שרשור: מה קשור???

[GingerBread Man]

טוב ההמלצות שלי יהיו קצת שונות

כשהייתי קטן (בערך כיתה ד - ה) מאוד מאוד אהבתי את שבק ס. אולי זה קשור לעובדה שאני גר ביבנה ויש איזה מין גאווה מקומית אבל כמו כל דבר נוסטלגי גם מהאהבה הזו קשה לי להפרד. אני גם יכול להמליץ על אלבום שאני אישית לא שמעתי אבל קראתי אינספור ביקורות טובות עליו גם מאנשים שלא חובבים היפ הופ בדרך כלל (כמוני). האלבום הוא של אאוטקאסט ואני לא יודע איך קוראים ו, אבל זה החדש ביותר שלהם. המלצה האחרונה היא על הבילויים שיש להם חומר מעולה ומצחיק מאוד.

 

[חולוני]

Speakerboxx/ The Love Below

של אאוטקאסט. יצירת מופת, והאלבום הכי טוב שיצא השנה במוזיקה.

 

[HelterSkelter1]

הנה כמה

1. פולחן האביב \ איגור סטרוונסקי - יצירה מאוד מפורסמת, שעשתה המון רעש כשיצאה ב-1913. מי שמכיר, יודע שמדובר במשהו יוצא מן הכלל, ומי שלא מכיר - שיכיר - אחת היצירות הכי עוצמתיות וטובות שיש. אין לי עוד מה להגיד - חובה! 2. פליפ גלאס - Glassworks - לפילפ גלאס יש כמה אלבומים ויצירות מוצלחות, וממה שאני מכיר, האלבום הזה הוא אחד הטובים - מינימליזם מההתחלה ועד הסוף, מהסגנון המרגש והמהפנט. 3. Edgard Varese - האיש לא כתב הרבה יצירות בחייו (משהו כמו 12), וכמעט כולן טובות, לדעתי (שמעתי את רובן). הסגנון הוא מוסיקה קלאסית מודרנית, חלקה לתזמורת ויש גם כמה יצירות לכלי הקשה בלבד, לחליל וכו'. ניתן לקנות דיסק כפול שמכיל את כל היצירות שלו, ובהחלט שמתי עליו עין מזמן אחרון

יש עוד כמה, אבל עזבו בנתיים

 

[Boo9ie]

אגב, גלאס....

הוא גם המלחין של הפסקול של "השעות" אני אוהבת פסקולים, יש לי הרבה של דיסני מימי ילדותי, ל"מלך האריות" ול"יפה והחיה" היה פעם מקום של כבוד במערכת ועדיין אוהבת לאהוב ולראות...

p.s מותו של מופסה היה מנפץ לרסיסים (ושובה) את לבי

 

[nute kram]

וגם את זה של "מישימה"

ושל ה"נבואה" וגם של עוד כמה...

 

[CaerBannog]

יאבדה.

Taraf De Haidouks להקה שמנגנת מוזיקה צוענית מדהימה, ולמיטב ידעתי זוכה להצלחה לא קטנה ברחבי העולם היום. קשה מאוד להגדיר מה בדיוק הם עושים, אבל זה מדהיםכל החומר שלהם מומלץ כאחד, ולכן לא אכנס לפרטים, מוזיקה צוענית מבוססת כינורות אנרגטית ומרגשת. john zorn- kristallnachat הטלבתי רבות האם להמליץ על האלבום הזה ובסופו של דבר החלטתי שכן, אלבום שואה המלוא מובן המילה (כפי שאפשר לנחש עפ"י השם) ממגן הדויד הצהוב שמצויין על העטיפה ואז לאינטנסיביות של הקטעים, שכל אחד מהם מוקדש לנושא אחר מתוך המכלול הענק הזה. ג'ון זורן, אולי הזמות הכי חשובה באוונדגארד ג'אז המודרני, יוצא כאן באלבום שהוא בהחלט אחד הקשים להאזנה והמסוייטים ביותר שלו (ומי שמכיר את החומר שלו יודע שזאת בהחלט משימה), חווית האזנה אחרת לחלוטין. מעבר לכך בהקשר לג'ון זורן, הייתי ממליץ על כל אחד מהדיסקים בסדרת masada כלייזמר-אוונדגארד ג'אז מדהים, קיצבי ומאתגר. Kronos Quartet רביעית מיתרים קלאסית-מודרנית, שעבדה עם כל מי שגדו בתחום, החל מסטיב רייך, דרך טרי ריילי, פיליפ גלאס, ג'ון זורן וכמו כן בהרבה פסקולים בניהם רקוויאם לחלום ואיזשהו עיבוד מחודש לדרקולה. יש להם המון דברים מרהבים לשמוע בקטלוג, אני הייתי ממליץ בעיקר על caravan שהוא דיסק שבו הרביעה מנגנת מוסיקת עולם בעיבודים ופרושים המאתגרים המיוחדים לה. עוד אלבום מומלץ הוא I Anthem of the Great Spirit ביועים לקטעים פרי עטו של חלוץ המינמליזם טרי ריילי, פשוט מעולה. ועוד המלצה שהיא אולי קצת כן קשורה לרוק אבל בכל מקרה לא תעלה כאן אפעם. cul de sac- death of the sun האלבום שסוף סוף הביא את החימור האלקטרו-רוק-אמביאנט לכדי שלמות, ההרכב הזה, שפועל כבר 13 שנה לער, הוציא את האלבום הזה בשנה באחרונה לאחר עבודה מפפרכת בת שלוש שנים, מבוסס על סאמפלים והקלטות שטח עליהם נבנו שכבות של צלילים ומנגינות בכדי ליצור את הפסקל המושלם להלוויה שלכם או לחילופין ל"בארץ הדברים האחרונים" של פול אוסטר, אלבום אמביאנטי בעל אלפי שכבות, שבאותו זמן שהוא מראה על כישוריהם המריהיבים של הלהקה הן בהלחנה והן בנגינה לרגע אינו גאוותן, אבלום שנעשה מאהבה לעשייה ומהרצון ליצור משהו חדש ורענן, פשוט מדהים.

