תגיד פאז, מה דעתך על זה:
ארץ החופש -
ארה"ב: 200 שנה בכלא בגין תמונות פדופיליה "בית המשפט העליון של ארצות הברית הותיר היום (ב') על כנו עונש של 200 שנות מאסר שנגזרו על תושב אריזונה בשל החזקת 20 תמונות פורנוגרפיות בהם נראים ילדים." ----------------------------------------------------------------------------------- זה המקום לצרף דברים שכבר כתבתי כאן בעבר: הפרטת בתי הסוהר - הניסיון האמריקאי בארה”ב, "ארץ החופש", בה בתי הכלא מופרטים, כלואים כיום כ-2 מיליון בני אדם – המספר הגבוה ביותר בעולם, גם יחסית וגם אבסולוטית! ארה”ב! במקביל צומחים רווחיהם של תאגידי הכליאה שהופכים בהדרגה לתאגידים רב לאומיים המבקשים להפיץ את ה”בשורה” בשאר העולם. ציטוט מדיווח של “תאגיד הכליאה האמריקני” (יש דבר כזה) אל בעלי המניות שלו בשנת 94: “There are powerful market forces driving our industry, and its potential has barely been touched” (“ישנם כוחות שוק חזקים המניעים את התחום שלנו, והפוטנציאל שלו בקושי מומש...”) לתאגידי הכליאה אינטרס ביצירת דעת קהל נגד “הגידול בפשיעה”. בנוסף, לתאגידי הכליאה יש לוביסטים אשר מפעילים לחצים כבדים על פוליטיקאים להחמרת הענישה (כדי למנוע צמצום ב"מאגר הלקוחות"). השיא הוא חוק, ששמו לקוח מעולם הבייסבול: Three Strikes and You’re Out (”שלוש פסילות ואתה בחוץ”), אשר קובע שאדם שמורשע פעם שנייה בעבירה זהה, מקבל מאסר כפול, ואם מורשע פעם שלישית בפשע כלשהו, הוא נכנס אוטומטית למאסר של 25 שנה... וכבר היו מקרים של אנשים שיושבים בבתי סוהר 25 שנה על גניבת פיצה או מכנסי ג’ינס כמו שכתבתי. ובחזרה לבתי כלא מופרטים כאן חס ושלום: לתומכים בהפרטה יש כל מני טיעונים "אידיאולוגיים": שיפור הפיקוח הממשלתי באמצעות פיקוח של השוק וגם צמצום ההוצאה הציבורית - מחקרים בלתי-תלויים מראים כי מבחינה כלכלית, מדובר בחסכון מדומה, לצד העלויות הגלויות של הזכיין הפרטי, יש לקחת בחשבון גם את הרווח שהזכיין מבקש להשיג מן המהלך - אותו הוא מבקש גם להעצים עד כמה שניתן - מטרתו של הזכיין היא להרוויח כסף וכמה שיותר. וגם "הוצאות נסתרות" אחרות (הכנת מכרזים, משכורות "יועצים", ניהול משא ומתן, חוזים, פיקוח, פיצויי עובדים פורשים). בנוסף, החשש מהתמוטטות פיננסית של הזכיינים יחייב את המדינה בהקלות ותמריצים (ראה מה קרה עם ערוץ 10), או ברצון לדאוג ל"אספקה" קבועה של אסירים, בארץ הזכיין אמור להיות אחראי לשיקום ולמתן המלצות לשחרור מוקדם... זה ניגוד אינטרסים מחריד! הפרטה גם עלולה להיות יקרה יותר, עקב התופעה הידועה מתחום השוק הפרטי, של חברות המנסות לצמצם את התחרות בתחום פעילותן עד כמה שניתן – מה שבעצם יחליף את המונופול הציבורי במונופול פרטי. ולגבי פיקוח, שפאז תיכף יגיד שהמדינה תבצע: הניסיון בעולם מלמד שפיקוח ציבורי על בתי הסוהר הוא יקר מאוד (ואז אין חסכון), ובדרך-כלל אינו יעיל, שכן רשויות הפיקוח נוטות לשרת את האינטרסים של ה"תעשייה" (תאגידי הכליאה) עימה הן מצויות בקשרי עבודה שוטפים (וגם אופציה למקום עבודה עתידי) - תופעה הנקראת "Capture", לפיה, הרגולאטור מעדיף לשרת את האינטרסים של החברות עימן הוא סוחר באופן שוטף ולא את האינטרסים הציבוריים, הרחוקים והמופשטים, אותם