הילד שיכלל את הפנינה בדרך מהגן. הבאתי לו אוזן המן אחת {כי אני בדר"כ מביאה איתי משהו קטן בצהרים} אז כדי שהוא מראש לא יבקש עוד אחת אמרתי שזאת "אחרונה חביבה" אז החוכמולוג חילק אותה לשניים הרים חצי ואמר "זאת עוד פעם" הרים את החצי השני ואמר "וזאת אחרונה חביבה" .
בבוקר, בדרך לבית הספר ולגנים, אני מסבירה לילדים שצריך שתהיה לנו עוד בייביסיטר (האהובה עלינו בכיתה י"א ומתחילה להיות מאוד עסוקה). "מכירים את X החברה של הגדולה?" "כן" יש לה אחיות תאומות, נזמין אותן כמה פעמים אלינו כדי שתכירו אותן והן אתכם וככה הן גם תוכלנה לעשות אצלינו בייביסיטר" כאן היו עוד כמה שאלות, איך קוראים להן ובנות כמה הן... "אז זה בסדר שאני אזמין שבוע הבא את האחיות של X אלינו?" ואז הסנדויצ'ית פתאום בקול מלא פליאה: "אבל אמא, את לא מרשה חיות בבית"
בוקר. אני והילד בחדר שינה. אני מתלבשת והוא מסדר תערוכת מכוניות על מיטתי. אני ממלמלת לעצמי שיש חור בבוהן ברוב הגרביים שלי ושצריך לקנות סטוק חדש. הקטנצי'ק שמע - הוא שומע הכל - וישר רץ אליי ומבקש לראות את החור. אני מראה לו את החור ואז הוא שואל בשיא הרצינות: ואיפה התולעת?? ומתחיל לחפש אותה...
נסער מהגילוי, נכנס בריצה לגן והלך לגננת לספר לה שמצא חור בגרב ושיש בו תולעת. אוך, לאכול אותו.