד עיני הוא הגיוס שלי לפני כ 30 שנים, כשהיה ברור לכל שמרגע שעברת בשער הבקו"ם - אתה בצבא, ולמשפחה יש מעט להגיד או להשפיע, וזו לא נחשבה לנורמה מקובלת. טכנית גם היה יותר קשה להתערב - טלפונים סלולרים לא היו אז בנמצא, וכל עניין שהיה לחייל או למשפחתו, החייל לבדו היה אמור לטפל בו, בהצלחה כזו או אחרת. אבל הבוקר פתאום נפל לי האסימון, ונזכרתי שדברים השתנו. תיאור המצב שהיה לפני 30 שנים אינו נכון להיום. בצהל של היום שינו את הגישה, וכל יחידה שקולטת חיילים חדשים, טורחים מפקדי היחידה ברמות השונות לשלוח דף קשר - מנשר בו הם מציגים את עצמם, את היחידה, ובסיום המכתב מבקשים במפורש מהמשפחות שלא להסס לפנות בכל עניין, הם שם כדי לסייע. ולשם כך ישנה שורה של טלפונים, החל מטלפון המג"ד, המח"ט, והאוגדונר. אני לא זוכר אם הסלולרי שלהם מופיע שם, אבל טלפון ישיר בהחלט כן. ובלישכת המגד, ובלישכטת המחט נותנים את הסלולרי שלהם למתקשר. בני עבר עד היום 3 יחידות - טירונות ושני גדודים מבצעיים, ובכל טחנה שכזו טרחו לשלוח לנו מכתבים מעיין אילו, החל במגד, דרך המח"ט, וכלה במפקד האוגדה. וכל מכתב, אף שנוסח בידי מפקד אחר, הכילו את אותו מסר: קצת בלה בלה בהתחלה, ובסיומו המסר - היו עימנו בקשר, בשביל זה אנחנו כאן. ולהלן אמצעי הקשר. האם המצב הזה טוב מאשר לפני 30 שנה? זו שאלה פתוחה לדיון, יכול כל אחד להביע דעה אחרת ולגיטימית בעניין. אבל מה שחשוב הוא, שצה"ל מצהיר במפורש בצורה ברורה שהמשפחה מוזמנת בכל עת לפנות, הם יקבלו אוזן קשבת. בפועל נראה, שצה"ל החליט על מהפך, אבל בתור שלב ראשון החליט ליחצן את עקרונות התפיסה החדשה, במקום להטמיע את יישומה ביחידות השטח. המקרה שהבאתי יוכיח. ושורה אחרונה - אני אישית איני סבור שמעורבות יתר של הורים היא דבר מועיל - לא לצבא בכל אופן. ייתכן שלחייל ספציפי מועיל שמשפחתו מקדמת את עינייניו, אבל הצבא הוא מערכת שאמורה לפעול ולקבל החלטות ללא לחצים חיצוניים, ונידנוד מתמיד של הורים הוא בהחלט לחץ חיצוני שמפריע לתפקוד היחידה. עם זאת, הצבא אמור להיות קשוב הן לצרכי החיילים והן לצרכי המשפחות, במידה סבירה של התחשבות. זה מינימום שנכון לא רק לימינו אלא היה נכון גם לפני 30 שנים.

 

[eliUSA]

לפני +30 שנה

עשו אסיפות הורים בסיירת של הצנחנים. אבל זה היה נראה כמו אסיפות קיבוץ