תביאו חוקים, תביאו!

[תם ונישלם]

בניית שבילי אופניים תעלה הרבה יותר

ללא ספק הרבה יותר.

 

[יוסי ר1]

לגבי הסיפא, תעלה כמה שתעלה בניית שבילי אופנים

זו השקעה לטוח ארוך, שגם הרוח הכלכלי בצידה - לבד משאר השיקולים של רוחת האזרח. (זה חלק מהטפקיד של מדינה, לשפר את איכות החיים, לא?) ולדבריך "שדאגה לבטחון אישי היא עניינו של הפרט", האומנם? ראה כמה המדינה מוציאה על חילוץ וחיפוש כל מיני שאיבדו דרכם בטיולי אקסטרים בדרום אמריקה או הודו. משלחות חיפוש והצלה, ומה לא. כנ"ל לגבי מטיילים שנתקעים בכל מיני נחלים כאן בארץ. לכאורה לדבריך, שיקפצו שם אל מותם, עניינם ועניין משפחתם בלבד.

 

[סוריאל]

נכון. שיקפצו להם.

אם כי אלה אינם חוקים אלא פעולות וולונטריות - אם אני לא טועה אין שום חוק שמחייב את המדינה להציל כל אדיוט שמחליק על שביל באנדים.

 

[renjintso]

משלחות החיפוש

הן בדרך כלל מטעם חברות הביטוח, לפעמים בתשלום פרטי של המשפחה ולפעמים מתנדבים. המדינה לא עוסקת בכך. המדינה כן מחזיקה חדר מצב מיוחד במשרד החוץ שמטפל בישראלים שנקלעו לצרות מסוגים שונים בחו"ל, הרבה פעמים גם הקונסול הישראלי במדינה מסוימת יגיע למקום שבו נמצא ישראלי בצרה. (וזו הגדרת תפקידו של קונסול - לדאוג לענייניהם של אזרחי ישראל במדינה שאליה הוא נשלח).

 

[Immanuel Goldstein]

יש לי עוד סיבה טובה למה החוק מטומטם:

מפני שישנם אנשים שיעדיפו לא לרכב בכלל על אופניים מאשר לרכב עם קסדה. אני אחד מהם. עכשיו בוא נאזן את הנזק הבריאותי שיגרם לכל אחד מאיתנו שיפסיק פעילות גופנית זו עם הנזק שיגרם מאי- חבישת קסדה, ונוסיף גם את הנזק לסביבה כתוצאה מזה שעוד כמה אנשים יסעו עכשיו באוטו לעבודה (ואולי גם יהרגו בדרך רוכב אופניים החובש קסדה כחוק). מה שכתבתי דמגוגי? לא יותר מהחוקים המטומטמים (האפוד הזוהר שנהגים לובשים בצהרי יום כשהם מחליפים גלגל, למשל) שארדן מפיל עלינו שוב ושוב. הוא לא היחיד, תחום הבטיחות בדרכים מלא בדוגמאות לחוקים שתופסים הרבה תשומת לב ולא משנים כלום במקרה הטוב (מישהו כאן שינה את צורת נהיגתו פעם כשראה נהג חדש לפניו) או מזיקים במקרה הרע (זוכרים את החוק שאסר על נהגים צעירים לנהוג אחר חצות, ומה היתה התוצאה?) דרך אגב, למה אי אפשר לרכב בקו ישר בשבילי האופניים הרחבים של תל אביב, בלי לסטות ימינה ושמאלה כדי להתחמק מעגלות שבתוכן ילדים קטנים שלא הרעלת? למה אי אפשר לקבוע בחוק עזר עירוני קנס לאם שהולכת בשבילים האלה עם עגלה ומסכנת רוכבי אופניים?

 

[יוסי ר1]

לגבי מה שכתבת על אופניים - ראה תגובתי

לזולל משמשים. לגבי אפוד זוהר ושלט נהג חדש , הפתעת אותי. אני בראותי נהג חדש, בהחלט משנה את אופי הנהיגה שלי. שומר יותר מרחק, מצבה ליותר טעויות שלו ולכן משאיר לו מרחב תימרון. ולגבי איפוד זוהר, כנ"ל. בשולי הכביש מסתובבים כל מיני יצורים, כאילו שמחליפים גלגל או כאילו שעצרו להתפלל מנחה, או שרוצים לשטוף פרי. האיפוד הזוהר עשוי להיות זה שיציל אותם מנהג שנוסע סמוך לשוליים. דוקא זה נראה לי חוק מבורך בהחלט.

 

[Immanuel Goldstein]

לגבי אפוד זוהר:

איני זוכר ולו מקרה אחד בו ראיתי בשעות היום מישהו עם אפוד זוהר, ואמרתי לעצמי "ואללה! אם הוא לא היה לובש את האפוד, לא הייתי רואה אותו!". לגבי שלט ה"נהג חדש" אין לי ספק כלל- מי שלא שומר מרחק מ"סתם" רכב לא ישמור מרחק גם ממנו.

