שרשור מאמרים

[פראזניק]

על במותיך חלל...

מאמר עיתונאי שנכתב אחרי אסון ה"קולומביה". כשאתם דנים אותו, זכרו שהוא מיועד לעיתון, אסור לו להיות לא עמוק או ממצה יותר מדי

רבע שעה לפני שאמורה היתה מעבורת החלל "קולומביה" לנחות בפלורידה שבחוף המזרחי בארה"ב, התפרקה המעבורת באויר. שבריה התפזרו מעל המדינות טקסס ולואיזיאנה, ארה"ב. זה האסון הקטלני החמישי, מאז החלו בני אדם לצאת מחוץ לגבולות כדור הארץ. מ'סויוז' ועד 'קולומביה', איך נפלו גיבורים. הם חיכו בפלורידה, באתר הנחיתה, ממתינים בהתרגשות ובגעגוע לאביהם שישוב מטיסתו לחלל. לפתע נותק הקשר. משהו אינו כשורה ב'קולומביה', מעבורת החלל עליה היה אביהם – האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. הם נלקחו – על פי התרגולת – לחדר צדדי, שם ישהו לבד עד שיתברר מה בדיוק קרה. אבל הם לא היו לבד. העולם כולו עצר את נשימתו יחד איתם, מצפה למידע על גורל המעבורת ואחר מבכה את אסונה ומתאבל. בכל רחבי העולם נישא שמם של האסטרונאוטים ההרוגים בכאב, דומה כי מדינת ישראל כולה התאחדה לרגע בכאבה את אסונה של משפחה שהייתה – עד לפני ימים ספורים – אלמונית כמעט. עיני העולם כולו נשואות היו אל אותם כמה מאות קמ"ר עליהם התפזרו שברי המעבורת, בציפיה לעוד רסיס מידע . ה'קולומביה' התפוצצה, אבל זה אינו האסון הראשון בשרשרת החלליות או המעבורות היוצאות לחלל. חמישה אסונות קטלניים אירעו עד היום, לאמריקאים או לרוסים. חמישה אסונות אמרנו? לא בדיוק. פרטיהם של חמישה אסונות ידועים, אך ידוע גם כי בברית המועצות אירעו כמה אסונות כבדים שלא דווחו וגם היום מוטל עליהם ערפל כבד. הראשונים ששלחו אדם לחלל היו הרוסים. בכ"ו ניסן תשכ"א שיגרו הרוסים לחלל את יורי גאגארין, התלהבות אינסופית אחזה בעולם כולו, ובכך נפתחה רשמית המלחמה הבינגושית על החלל, מטביעה מאות מליארדי דולרים בבור בלי תחתית, אבל גם מביאה עימה תועלת מדעית, אם לחקר הרפואה או למחקרים אחרים. פחות משש שנים אחר כך גבה המירוץ הזה את קרבנותיו הראשונים. כמה אירוני, אבל האסון הזה התרחש על הקרקע דווקא ואפילו לא לקראת שיגור, כי אם בשעת תרגול. המחסום הראשון שבין האדם לחלל כבר נשבר מזמן, גם הרוסים וגם האמריקאים שלחו כבר לווינים וחלליות לא מאוישות לחלל. גם המחסום השני כבר נפרץ, בני אדם נשלחו לחלל וריחפו בו, אבל הירח, בכל הודו והדרו, קרץ לאמריקאים ולרוסים גם יחד והם התחרו מי מהם יצליח להיות הראשון שינחית עליו אדם. בשנות השישים היו האמריקאים בפיגור גדול מאד אחרי הרוסים, אחרי פתיחה רוסית טובה, שיגור הלווין 'ספוטניק', המשיכו הרוסים לשלוח חלליות ולווינים ועברו אחר כך לשיגור חלליות מאוישות. על כל צעד שעשו האמריקנים – עשו הרוסים שניים וחצי. לאמריקנים היתה זו תקופה לא טובה. לווינים וחלליות לא מאוישות לא הגיעו