מסורתי, קצת מפתיע שהפעם אתה מסתמך
(שלא כדרכך) יותר על הדרש מאשר על הפשט, כדי להבין כאן פשט. הכתוב לא מזכיר כאן רעב, אלא עייפות, וזלזול בבכורה. הפשט נוטה יותר לכוון של ביטול ערך הבכורה בידי עשיו, ולא עסקה תחת מרמה. יש לזכור שהקונה והמוכר היו בני אותו גיל ובני אותם הורים, כך שחוסר הכרת ערך הבכורה כאן נובע מזלזול, ולא מטעות הבאה מחוסר ידיעה.