 

[pasteran]

קצת קלאסיקה

קודם כל אני מצטרף בחום להמלצה על צ'יק קוריאה, איש הג'אז האהוב עליי. אבל מכיוון שבזמן האחרון אני שומע בעיקר מוזיקה קלאסית (הודות לאותם תקליטים שקיבלתי) נתעסק בזה. נתחיל כמובן מבאך. הקונצ'רטי הברנדבורגים הם אולי הדבר המדהים ביותר ששמעתי - פוליפוניה כל כך צבעונית קשה למצוא. מומלץ להשיג בביצוע אותנטי (הרכב לתזמור המקורי על כלים בארוקיים). מי שרוצה מממתק קצר וטוב שישמע ארבעה דואטים למקלדת (צ'מבלו/פסנתר) שמציגים את באך בשיא הפשטות המורכבת שלו. למי שאוהב משהו גרנדיוזי יש כמובן את היצירות לעוגב, חוץ מהטוקטה ופוגה 565 המפורסמת (מסרטי האימה) ישנם כמה יצירות יותר אווירתיות, עדינות ומגוונות כמו הפסטורל או הפסקגל. אגב למתעניינים בעוגב באקדמיה למוזיקה בתל אביב נחנך אולם עם עוגב חדש וניתן לתפוס שם רסיטלים בזול או בחינם (הייתי בשתיים ונהניתי). אחרי באך מגיע מוצארט. ממליץ על אחד מהקונצ'רטי לכל מיני כלי נשיפה שיש לו (חליל או קלרינט או קרן ועוד). אחרי מוצארט בטהובן - דיסק שמכיל כמה מהסונטות לפסנתר הגדולות שלו (אור הירח, אפסיונטה וכ'ו). אחרי בטהובן מגיעים הרבה בחורים טובים (גם לפניו דילגתי על כמה אבל לא חושב). הקונצ'רטו לכינור של צ'יקובסקי מצוין. מי שאוהב פסנתר שלא יחמיץ את 'איסלאמי' של בלקירייב - יצירת סולו שהכניסה אותי להלם - כל כך מפתיעה ודינמית, הייתי אומר פרוגית... במאה העשרים מתחילים להכנס הבלאגניסטים, אבל אני מעדיף לשמור על הסדר. בכל זאת לחובבי גיטרה אסור לוותר על הקונצ'רטו דה ארנחואז לגיטרה. לחובבי הודו - הקונצ'רטו השני לסיטאר של ראווי שנקר - בו הוא מנגן וזובין מהטה מנצח. שילוב ממש מוצלח בין מזרח למערב. בחזרה לעוגב שני מלחינים צרפתיים כתבו לו יצירות מעניינות ביותר שמראות כמה צבעים יש לכלי הזה. אוליביה מאסיאן הוא המוכר בהם - נסו תשע מדיטציות לעוגב שלו, ז'אן אלאין פחות מוכר אבל הוא מתמחה בעוגב - נסו את Litanies למשל . שני היצירות הם מודרניות בעליל לפעמים הם הזכירו לי פסקול לסרט מצויר, לפעמים רוק מתקדם, לפעמים אמביינט. שווה. מי שרוצה חיבור עם ג'אז לללו שיפרין (המלחין של 'משימה בלתי אפשרית') יש תקליט שאקרא לו בקיצור מחווה למרקיז דה סאד בו הוא מנגן ג'אז ברוח והשפעה בארוקית (וקצת ההפך). יש עוד הרבה אבל מספיק בינתיים