ליעדם או לא הצליחו כלל להנתק מכדור הארץ. רק בשלהי שנות השישים החל הפער להסגר. היה זה כאשר נשיא ארה"ב, ג'ון קנדי, העמיד כיעד לאומי הנחתת אדם על הירח עוד לפני 1970. המאבק בין הרוסים והאמריקאים דמה להתגוששות אדירים, כאשר כל צד מנסה לזכות בנקודות רבות יותר. אין ספק, עד תחילת שנות השבעים הכריעו הרוסים את האמריקאים בנוק אאוט, אבל האמריקאים אינם ידועים כסלחנים, וודאי לא כשזה נודע לכבוד הלאומי שלהם. רוסיה הסוביטית העניקה עדיפות ראשונה במעלה – שניה רק לתכניות הנשק הגרעיני – לתכניות החלל. בערב יום כיפור תשי"ח, הכניסו הרוסים למסלול הקפה, סביב כדור הארץ, את הלווין 'ספוטניק 1', 83 קילו משקלו. האמריקאים הוכו בתדהמה ממש. כעבור חודש הכניסה רוסיה לווין שני, במשקל גדול הרבה יותר, 462 קילו, ובו הכלבה 'לייקה'. האמריקנים השתוללו מזעם, אבל עד שהצליחו להציל את כבודם ולשלוח לחלל את הלווין 'אקספלורר 1', עברו כמה חדשים. למעשה התקדמה ארה"ב בתחומים אחרים, הן בתחום הטילים הבין יבשתיים והן בתחום המזעור, מה שמסביר אולי את רצונם לקחת מטענים קטנים יותר. אבל בזמן ההוא לא היה לאמריקאים סיכוי מול הרוסים. נשיא ארה"ב היה אז דווייט איזנהאואר, מי שפיקד על צבא בעלות הברית באירופא במלחמת העולם השניה. איינהאואר התנגד נמרצות להשקעה כבדה בתכנית החלל, שלדעתו נועדה רק למטרות יומרה – מילה שאיזנהאואר תיעב בתכלית. כאשר נכנס ג'ון קנדי לבית הלבן, השתנו סדרי העדיפויות לחלוטין. סגנו לנשיאות, לינדון ג'ונסון (שהתמנה נשיא כאשר נרצח קנדי), נתמנה לעמוד בראש תכנית החלל. להנהלת נאס"א מינה ג'ונסון את ג'יימס וב שהיה בעל תודעת פרסום גבוהה. ואז, בחודש ניסן תשכ"ב, שלחו הרוסים את האדם הראשון לחלל, יורי גאגארין שמו. גאגארין לא היה המועמד הראשון להיות האדם הראשון בחלל. פרופסור ויטלי קרייבסקי, ממתכנני חליפת החלל הרוסית שעלה לארץ בתשל"ג, סיפר לאחר כמה שנים כי המועמד הראשון לשיגור היה בנו של אחד מראשי תעשיית החלל הסובייטית, הוא ניספה באחד הניסוים. גאגארין היה למעשה המועמד השלישי, מועמד חילופי, אלא שהמועמד השני חלה ברגע האחרון וכך זכה גאגארין בתהילת עולם. לאחר ששלחו הרוסים את גאגארין לחלל, נכנסו האמריקאים להלם ממשי, בדיון שהתקיים בבית הלבן יומיים אחרי השיגור, התפרץ קנדי "יש איזה שהוא מקום שנוכל להקדים אותם? מה אפשר לעשות? להקיף את הירח לפניהם? להנחית אדם על הירח לפניהם? נוכל לדלג עליהם...? אם מישהו יודע איך להדביק את הפיגור שיגיד לי! לא אכפת לי, שיהיה זה פועל הנקיון הקרוב, אם הוא יודע איך" מששונה סדר העדיפויות, החלו גם האמריקאים לצבור השיגים ובה' אב תשכ"ט הנחיתה החללית 'אפולו 11' רכב חלל על הירח, ממנו יצאו שני אסטרונאוטים כדי שכל העולם ישמע אחד מהם – ניל ארמסטרונג שמו – אומר "מה רבו מעשיך ה'".