 

[יוסי ר1]

גם על זה אני נאלץ לחלוק.

כשאתה שם שלט פרסומת, אתה שם הכי גדול והכי צעקני שאפשר. למה, אם ישימו את הדוגמנים של קסטרו בגודל 3 מטר במקום 15, לא יראו אותם? אבל אתה מעוניין שיראו מיד בתור פרט חריג ברקע. כמומחה בביולוגיה ובעלי חיים אתה יודע גם שכשפרט רוצה להכריז על עצמו כמסוכן, הוא לא מסתפק בצבע אזהרה ניאטראלי. הוא מסמן עתמו באדום/צהוב בוהק , מנוקד בשחור, כדי שלא יהיה מקרה שמישהו בטעות פספס את המסר. מה שטוב לשעות הדימדומים, טוב גם לצהרי היום.

 

[צימעס]

אתה לא יודע אם כן או לא היית מבחין בו,

ומאיזה מרחק.

 

[Immanuel Goldstein]

אני דווקא כן יודע

מפני שאם איני יכול להבחין כאשר אני נוהג ביום באדם הנמצא לצד הכביש גם בלי אפוד זוהר, ממרחק שיאפשר לי בלימה בטוחה אז אין הרבה סיכוי שאגיע לאיזה מקום- מפני שבמקרה זה אני חצי עיוור. בלילה התפקיד של האפוד הנ"ל תמוה אף יותר. בכביש מואר יראו את מחליף הצמיג היטב גם בלעדיו, בכביש חשוך לא יראו אותו גם עם האפוד עד שיפלו עליו האורות של הרכב. למרבה הפלא, ארדן לא דרש את האמצעי שיפתור את הבעיה הזו- סטיקלייט. ודרך אגב, אין לך שום הוכחה שקסדת אבירים עם נוצה של טווס לא תאפשר לנהגים להבחין עוד מוקדם יותר באותו נהג שעצר להחליף גלגל ולכן תמנע עוד כמה תאונות.

 

[צימעס]

בפרט אנשים שזוג האופניים החבוט שלהם עולה פחות

מקסדה. לגבי האמא עם העגלה - אפשר היה לקנוס אות האילו היתה לה חלופה. אין לה. על המדרכה חונים

> כותבת שורות אלה הינה אמא לתינוק נטול(ת) עגלה <

 

[זולל מישמישים]

אני אסביר

הרוכבים באופני שטח כמעט תמיד זקוקים לקסדה, והם אכן כמעט תמיד עם קסדה, גם בלי החוק. לא רק קסדה - גם כפפות, וחלק יגידו גם מגיני ברכיים. בשטח, לעיתים מפתחים מהירויות מאד גבוהות (בירידות), יש הרבה סלעים עם שפיצים, הדרכים משובשות, ויחסית קל לאבד שליטה. בקיצור, מסוכן יחסית. אם מדובר בטיול סתלבט שכולו על דרכי עפר רחבות ומישוריות (למשל עמק החולה), מה שאמרתי לא תופס. ספק רב אם הקסדה הכרחית שם. בנסיעה עירונית, המהירות יותר נמוכה, והשטח יותר אחיד ויציב. הצורך בקסדות שנוי במחלוקת. לדעתי (ויש גם דעות אחרות), עדיף בלי הקסדה, כי היא מציקה, ומפריעה לי להיות בריכוז מירבי. עכשו, נניח שאני טועה והיא מקטינה סיכון - ההבדל בסיכון זה כל כך מזערי שזה לא מצדיק לחייב את המטרד בחוק (ראי את רשימת החוקים האבסורדיים שהצעתי, שרובם עובדים על אותו עיקרון). כשהייתי בקיבוץ, כולם כולל אני נסעו כל הזמן על אופניים, מן הסתם גם נפלנו הרבה מאד. בכל השנים האילו אני לא זוכר אפילו מקרה אחד (!) של פגיעת ראש משמעותית למישהו. כמובן, אף אחד לא העלה בדעתו לחבוש קסדה. רוכבי אופנוע נוסעים במהירויות גבוהות בהרבה. היא חשופים לסיכונים הגדולים בסדרי גודל מאשר רוכבי האופניים. נתקלתי בלא מעט נוסעי אופנוע שריסקו ברכיים, כתפיים, נהרגו (כן, עם קסדה), אני מניח שגם את. הרבה פעמים יצא לי לעבור בזירת תאונה שבה יש אופנוע מרוח על הכביש, ולידו אופנוען במצב כזה או אחר. להערכתי, רוב האופנוענים (והאופנוענים לשעבר) עברו תאונה ששברה להם עצמות בגוף ו/או היו במצב של סיכון חיים במהלך אירוע בכביש. אופנוען, זקוק לא רק לקסדה, אלא גם למעיל עור טוב, וכנראה גם חגורת גב (או איך שלא קוראים לזה).