הוא אמור לייצג. בישראל בעלת ה"רקורד" הבעייתי בתחום הפיקוח הציבורי (אכיפת חוקי עבודה, תכנון ובנייה, הטלוויזיה בכבלים...) יש לנו כבר ניסיון לא טוב בעניין. אפשרות הפקעת הרישיון ע"י המדינה (לכאורה כדי להרגיע אותנו), היא משהו בלתי סביר בעליל משום שהפרת הזיכיון עולה למדינה הון. ומסיבה זו גם בארה"ב כמעט מעולם לא יושמה. לגבי "איכות" השרות: שיקול הרווח שמניע את פעולת הזכיין יוביל אותו לנסות ולחסוך ככל שניתן בעלויות, דבר שעלול להוביל לפגיעה באיכות ה"שירות" הניתן על-ידיו. וגם תחלופת הזכיינים, לה מצפים מצדדי ההפרטה (שוק חופשי...) עלולה לגרום לאובדן ה"זיכרון המוסדי" של בתי הסוהר (מיומנות העובדים, שכלול שיטות העבודה) ולירידה ברמתם - בארה"ב התגלו בעיות ביטחון קשות בבתי סוהר פרטיים (אלימות, בריחות אסירים מסוכנים) שהורידו את קרנם, ומאז שנת 2000 הוקפאה כמעט לחלוטין החתימה על חוזים חדשים עם תאגידי הכליאה (ולכן הם מחפשים "שווקים" חדשים, שלושת הגופים המתמודדים במכרז בישראל הם תאגידים רב-לאומיים). גם בישראל, אגב, הצליחו עובדים זרים לברוח מבית המעצר הפרטי הראשון, היחיד בינתיים, שהוקם בנצרת (שדה ניסוי גם לתוכנית ויסקונסין). בישראל, אחוז קבוע מרווחי עבודת האסירים בכלא צפוי לזרום לכיסי הזכיינים. ביצת זהב ממש... עובדים בשכר אפסי, לא מאוגדים, ללא זכויות סוציאליות, אין צורך לשלם על שעות נוספות. בארה"ב, שבה מרוויחים האסירים 22 סנט לשעה, מנהלי תאגידי כליאה שוקלים ברצינות להתחיל ולהתמודד מול כוח העבודה הזול בדרום מזרח אסיה. ולקינוח, יש גם ביקורת מרקסיסטית: בתי סוהר פרטיים מהווים את שיאו של השוק החופשי הקפיטליסטי - הפיכת הענישה למוצר סחיר - מִסחוּרה של הענישה - קומודיפיקציה. מה שמוביל ליצירה של ביקוש והיצע עבורה. דבר זה מנוגד לכל תפיסה הומניסטית, הרואה באדם מטרה ולא אמצעי או מצרך - במידה וקיימים ביקוש והיצע עבור ענישה, האדם הופך להיות אמצעי לקיומם - הוא הופך למצרך. הקפיטליזם מסוגל ליצור אצל הצרכנים תודעה כוזבת של “צורך” מלאכותי במוצרים או שירותים מסוימים, ע”י סיקור יתר של פשיעה (בעזרת אמצעי התקשורת למשל) - ובכך ליצור תחושה מוגזמת של סכנה המביאה לצריכתם של “מצרכים” המיוצרים ע”י בעלי עניין. העלייה בפשיעה נתפסת כ”הזדמנות עסקית” ומטבעו הבלתי ניתן לסיפוק של הקפיטליזם, נוצר דחף לחיפוש אחר שווקים חדשים לצורך התרחבות. על פי הגיונו המעוות של הקפיטליזם - ההפרטה יוצרת ביקוש ושווקים לאי החוקיות עצמה, שהרי “הגדלת נתח השוק” מחייבת תוספת בפשיעה ובהתנהגות הפלילית. מסחור הענישה מתייחס לשאלות חברתיות ומוסריות במונחים כלכליים בלבד, אם נביט דרך משקפיים מעמדיות, מסחורה של הענישה מתייחס אך ורק לסימפטום של הבעיה - הפשיעה, תוך התעלמות מהסיבה - אי השוויון הכלכלי, המתבטא בכך שבארה”ב, אחד מכל ארבעה גברים שחורים ישהה במוסד ענישה במהלך חייו - 60% מהאסירים בארה”ב הם שחורים, בעוד ששיעורם באוכלוסייה הוא 6% בלבד. זוהי תולדה של הבדלים סוציו-אקונומיים - של אי שוויון כלכלי. גם במדינת ישראל, בעוד שהפשיעה היא רק סימפטום לבעיות החברתיות, אי השוויון הכלכלי הוא הסיבה להן: קיים מתאם גבוה בין מעמד סוציו-אקונומי לבין מוצא/גזע/עדה של אוכלוסיית האסירים.
