שתי אמהות לילד

[בנות פסיה]

בלת"ק - חמותי מעירה המון, בסגנון אחר, פחות ישיר,

ויותר - "את לא חושבת שקר לו"? "את לא חושבת שהוא אכל מספיק"? וכן הלאה וכן הלאה, בלי הפסקה, על כל דבר שקורה מסביבה. ואת יודעת מה אני עושה - מתעלמת. אני פשוט לא עונה. לא בריב, ולא בברוגז. אני מזמן הבנתי שבעיקר חשוב לה להגיד מה שהיא חושבת. אז שתגיד. זה לא מפריע לי. יכול להיות שזה יותר קשה לביצוע כשהיא נכנסת איתך לדיון ישיר ולא עושה זאת בפאסיב אגרסיב כמו חמותי, אבל אני עדיין מאמינה שזה הכיוון הנכון. התעלמות התעלמות התעלמות. בנימוס - אבל התעלמות.
&nbsp
&nbsp

 

[שושנה אמסלם]

ברוכה הבאה

קודם כל לא ברור לי איך יש לה כל-כך הרבה מידע לגבי הילד. לפי מה שנראה כאן ממתי שאתם מגיעים ועד שאתם הולכים אין שום נושא שבעולם מלבד התינוק. רק על זה מדברים וזהו. כאילו, שכל הנושאים האחרים בעולם, ויש אלפים כאלה, נמוגו כלא היו.
לי נראה שזאת הדרך שלה ליצור איתך קשר. פה היא מצליחה לגרום לך לדבר. היא יודעת שהיא תצליח לגרור אותך לדיון, ואולי זה מה שהיא מנסה להשיג.
לכן, ותרי על דיונים ארוכים ולא נגמרים, בחיים לא תצאי מזה. את יודעת כמה שיטות חינוך לילד יש? המון. ברוב הבתים ההורים עצמם חלוקים לגבי דרכי החינוך, אז שאת תסכימי עם חמותך? נדיר ביותר. אני במקומך, פשוט הייתי חושבת על נושאים אחרים לדיון מלבד התינוק שלך. וכל פעם שעולה נושא התינוק, אל תגררי לויכוח מיותר, שברור שלא יסתיים. חבל על האנרגיות והעצבים. בשביל מה זה טוב? פשוט תעברי באילגנטיות לנושא אחר. תעני בקצרה, ותמשיכי הלאה לנושא אחר.

 

[Yemeth]

מוטיב שחוזר על עצמו בכל הסיפורים הללו

הינו בעל עציץ שלא מוכן להתעקש בשביל אישתו (שלרעיונותיה אינו מתנגד, כאמור).
לדעתי, שם טמונה האפשרות לשינוי. אין טעם להעכיר את האווירה ביניכן - הבעל נמצא במקום אחר ויש לו אפשרות לדחוף בחזרה הרבה יותר בקשר למשפחתו.

 

[dana3334]

אתה כל כך צודק.

ומה שאירוני הוא שהבעלים הללו עושים את זה לכאורה בשביל שלום ושקט במשפחה, אבל התוצאה של שתיקתם היא הרס המשפחה.
בשתיקה שלהם הם מלבים מלחמה שמסלימה יותר ויותר.
והכל בגלל שהם מהאו"ם.
וכולנו בתור ישראלים יודעים כמה נזק האו"ם גורם.

 

[אמרלדה]

זה בדיוק העניין (הגעתי מהראשי)

מה שהגברת צריכה לעשות זה לשוחח עם בעלה ולא עם חמותה, ולהגיד ש:

א', היא לא מוכנה להמשיך לקבל את העלבונות וההתערבות ברמה הזאת יותר.

ב', היא לא מוכנה להמשיך ולריב אתו על הרקע הזה כל הזמן, זה לא ייגמר.

לכן, מה שעליו לעשות זה לבחור: ללכת לבית אמו בעיקר לבד, והיא תצטרף בחגים
או פעם בחודש (הוא יכול ללכת עם הילד. החמות לא עושה רושם שהיא תפגע בו. היא
פוגעת רק באמו, ואת זה צריך להפסיק), או שהוא ילך לשיחה רצינית עם אמא שלו, אם
הוא רוצה שהיא תמשיך להגיע לשם פעם בשבוע.