 

[alice i n wonderland]

המלצות מקוריות

לא ג'אז ולא נעליים קצת אלקטרוני פסיכדלי- psychic tv- טקסטים הזויים מטורפים, מקצבים מעניינים ולא טראנס משעמם, מומלץ לכל אוהבי המוזיקה פתוחי הראש שאי שם. sigur ros - אמביינט אווירתי מרתק מומלץ ביותר. cinema strange - להקה מחתרתית מאוד לא מוכרת, שעושה מוזיקה פאנק גותית מאוד מאוד מעניינת ולאנשים פתוחים בלבד! זהו בינתיים

 

[pure alice]

אם כבר נזכרתי במשהו...

Ozric Tentacles להק ניאו פסיכדליה בעיקר. מאוד טובה, יש להם הרבה (אם לא כולם) אלבומים אינסטרומנטליים של אוירה משוגעת שלי לפחות מזכירה ג'ונגל(לא יודע למה). אני ממליץ בעיקר על Erpland מ90'.

 

[CaerBannog]

חשבתי להמליץ עליהם.

אבל הם להקת רוק מתקדם-פסיכדלי, וככאלה הם קשורים לרוק בכלל ולרוק הקלאסי בפרט, אפילו שהם חדשים, והבוס ביקש לא להמליץ על רוק.

 

[האירי]

אירלנד והרבה קלאסיקה

אמן שליווה אותי תקופה אירלנואידית ארוכה הוא דיווי ספיליין,נגן חמת חלילים אירי{UILLEAN PIPES}ששילב את צליל הכאב,הגעגועים,והנופים של אירלנד שהכלי המיוחד הזה יודע להפיק עם מוסיקת רוק לא יומרנית.{אפשר להתרשם מדוגמית קטנה שמופיעה באוסף מעורר הפלצות "CRY OF THE CELTS".}ניגן עם שינייד,קייט בוש,אלביס קוסטלו,ולמורת רוחי אפילו באנפלאגד של בראין אדאמס.בחברת סוני יצא אלבום אוסף שלו בשם SEA OF DREAMS.אירים נוספים הם כריסטי מור זמר ומוחה,ליאם אופלין נגן חמת אירי שהעניק לבני את שמו ,דונאל לאני,ועוד רבים וטובים.אשמח להרחיב ולהמליץ אם אתבקש.שתי זמרות שעשו לי את השנה{בלי להתייחס לפולק רוק שכבר זוכה כאן להתייחסות}הן מרי הופקין בעלת קול הפעמונים ששרה את האמצע של אמצע הדרך אבל ליבי מתמוסס בכל פעם מחדש וגודי קולינס שבהשקעה של עשרים שקלים תוכלו למלא את הבית בכל הוינילים שהוציאה.היו זמרות כמו קוני דובר ולורנה מקקניט שעשו לי וכבר לא ובכל זאת אמליץ בחום.קלאסי הוא כבר עניין של מצבי רוח ועונות.שוברט-ארפגונה ,כשיורדות טיפות של גשם על זגוגיות החלון,דביסי-סונטה לצלו ופסנתר אותו דבר אבל עם בקבוק רביעי של בירה ביד, אלגר-צלו ותזמורת,אם הצלחת לשרוד שלשה תקליטים של ניק דרייק בלי לפזר את הורידים שלך בכל החדר זה הדבר,סוויטה סקיטית של פרוקופייב אם עברת לקלאסי מיד אחרי בלאק סבאת,פולחני ועוכר שלווה על נושאים ברבריים.סטרווינסקי-פולחן האביב שנתן לו את ההשראה כנל.מלחינים צרפתיים של המאה העשרים כמו דביסי,פורה,ראוול ופולנק,אימפרסיוניזם קייצי ואביבי לימים רומנטיים .בראהמס-רקוויאם,צמרמורת ארוכה.פולנק-סטבאת מאטר כנל,יותר מודרני,שירת מקהלה די מפחידה מזכירה לי את פס הקול זוכה האוסקר לסרט האימה"אות משמים",ולסיכום היצירה שהכי עשתה לי את זה בעשור האחרון"GOD IN DISGUISE"של השוודי לארס אריק לארסן,בן המאה העשרים,יצירה מקסימה למקהלה,סופרן,בריטון,קריין,ותזמורת .הרבה חיים,פסטורליה,ויטואוזיות במיוחד של כלי הנשיפה מעץ.כיף לא רגיל,צריך להיות חנוך רון כדי להסביר כמה הלב מתרונן.מכיוון שהיצירה די נדירה אפשר להתחיל עם הברבור מטונאלה של סיבליוס כדי לספוג מעט מן האווירה הסקנדינבית הקסומה,האגמים והפיורדים.זהו,לא מאמין שמישהו הגיע עד לכאן בכל אופן נהנתי לכתוב