 

[יוסי ר1]

המודעות לקסדה חסרה בעיקר לנוסעים בתוך העיר.

רוכבי שטח ורוכבי כביש שעושים זאת "מקצועית" מאובזרים בכל חלקי הלבוש, כולל קסדה. הסכנה שקסדה עשויה להפחית באופן משמעותי היא בתוך העיר, כשהרוכב משתלב בתנועה. כאן כל מכה קטנה עשויה להסתיים בנפילה על הראש, עם קסדה או בלעדיה. במקרה זה, קסדה תציל חיים.

 

[Immanuel Goldstein]

טעות קטנה.

הקסדה היא מטרד מזיק וחסר תועלת במיוחד עבור הנוסעים בתוך העיר.

 

[יוסי ר1]

מה יהיה היום?! צר לי לחלוק עליך לגבי כל קביעה

שלך בשרשור הזה... אני מציע לך אבל להכנס פעם לפורום אופניים, ולקרא שם כמה סיפורים על קסדה כמצילת חיים.

 

[Immanuel Goldstein]

נכנסתי לפורום אופניים הפרטי שלי

שזה אני בעצמי. הסקר שערכתי גילה שלמרות שכל משתתפיו נפלו עשרות פעמים ללא קסדה לראשם, אף אחד מהם לא נהרג. כל משתתפי הסקר הצהירו שלא ירכבו עוד על אופניים אם החוק יחייב אותם לחבוש קסדה. ובקשר לביולוגיה וצבעים- אכן צבעי אזהרה בטבע הם בהירים. זה מבליט את בעל החיים בסביבה הרבה יותר מכוונת מכביש אספלט. על כביש בצהרי היום אפשר לראות אדם ממרחק מאות מטרים גם אם לא ילבש אפודים זוהרים- ואני מתפלא על שהחוק לא מחייב כל נהג שיורד מרכבו להחליף גלגל ללבוש שריון ולחבוש קסדה. גם אלה יכולים במקרים מסוימים להציל חיים. בעצם למה רק הם? למה לא לחייב כל הולך רגל באפוד זוהר, שכפ"ץ וקסדה?

 

[יוסי ר1]

יש ברכיבת אופניים אלמנט מעט שונה מרוב

הדוגמאות שהצעת: רכיבת אופנים (בשטח עירוני) היא פעילות שמחברת בין הרוכב לכלל התנועה. בין אם הולכי רגל, ובעיקר מכוניות. קסדה עשויה להיות ההבדל בין חיים ומות, או פגיעה קשה ביותר, במפגש בין רוכב אופנים לרכב, גם במהירות אפסית. גם דעתי אינה נוחה מעיגון בחוק עם ענישה בצידו של כל נורמה התנהגותית שרוצים להקנות. אבל את המסר של חשיבות הקסדה יש להעביר בעדיפות עליונה, עדיף בחינוך ופרסום. אז במקרה זה, עדיף חוק מקומם על בורות (או אי איכפתיות) ממיתה.

 

[סוריאל]

נו באמת

גורם המוות אינו אי-חבישת קסדה אלא ההתנגשות עצמה! במקום לדאוג לבטחונם של רוכבי האפניים ע"י הפרדתם מהתנועה בכביש, המחוקקים דואגים לרווחת המצפון והכיס.

 

[יוסי ר1]

אבל אתה עצמך מודה שהתנגשות ממיתה, או לפחות

גורמת לפגיעה. להוסיף מסלולי אופנים זה חלום יפה שהיה פותר המון תאונות, אבל זה אינו חלום מציאותי בישראל של שנת 2007. ותאונות לעומת זאת הן מאד מאד זמינות. אני כותב זאת כרוכב אופנים קבוע, ומעיד עלי שהמרחק בין רכיבה זהירה לתאונה אינו גדול בכלל. לא מדובר על רוכב כביש שנוסע במהירות 60 קמ"ש, ומעיפה אותו מכונית במהירות 80 קמ"ש. כאן הקסדה אינה משמעותית (קסדת אופניים מקלקר, לא קסדת אופנוע). אבל בנסיעה במהירות 15 קמ"ש, כשדוחפת אותך מכונית במהירות 20 קמ"ש, כאן ההבדל אם תצא בפגיעת ראש חמורה או לא. ובעיקר ילדים, שהמודעות לזהירות מהם והלאה.

 

[סוריאל]

א. יש להם הורים.

ב. אני בודאי לא צריך להזכיר לך שהתעמולה להגנת פרחי הבר הסתמכה בעיקר על ילדים, שערכי טבע מוגנים הם מהם והלאה. מה, לא?