אתה יודע משהו,
בעצם שתי השיטות האלה מייצגות שתי דרכי מחשבה. מצד אחד, הרעיון שלך הוא לפרק הכל, בסוף כנראה יקרה, משהו, הרי בני גורן לא כותב סתם שאלות, בטח יש איזה הגיון. מצד שני, השיטה שלי מבוססת על פישוט. הרי בסך הכל היה אפשר לעשות את התרגיל בדרך שלישית, להוציא מחשבון ולחשב את הלוגים אחד אחד. אז בדרך שלי, גם אם בסוף זה לא היה נפתר בצורה אלגנטית, זה היה מגיע לכמות לוגים יותר קטנה ולפחות מקל על החישוב המעשי. בשיטה שלך היו מופיעים הרבה יותר לוגים, וחישוב מעשי היה מסתבך.