רציתי לראות אותו כבר הרבה זמן. היו לי כ"כ הרבה סרטונים ופוסטים שהופיעו לי כשהסרט יצא ששמרתי אותם כי ידעתי שאני אחזור אליהם אחרי שאני אראה (לא רציתי ספוילרים). אבל כן ידעתי רק לי הכותרות שיש ויכוח על האם הסרט שונא גברים (כ"כ הרבה פוסטים התחילו בכותרת "ברבי הוא סרט ששונא גברים", לא היה לי דרך להתחמק). אז עכשיו אחרי שראיתי, וראיתי את רוב התגובות והטיעונים לשני הצדדים, אני אגיד את דעתי. בעיני יש פה שני סרטים בתוך סרט אחד. יש את הסרט ה"גדול" שהוא בעצם מה שקורה והוא מונע ממניעים חיצוניים ומוביל את הדמויות (מתחיל בזה שברבי חווה משבר חיים כי מי שמשחקת איתה חווה את זה גם ואז היא צריכה לצאת לעולם האמיתי לתקן את זה וקן מגיע איתה וזה יוצר בלאגנים בעולם, ואז קן חוזר ומביא את הפטריארכיה לברבי לנד והם צריכים לפתור את זה. אז זה הסיפור מסגרת הגדול, שאני חייבת לציין, משהו לא כ"כ עבד לי בו, במיוחד במערכה השלישית שהרגישה לי יותר מדי לא קשורה לכלום, אבל אני חייבת לציין שעוד גורם שלא עבד לי זה הדמות של קן. לא ממש הבנתי מה הוא אמור להיות. מצחיק? פארודיה? רציני? כשהוא בוכה זה אמור להיות ברצינות או בצחוק? אני לא יודעת אני פשוט הרגשתי שלא הבנתי אי אני אמורה לתפוס את הדמות. וגם רוב הטענות והדיון לגבי כל הקטע שאם הסרט שונא גברים או לא- קשור לעלילה של קן, ומאחר שלא ממש אהבתי את העלילה הזאת בכל מקרה, אני פשוט לא נכנסת לזה כי זה לא ממש מעניין אותי.
הסרט המשני שקיים בתוך הסרט הזה, הוא סרט יותר קטן והוא הארק הרגשי של ברבי (שבעיני היה יכול יפה מאוד להיות פשוט על מה שהסרט עצמו מבלי כל העלילה הלא מעניינת מסביב, אבל יש לי תחושה שלא היה נותנים ליצור רק את הסרט הזה). אבל בייסקלי ברבי שהיא הייצוג של האישה המושלמת מגלה שזה כל מה שהיא - ייצוג, רעיון. היא מגלה שהיא חיה במקום אוטופי אך מזוייף -הנשים שולטות במקום הזה, יש להן תארים כמו "רופאה" ו"נשיאה", אבל הן לא עשו שום דבר כדי להרוויח אותן, זה סתם לייבלים מזוייפים שהדביקו להן כי רצו לעשות ברביות "מעצימות". אבל זה בסדר בשבילן כי הן גם ככה חיות בעולם מזוייף. ברברי בסוף הסרט יכולה לבחור כמוהן להישאר שם- אבל היא מעדיפה (בטוויסט מבריק על "פינוקיו"), להיות אישה אמיתית בעולם האמיתי, אפילו שזה אומר משברים נפשיים, והטרדות מיניות, ועולם פטריאכלי, וצלוליטיס וכמובן הכי מפחיד - זה אומר שהיא תמות מתישהו. אבל כל זה עדיף, כי היא רוצה להיות אישה אמיתית עם agency, עם יכולת לבחור, עם הצורך ללמוד להתמודד עם דברים קשים, מאשר לחיות בעולם מושלם שבו אין לה שום agency או יכולת לבחור אפילו, וגם ה"עצמה" שה בו היא תארים שהיא מקבלת ע"י אנשים אחרים. וזה כ"כ יפה ומרגש. ומרגו רובי כפרע עליה, משחקת את כל מנעד הרגשות ואת כל התהליך הנפשי הזה בצורה כ"כ יפה ואמינה שאני לגמרי מאוהבת בה (לא שלא הייתי לפני כן?). אז בשביל הסיפור הקטן הזה אני שמחה שהסרט קיים גם אם אני אמביוולנטית לגבי העלילות האחרות בסרט.
עוד דברים שאהבתי בסרט:
- סצנת הפתיחה- תיאור של הגעתה של ברבי במחווה מדוייקת לאודיסאה בחלל- סצנה מבריקה!
- הוויזואליות בכלל בסרט. הסרט פשוט יפה! בחלק מהסרטונים שראיתי עליו דיברו על זה שהחליטו לא להשתמש במסך ירוק לתפאורה אלא לבנות אותה, וזה יותר עולם כ"כ יפה וממש מרגיש כאילו הבתים של ברבי בהגדלה!
- העובדה שברבי מגלה שהמשבר הנפשי שהיא חווה זה לא בגלל הילדה שאליה היא כביכול שייכות, לא ילדת הג'ן זי, המתקדמת וה-woke שכבר יודעת מגיל 0 שברבי עשתה גם הרבה נזק לדימוי לנשי, אלא האמא המילניאליאינית שגדלה על ברבי! בדיוק כמוני! שיודעת עכשיו את כל הבעיות עם המוצר הזה, אבל מצד שני-זה כל מה שהיה לנו כילדות. זה הדמוי המכרזי של נשיות שהיה לנו, לא היה לנו משהו אחר, ברור שיש לנו רגשות נוסטלגיים ואמביוולנטיים כלפי ברבי, אבל אנחנו לא יכולות לשנוא אותה לגמרי. גדלנו עליה! היא הייתה חלק מהילדות שלנו! גאוני!
- הסצנה שברבי בעולם האמיתי רואה אישה זקנה. וואו! סצנה חזקה וכ"כ יה כי היא גרמה לי לקלוט פתאום שבעולם של ברבי לא יודעים מה זה להזדקן! ובאחת הסרטונים שראיתי מסתבר שהסטודיו של הסרט רצה להוריד את הסצנה הזאת כי היא לא מקדמת את העלילה, אבל הבמאית התעקשה עליה וכל הכבוד! כי זאת סצנה יפייפיה!
והשיר! WHAT WAS I MADE FOR? - אומג! שמעתי את השיר בכל מיני סרטונים קצרים לפני שראיתי את הסרט וככה הכרתי אותו, או יותר נכון קטע ממנו, וכבר אז זה נשמע לי יפה אבל לא טרחתי לחפש אותו, ואז כשראיתי שהוא חלק מהסרט ברבי ומתנגן בסצנה הכי יפה ידעתי שאני חייבת לחפש אותו! ו-

זאת בילי אייליש ששרה אותו! אי לא זיהיתי את הקול שלה? ואיזה בן אדם יותר מתאים לשיר את זה מאשר בילי?