וזאת תהיה שיחה מתוחה, אבל צריך להבהיר שמה שהיה לא ימשיך להיות, שהיא לא
מוכנה לסבול את זה יותר (לגדל ביצים), ושהוא מחויב לתת לה גב בהיותו בעלה, וכל שהיא מבקשת ממנו זה שהוא יבחר את הדרך.

 

[kagome10]

ובהקשר האו"ם אני נזכרת בשיר ישן, שרלוונטי היום כאז -
"ואם האו"ם אומר תיסוג וגם תחזיר
אנחנו לא אנחנו לא אנחנו לא נפסיק לשיר"

 

[אשבל1]

אני פעם אמרתי לחמתי:את גידלת את הילדים שלך,ואני מגדלת את

הילדים שלי ולפי שיקול דעתי, מאז לא התערבה..

 

[anesthesi]

להפחית את הכמות שאת מתראה איתה

ולהזהיר אותה שאם היא תמשיך להציק, כמות המפגשים ילכו ויפחתו.

 

[חמת הרגש]

תמיד תתעוררנה שאלות כאלה בין שני אנשים

שיש ביניהם פער שנים וניסיון. לא משנה מה הנושא, בעלי הניסיון ירגישו צורך להעיר או להגיב כי הם מרגישים שהם יודעים וצלחו בעניין.
אבל, צריך להשתדל לא להתערב במקרה של גידול הנכדים..... לוקח לפעמים קצת זמן להפנים שעם כל הכבוד שגידלתי את ילדיי על הצד הטוב ביותר, הנכדים לא שלי והם לא חייבים להתחנך באותו אופן וכמו שאני הייתי חדשה ולא אהבתי שיתערבו לי והסתדרתי , גם הכלה והבת יסתדרו. השאלה היא האם אפשר ומקובל לשמוע לפעמים עצה?
לי קורה שאנחנו יושבים יחד עם כולם בארוחת שישי ובאופן טבעי בא לי לתת לנכדתי טעימות. כך עשיתי עם ילדיי ושלום להם. נכדתי גדולה יותר.
אני שואלת: "לתת לה?" כלתי אומרת לא, נסוגה. גם אם מאוד מתחשק לי ומרגישה שהיא רוצה ואפשר. אומרת כן, מנסה..
מצד שני אי אפשר לעשות לגמרי "סתימת פיות" ולהרגיש פחד מכל מילה שיוצאת מהפה. הצד האחר שינסה להבין שמותר לייעץ, מותר לפעמים להגיד מה דעתו ומה הוא עשה שאולי ניתן לקחת וללמוד מכך.
אם את לא סומכת על המשמורת שחמותך עושה, אל תתני. מי שנותן למרות שהעיר וביקש ולא מוצא חן בעיניו האופן בו שומרים על ילדיו, שלא ייתן אי אפשר לשנות משהו בוודאי לא בגיל חמות. או שאת סומכת או שלא.

 

[iris511]

גם עם חמותי יש סיפור דומה עם בעל "עציץ".

הייתה מתערבת לי בכל דבר, כל מה שעשיתי לא היה נכון, וביקורת רבה על דרך החינוך שלי. מצד שני היללה את ביתה ואת ילדיה (הנכדים מהצד השני).
כל ביקור פעם בשבועיים עם אחותו הפך לסימפוזיון של עצות והטפות שלה וביתה (גיסתי).
גם בצד שלי ,אבי היה מלא ביקורת וטענות,צועק ומתרגז על כל דבר.
כיום, אנו נפגשות רק באירועים או בחגים עם בנותי, בעלי הולך לבד לבקר אותה כל שבוע.
הפסקתי גם את הביקורים אצל הורי, ואמי ,(היחידה שממש עוזרת לי) ,באה אלי לביקור פעמיים בשבוע .
השקט והשלווה חזרו למשפחתי.
אגב, הבת הקטנה בת שנה ותשע, רוב האוכל שלה עדיין מרוסק, מידי פעם אני מציעה לה טעימות מוצקות, כמו גם החלטתי להשאיר לה את המאכלים האלרגנים הכבדים לגיל שנתיים, היות והבת הגדולה אלרגית לחלבוני בשר דבר שגרם לה הקאות חמורות, כך שעם הקטנה אני נזהרת.
אני הולכת עם ההרגשה שלי, והאחריות עלי.