 

[בני תבורי]

נהניתי לקרוא ../images/Emo45.gif

 

[Jam Head]

אוקי אני אנסה -

קודם כל אני אתן המלצה לאלבום רוק וללהקה שבכלל לא מקבלת " זרקור " אם נקרא לזה ככה - Wishbone Ash - Argus אוקיי זה אלבום שיצא בשת 74 אם אני לא טועה , זה שילוב של כל כך הרבה דברים מרוק מתקדם ( שזה עיקר הבסיס של האלבום ) ועד לקטעי רוק כבד עם שילובים של בלוז וקאנטרי. אלבום שמספר על הלוחם " ארגוס " ועל ההתמודדות שלו עם החיים ועם המלחמה , אלבום סופר מלודי , עבודת גיטרות מצויינת תיפוף גרובי וקיצבי פשוט אלבום חוויה לכל חובב רוק ממוצע יצירת מופת לפי דעתי. Paradise Lost - Draconian Times זה אלבום מטאל (אבל!) לא במובן המלא של המילה , לא תמצאו פה טקטסים מזעזעים או גיטרות חורקות ואפילו לא סולן שואג , מדובר על אלבום מאוד קודר ואיטי עם מלודיה מבריקה , פרדייס לוסט היא להקה בריטית בין להקות הדגל של ז'אנר ה- " דום מטאל ". באמת קשה לי לתאר במילים את היצירה המוסיקלית הזאת ( שהיא גם בין האלבומים האהובים עליי בכלליות) , המלצה גדולה. Agalloch - The Mantle עוד פעם מדובר על אלבום מטאל , אבל שוב פעם מדובר על אלבום הרבה יותר אווירתי ומעניין מאשר אלבום טכני וחורק. אגאלוך היא להקה אמריקאית שיוצרת מוסיקה מאוד אווירית , הרבה קלידים וגיטרות אקוסטיות , האלבום הזה מדבר על הניכור של החברה ועל היחס בין בני האדם , האלבום מאוד ארוך והרצועות בו גם מאוד ארוכות ומעניינות עוד אלבום מאוד מומלץ.

 

[הולדן קולפילד בשדה]

עצור, הסתייגות לפניך!

JAM HEAD, חביבי, אני נאלץ לחלוק עליך בעניין ווישבון אש ואלבומם - ארגוס. האמת חייבת להיאמר, על ווישבון כלל לא שמעתי עד שידידנו הלס בלס (זו הזדמנות לקרוא לו כאן - הלסי שוב הביתה, אמא מתגעגעת) הזכיר אותם באקראי, ואף תמה על חוסר הכרותי עם הלהקה. בעקבות זאת, טרחתי ופיזזתי לי אל עבר הטאוור המקומי בחיפוש אחר הלהקה (כשאני מצוייד בקריאה מקדמת מקיפה על עלילותיהם) - וחזרתי לביתי עם האלבום ארגוס, מלא ציפיה לשמיעת עונג רוק של סופ"ש. מה רבה היתה אכזבתי כשגיליתי כשהאלבום מכיל את כמוסת הקדרות והיגון של העולם כולו. לקח לי זמן רב להיחלץ מהדכדוך שהשרה עלי האלבום האפלולי והמדכא הזה, ואף שאני מכבד את אהבתך לאלבום, הייתי מציע לכל באי האתר להצטייד בציוד חירום בסיסי בטרם האזנה לאלבום שכולל: - חובש מד"א צמוד (למקרה הסביר שהוא יגרום להם רצון להתאבד) - קופסה אחת של ה-תרופה מקבוצת ה-SSRI הכה משובחת, הידועה בכינויה פרוזאק (שספק אם יש בכוחה כדי לשפר את המצב מול אפלוליות האלבום) - בקבוק של וודקה אבסולוט מקורר היטב (הולך טוב עם הפרוזאק) - אלבום גיבוי של מיטב להיטי להקת אוף שימחעס (להפגת היגון)

