תגידו - אבל בדוגרי

[א יתי כהן]

תגידו - אבל בדוגרי

בכיתם פעם אחרי סוף של ספר? האמת שאני כן, כמה ימים אחרי החמישי... ואחרי השישי הייתי ככה עוד טרוד מחשבתית הרבה זמן.. לא חשבתי כמעט על שום דבר אחר..

 

[מאי רדקליף]

כן...ברור..

אני בכיתי בחמישי ובשישי...מאוד מאוד והייתי ממש עצובה אחר כך... ואני לא זוכרת אם בכיתי אחרי הרביעי..אבל הייתי עצובה ממותו של סדריק כי זה היה המוות הראשון המתואר בסדרה..(חוץ מההורים של הארי...שזה לא קורה בזמן אמת בספר אלא מספרים על זה אחרי כמה שנים...)

 

[black robe]

ברור שכן.../images/Emo63.gif

בחמישי, בשני פרקים. ובשישי, בשלושה פרקים או אפילו יותר. פעם כשדמבלדור אומר להארי: "תהרוג אותי!" ושותה את השיקוי. פעם כשדמבלדור מת. פעם כשהארי וסנייפ נלחמים. פעם כשהארי וכל האחרים שומעים את קינת עוף החול. ופעם בלוויה של דמבלדור

 

[black robe]

ושכחתי משהו...../images/Emo63.gif

לא רק בהארי פוטר אני בוכה... בכיתי בהרבההה ספרים שאני קוראת. למשל ברומח הדרקון (

למי שלא קרה את דרקוני להבת הקיץ+ דרקונים של ירח נעלם) כשפלד וסילבנושי מתו

ובהרבה אחרים

 

[black robe]

למי שלא קרא*../images/Emo122.gif../images/Emo63.gif

 

[Sakai Shana]

ברור. אפילו כשסדריק דיגורי מת. |:

 

[דנקי]

כאילו דה?

במוות של דמבי, קצת דכדוך בשביל הארי כשסיריוס מת, ועוד כל מיני קטעים מרגשים.. אין לי כוח לפרט..

 

[שוחרת נשק השמדה המונ]

אני בכיתי...

יש לי כמה דוגמאות: 1) אחרי הסוף של מלאכיות מברזל 2) אחרי הסיום של מלון רואנדה 3) בהקדשה של אלואיז מקגרו של הספר ילדת הגבעות "לכל הילדים שהרגישו פעם שהם שונים" ובכלל בהמון קטעים מן הספר( במיוחד שלוקחים את מוקל בתור מוחלפית

) 4) בספר החמישי כמעט בכל קטע כמעט ובמיוחד שסיריוס קיבל את האיתגור הקיומי שלו

5) בסוף של קינת עוף החול בשישי ומנוסת הנסיך בשישי. 6) ברביעי בסוף 7)ב"מר אל, כאן אנה" שזה אחד הספרים העצובים ביותר בעולם.

 

[2 Mיכל]

כן.. בחמישי ובשישי בטוח, ברביעי אני

כבר לא זוכרת.

 

[מה יא]

מה כ"כ ברור לכם?../images/Emo122.gif../images/Emo96.gif

זה לא שהיו קטעים מרגשים וסוחטי דמעות.

 

[2 Mיכל]

היו.. זה תלוי איך את מסתכלת עליהם.

נגיד כל הקטע במרפאה אחרי שדמבלדור מת היה ממש מרגש וכשהארי היה במשרד של דמבלדור בספר החמישי גם כן.

 

[מה יא]

וול, כן...../images/Emo96.gif

לא הסברתי את עצמי טוב, כן היו קטעים מרגשים. זה פשוט לא כל כך ברור [לפחות בעיני] שבוכים, כי הם לא עד כדי כך מרגשים. אני אישית כן בכיתי, גם בחמישי וגם בשישי [ודווקא לא בגלל מה שכולם בכו - בחמישי בגלל איך שהארי צעק ולא האמין, ובשישי בגלל שקלטתי שאין יותר הוגוורטס וקטעים משעשעים וקלילים בשיעורים], אבל אני די רגישה.

 

[noosh]

אני חושבת שבכיתי בכל ספר

או לפחות היו לי דמעות בעיניים. טוב, בראשון ובשני לא באמת. הממ. ברביעי ממש בכיתי. ממש. ובחמישי... וואי, כמה בכיתי כשסיריוס מת, אבל אפילו יותר כשהארי היה במשרד של דמבלדור. פשוט תחושבת המועקה הזאת... וגם בשישי. ואני עדיין בוכה, ד"א. אבל לא באמת קשה לגרום לי לבכות.

 

[InBaR 85]

../images/Emo45.gif../images/Emo7.gif

 

[rikko 13]

../images/Emo97.gifחחחחחחחחחחחחחח../images/Emo97.gif

חברה שלי אמרה לי שיש לי מנעד רגשות של חצי כפית תה בגלל שלא בכיתי שסריוס מת וגם שצחקיתי על דניאל על איך שהוא בוכה על סדריק וכל האולם הסתכל עלי והיא הרביצה לי חחחחחחחחחחחחחח זה היה גדול

 

[רזושש]

"מנעד רגשות של כפית"- מאיפה זה מוכר

לי?

 

[rikko 13]

../images/Emo97.gifוכולם אומרים לי את זה ../images/Emo7.gif

 

[מרי15]

הרמיוני אמרה את זה לרון

או שאת יודעת וסתם אמרת בציניות

 

[רזושש]

לא באמת שלא ידעתי. מתי?

 

[rikko 13]

../images/Emo97.gifהיא באמת אמרה לו את זה