תגידו - אבל בדוגרי

shiran004

New member
יאפ..

בחמישי סתם כמה דמעות בעיניים, כשסיריוס מת, וגם דמעות של כעס כשהארי התעצבן על דמבלדור. ובשישי, כמה פעמים. כסנייפ הרג את דמבלדור, ולא האמנתי שזה נכון, אז חזרתי לעמוד והיו לי דמעות בעיניים. ובקטע של ההלוויה...
 

oshriti123

New member
האמת ש..../images/Emo100.gif../images/Emo28.gif

התחלתי לקרוא מהספר החמישי, עברתי לשישי ומשם התחלתי את כל הסדרה מההתחלה... טעות שאני מתחרטת עליה עד עכשיו><. כשקראתי את החמישי רק התחלתי להתחבר לדמויות, אז כשסיריוס מת עברתי על זה כאילו זה לא משהו שמשנה כ"כ את העלילה... לא הבנתי מה כ"כ נורא, כאילו-כולה הסנדק של הארי... לא ידעתי את כל מה שהם עברו איתו בספרים 3-4. כנ"ל לגבי דמבלדור... למרות שפחות, אצל דמבלדור הייתי קצת עצובה, אבל לא בכיתי כי לא הכרתי אותו עדיין. אם הייתי קוראת את הספרים לפי הסדר בטוח הייתי בוכה, כי הייתי מבינה את הגודל של האבדה.
 
את האמת, כן אבל רק בספר השישי

אבל אני מניחה שאני אבכה גם בשביעי, כשקראתי את הסוף של השישי הייתי בבייביסיטר, והתחלתי לבכות...
 

Legato

New member
../images/Emo119.gif../images/Emo210.gif

כן, אבל לא בהארי פוטר בכיתי בכמה ספרים ביניהם בסוף של אגדות רומח הדרקון (טרילוגיית התאומים)
 

Mrs Amber Bloom

New member
כן, אבל../images/Emo41.gif

במוות של סיריוס לא ממש... אבל במוות של דמבלדור.. וואו.. מלא. מהמערה, עד הסוף. ממש עד המילה האחרונהP:
 
אני בכיתי חבל``ז

כשדמבלדור מת. אממ...כשסדריק מת בכלל לא התרגשתי רק כשדמבלדור הספיד אותו אז משו חילחל בליבי. כשסיריוס מת ממש לא התרגשתי, כי זה היה כ``כ לא ברור ומוזר...פתאום הוא נופל לפרגוד ואז מתברר שהוא מת...זה כזה לא ברמה שממש רואים את המוות ואז יש על מה לבכות. אבל במוות של דמבלדור זה כבר סיפור אחר. זה הדמות שאני הכי אוהב בכל הסדרה הזו (יותר מהשלישיה) וכל הבאסה שמאלפוי ה``נמיה`` ניטרל אותו (קלטתם?? מאלפוי החנון ניטרל את הקוסם הגדול ביותר!!) זה כ``כ הרגיז אותי. ואם לא די בכך אז פתאום צץ סנייפ והורג אותו... אוף עם הרולינג הזאת...למה? תאמינו לי שאם דמבלדור לא היה מת, זה לא היה מוריד מהיופי והעוצמה של הסדרה. אז למה גקר?
 

נירנו

New member
אמ..

לא בכיתי אבל הייתי מאוד עצובה בספר בחמישי גם כסיריוס "מת"(אבל לא ממש כי הוא עוד יחזור גקר תחיה אותו ......הלוואי
) ועוד יותר עצוב היה אחרי שהוא מת במשרד של דמבי... אבל חוץ מזה הכל אחלה בחלה יופי טופי...
 
בכיתי בסוף של האסיר

כשהארי גילה שהפטרונוס שהוא הוציא היה בעצם פרונגס, אבא שלו. זה היה ממש עצוב ומרגש ובכיתי, אני מודה, אין מה להתבייש בזה! אני מניחה שאני אבכה כשאני אגיע לזה שדמבלדור מת גם.
 
למעלה