 

[הניבלונגים]

בהחלט- הלסי שוב הבייתה

ומצטרף גם לדעה על ווישבון, אגב, במקום פרוזק שפעולתו מושהית לרוב, נראה לי עדיף קסאנקס או קסאנגיס (שאפילו הולך יותר עם הוודקה), אבל כדורים פסיכאטרים זה בעיקר עניין של טעם

 

[Jam Head]

חחח

שמע אני מניח שכל אדם בטעמו יחייה , אני אישית ממש אוהב את האלבום הזה ואם הוא כל כך מכביד על אוסף האלבומים שלך , אני יהיה שמח להשאיל אותו ממך

 

[מורנא007]

מוסיקה קלאסית

אני מחבב את הסונטה לליל ירח של ביטהובן, וגם את הסימפוניה התשיעית שלו. כמו גם פר גינט של גריג, הרבה יצירות של בך. את הקונצ'רטו מס' 2 לפסנתר של רחמינוב. את ציפור האש של סטרווינסקי, את החמישי של שוסטוקוביץ'. אגם הברבורים ו 1812 של צ'יקובסקי, הבולרו של רוול. אחרית הימים של מיסאנס. ושמשון ודלילה של סיינט סאנס. כמו יצירות של מוסיקה קלאסית מזרחית כמו אום כלתום ועבדול ווהב (הקונצרט האחרון שלו מומלץ במיוחד, יש שם תערובת של מוסיקה מזרחית עם מערבית, יש שם קטעים שנשמעים רוקיים). אני לא מתחבר למוצרט, למרות המאמצים.

 

[Papito]

בעיקר בלוז

אם זה לא בלוז-רוק זה נחשב?

בכל אופן בזמן כתיבת שורות אלה אני שומע את הדיסק בכורה של סטיבי ריי וואן Texas Flood, "ה" דיסק שלו, עם כל הלהיטים המוכרים שלו (חלקם פחות חלקם יותר

), פרט פיקנטי על הדיסק הזה - הוא הוקלט ב3 ימים תנסו לשמוע אם בא לכם את שאר החומר שלו, Texas Blues במיטבו

 

[קיר קמט]

נראה מה יש לי באמתחת.

החלונות הגבוהים תתעלמו מג'וזי כץ, היא רק מפריעה, תקשיבו לאריק ושמוליק, בשירים שכל אחד מהם נהיה קלאסיקה. לא האמנתי שאני אחרוש ככה על אלבום של זקנים

------ אני רוצה להגיד רד הוט צ'ילי פפרס - "דם סוכר מין קסם", אבל יקטלו אותי כאן בלי סיבה. מצד שני, גם ככה לא מגיבים לי להודעות, אז מה איכפת לי, תרכלו לכם בסודי סודות. באמת שזה אחד האלבומים היותר טובים ששמעתי. Opeth - Still Life מספיק לשמוע את Godhead's Lament ואת Moonlapse Vertigo כדי להבין כמה שהלהקה הזאת יוצאת מגדר הרגיל, פנטסטית, לא מהעולם הזה, ספקטקולרית , אחת בדורה, אחת מסוגה. Opeth - Blackwater Park שלושת השירים הראשונים הם חגיגה לאוזניים, רק בשבילם כדאי לקנות. Scenes From a Memory - Dream Theater מאסטרפיס. כל מילה מיותרת (כלומר, כבר עברתי את הגבול ביותר מדי מילים.) A Change Of Seasons - Dream Theater 23 דקות של קומפוזיציה מקורית מצויינת, ועוד הרבה זמן של קאברים, איך אומרים אצלנו בשכונה (או שאולי זה רק בראש שלי) - משהו סוכר! Pearl Jam - Ten פעם, כשהייתי צעיר ומסוקס (מאז נשאר רק הסקס-אפיל.), לא אהבו פה כל מה שהתחבר עם גראנג'. אבל האלבום הזה מצויין, כל רצועה ממנו.

 

[Jam Head]

לגביי אופת'

אני צריך לחלוק איתך , Still Life ורוב Blackwater Park הם אלבומים משעממים ונדושים שפשוט ממחזרים את החומר ההתחלתי והמעניין יותר של אופת' כגון - Orchid ואפילו Morningrise שהם פשוט תענוג לאוזניים לפי דעתי , בכלל אופת' אחד ההרכבים היותר מוכשרים שיצאו מהסיצנה הגועשת של שוודיה.