../images/Emo4.gif ../images/Emo79.gif
כואב לי הראש, יש לי מלא חומר להשלים, יש לי שעורי בית, יש לי מחר משחק, אין לי זמן לקבוע עם חברים, אני אני כמעט לא בחווה יותר, ואין לי זמן לכלום. אני עוד שנייה מתפוצצת. וזה רק כיתה ז'
וכולם כן, ורק אני לא. וזה כ"כ לא הוגן. ומצד שני זה כן הוגן. והם תינוקות. כולם. והיא כועסת בלי סיבה. ומתנהגת לא כמו עצמה. ולא עוזרת לי כשהיא רואה שאני צריכה עזרה. והיא לא שמה עלי. אף אחד מהם. והם כן, ואני לא. ואני. אני לא יכולה. לא יכולה להגיד להם. לא יכולה לבקש מהם. לא יכולה להתמודד עם הכל לבד. במיוחד שיש לידי כ"כ הרבה אנשים שאומרים שהם אוהבים אותי, אבל לא מראים את זה. אז אולי זה לא נכון. אבל לא אכפת לי. רק שהתקופה הזאת כבר תגמר. איך אפשר להתמודד עם כ"כ הרבה דברים לבד?