פיתרון לבעיית מאיר הסיר והאורז
כעיקרון היה די צפוי שהם יחביאו את השק, הבעיה היא שלכל פיתרון יש צורך בהתחשבות בשלושה שחקנים: שבט א, שבט ב וההפקה (באמריקני יש רק שתי קבוצות, וניתוח של הצעדים שהובילו את המנצח בעונה האמריקנית הראשונה פורסם בג'ורנל אוף אקונומיקס, שם הוכח כי כל צעדיו היו כאלו שתורת המשחקים הייתה מציעה בעצמה כאופטימליים, מה שמוכיח שההפקה לא הייתה מעורבת..). בגלל שההפקה מעורבת לכל פיתרון יצירתי שמאיר היה מעלה הוא היה צריך לקחת בחשבון שההפקה הייתה מדווחת על צעדיו לשבט השני או אפילו מנחה את השבט השני איך לנהוג ובכך מסכלת את הפתרון. מאיר היה חייב לצפות שאת שק האורז יחביאו, העובדה שהוא לקח את הסיר מקבילה ללקיחת האורז: בלי סיר אין מה לעשות עם האורז ובלי אורז אין כמעט מה לעשות עם הסיר, אבל השבט השני יודע שמתן האורז שולל מהם מזון עתידי ומעניק קרדיט גדול יותר למאיר, והם מתעבים את מאיר. לכן, מאיר היה צריך להודיע מראש לחברי השבט שלו שהוא חושש שהם יחביאו את האורז ולא ייתנו לו אותו ואם כך הוא ייקח להם את הסיר, כך שמראש הם היו מוכנים לקבל גם את הסיר -הרי המטרה העיקרית של קניבה הייתה פגיעה בבארו ולא דווקא האורז, גם להם יש אורז למרות שהם לא יתנגדו לעוד. הבאת הסיר לא הייתה מוסיפה לקרדיט של מאיר, אבל אם הוא היה מודיע מראש אז השבט היה פחות אנטי אליו (וגם ככה, האנטי אליו בתוך קניבה נובע גם ממעורבות הפקה לטעמי). ההפקה מבחינת הייתה חושבת שמאיר יבקש או את האורז או את הסיר ומודיעה על כך לבארו, ובארו היו מתכוננים לזה. בפועל, מאיר היה מביא איתו הצעת פשרה שההפקה לא הייתה יכולה להתכונן אליה ולהכין את בארו אליה. מאיר היה נוחת באי ואומר להם חבר'ה, אני יודע שהייתה עויינות בנינו אבל זה משחק ואני לא מעוניין להמשיך עם זה. אחרי שהוא היה רואה שהסיר נמצא והאורז מוחבא הוא היה אומר להם: השבט שלי מעוניין באורז, אם אין אורז אז הוא מעוניין בסיר כדי שלא תאכלו אותו-אני מבחינתי חייב להביא אחד משני הדברים ואתם יודעים את זה, לכן אני מציע פשרה: אני יודע שהחבאתם את האורז-תביאו לי חצי מהשק אורז וחצי תשמרו וככה נצא בסבבה, אחרת אני אהיה חייב לקחת את הסיר. אחרי שמאיר היה לוקח את חצי שק האורז הוא היה חוזר לשבט שלו ומספר להם את כל הסיפור כפי שהוא ואומר שעדיף חצי שק אורז מסיר שלם, כך שהשבט שלו לא יופתע מהפשרה ויבין שמאיר נהג בחכמה. אם קניבה היו מעוניינים רק בפגיעה עדיף לו להביא את הסיר על חצי שק אורז. אבל חכמה אין כאן, כנראה.
כעיקרון היה די צפוי שהם יחביאו את השק, הבעיה היא שלכל פיתרון יש צורך בהתחשבות בשלושה שחקנים: שבט א, שבט ב וההפקה (באמריקני יש רק שתי קבוצות, וניתוח של הצעדים שהובילו את המנצח בעונה האמריקנית הראשונה פורסם בג'ורנל אוף אקונומיקס, שם הוכח כי כל צעדיו היו כאלו שתורת המשחקים הייתה מציעה בעצמה כאופטימליים, מה שמוכיח שההפקה לא הייתה מעורבת..). בגלל שההפקה מעורבת לכל פיתרון יצירתי שמאיר היה מעלה הוא היה צריך לקחת בחשבון שההפקה הייתה מדווחת על צעדיו לשבט השני או אפילו מנחה את השבט השני איך לנהוג ובכך מסכלת את הפתרון. מאיר היה חייב לצפות שאת שק האורז יחביאו, העובדה שהוא לקח את הסיר מקבילה ללקיחת האורז: בלי סיר אין מה לעשות עם האורז ובלי אורז אין כמעט מה לעשות עם הסיר, אבל השבט השני יודע שמתן האורז שולל מהם מזון עתידי ומעניק קרדיט גדול יותר למאיר, והם מתעבים את מאיר. לכן, מאיר היה צריך להודיע מראש לחברי השבט שלו שהוא חושש שהם יחביאו את האורז ולא ייתנו לו אותו ואם כך הוא ייקח להם את הסיר, כך שמראש הם היו מוכנים לקבל גם את הסיר -הרי המטרה העיקרית של קניבה הייתה פגיעה בבארו ולא דווקא האורז, גם להם יש אורז למרות שהם לא יתנגדו לעוד. הבאת הסיר לא הייתה מוסיפה לקרדיט של מאיר, אבל אם הוא היה מודיע מראש אז השבט היה פחות אנטי אליו (וגם ככה, האנטי אליו בתוך קניבה נובע גם ממעורבות הפקה לטעמי). ההפקה מבחינת הייתה חושבת שמאיר יבקש או את האורז או את הסיר ומודיעה על כך לבארו, ובארו היו מתכוננים לזה. בפועל, מאיר היה מביא איתו הצעת פשרה שההפקה לא הייתה יכולה להתכונן אליה ולהכין את בארו אליה. מאיר היה נוחת באי ואומר להם חבר'ה, אני יודע שהייתה עויינות בנינו אבל זה משחק ואני לא מעוניין להמשיך עם זה. אחרי שהוא היה רואה שהסיר נמצא והאורז מוחבא הוא היה אומר להם: השבט שלי מעוניין באורז, אם אין אורז אז הוא מעוניין בסיר כדי שלא תאכלו אותו-אני מבחינתי חייב להביא אחד משני הדברים ואתם יודעים את זה, לכן אני מציע פשרה: אני יודע שהחבאתם את האורז-תביאו לי חצי מהשק אורז וחצי תשמרו וככה נצא בסבבה, אחרת אני אהיה חייב לקחת את הסיר. אחרי שמאיר היה לוקח את חצי שק האורז הוא היה חוזר לשבט שלו ומספר להם את כל הסיפור כפי שהוא ואומר שעדיף חצי שק אורז מסיר שלם, כך שהשבט שלו לא יופתע מהפשרה ויבין שמאיר נהג בחכמה. אם קניבה היו מעוניינים רק בפגיעה עדיף לו להביא את הסיר על חצי שק אורז. אבל חכמה אין כאן, כנראה.