 

[masorti]

שירשור זה מיועד **רק ל"ניבולונגים"*

ניבלונגים שלום, מסיבות טכניות אין לי אפשרות לשלוח אליך מאמרים בקובץ DOC. לכן, איאלץ לשלוח אותם דרך הפורום. היום אספתי את החומר שפרסמתי בעבר בנושא מנסרת סנחריב, ועיבדתי אותו למאמר. המאמר מצורף בהודעה נפרדת שתשורשר להודעה זו. אם המאמר נראה לך ראוי, אנא ערוך אותו טכנית (תיקוני ימין-שמאל, סוף שורה, לינקים, וכו') ושים אותו באוסף המאמרים של הפורום. אח"כ כמובן תוכל (ואף רצוי) שתמחק את ההודעה מהפורום עצמו.

 

[masorti]

ועוד שירשור **רק לניבלונגים"

שוב אני מביא מאמר שעיבדתי מהודעה קודמת ואני גאה בו. המאמר עוסק בהופעת ה"ערבים" על במת ההסטוריה, אבל הוא לחלוטין נקי מפוליטיקה. אני מקווה שהוא יאושר ע"י הרשויות המוסמכות ויוצג כאחד ממאמרי הפורום.

 

[האייל הקורא]

../images/Emo188.gif ירושלים והאסלאם../images/Emo188.gif

התאולוגיה המוסלמית מקדשת את ירושלים על בסיס הפסוק הראשון המופיע בפרשת 17 פרשת המסע (الاسراء)שנקראת גם פרשת בני-ישראל. "בשם אלוהים הרחום והרחמן ישתבח (אלוהים) אשר הסיע את עבדו (ב)לילה מן המסגד הקדוש (מיוחס לכעבה שבמכה) אל המסגד האחרון (الاقصى) לפי אשר הכרנו..."( תרגום של ריבלין) מכאן נשאלת השאלה מהו המסגד האחרון או הקיצון-בנקודה זאת נמצא שורש הבעיה של קדושת ירושלים. לפי המחקר של פרופ´ הורביץ הפרשנים המוסלמים הקדומים, כמו הפרשנות של אבן מקתיל (تفسير ابن مقتيل), שטוענים שזהו מסגד הנמצא בשמים כנגד המסגד של מכה כמו במדרש חז"ל של בית מקדש בשמים שנמצא מול בית המקדש בירושלים. עכשיו כדי לסבך את החיים לפי החדית´ (حديث=ספור מסורת שמיוחס לנביא מחמד אשר מהימנותו נקבעת על ידי שרשרת המוסרים ויש מדע שלם מאחורי זה) ואחד מן החדית'ים ממקם את עומר אבן (אל)חטב הח´ליף השלישי שלפי המסורת המוסלמית הוא כובש ירושלים ולפי אותה מסורה הוא גם שהתחיל את הנוהג התפילה בירושלים. לפי המסורה הוא התחיל לנקות את הר הבית כי בתקופה הביזאנטית הר הבית היה המזבלה של ירושלים (כל אוהבי התאולוגיה הנוצרית יודעים למה. עכשיו לעומר היה יועץ יהודי מומר כעב א(ל)אחבר והוא זה שיעץ לעומר איפה לחפש את אבן השתיה(מלשון תשתית)ולפי המסורת הוא זה שיעץ לעומר להתפלל מאחורי האבן אבל עומר אסר זאת היות והיא נמצאת בינה ובין מכה . כמה שנים אחרי, עומר הח´ליף עבדא(ל)מאלכ אבן מרוואן בנה את כיפת הסלע ואת מסגד א(ל)אקצא. הסיבה לבנית כיפת הסלע היתה מאוד פשוטה היות ובתקופה זאת לעבדא(ל)מאלכ היה מתחרה במכה בשם אבן זוביר וזאת הסיבה לכך שעבדא(ל)מאלכ בנה את כיפת הסלע (דבר שמוסכם על ידי גולדיצהר וגוייטן כאחד). אם בודקים את כיפת הסלע, מוצאים שמבנה זה הוא מבנה ביזאנטי ועליו ישנן כתובות הבאות להראות את התחרות עם הנצרות ובמיוחד נמצא שם הפסוק שאומר "...אלוהים לא ילד ולא נולד ...".כמו כן באותה תקופה מתחילים להופיע חדית´ים שמראים את קדושתה של ירושלים באסלאם שאחד מהם מזכיר שמחמד עף לירושלים והגיע להר הבית וכל זה על סוס קסמים בשם אלבורק

. הוא עלה לרקיע מאבן השתיה ופגש את גדולי העולם וקיבל את חוקיי האסלאם מידי אלוהים דבר שנקרא מעראג´(معراج). אותו חדית´ מסתמך על הפסוק שציינתי למעלה. החדית' השני, והחשוב ביותר הוא שאל תאכפו את הסוסים אלא לשלושה מסגדים מכה מדינה וירושלים אבל לחדית´ זה יש המון וראיציות ולכן הוא בעייתי . דבר זה מלמד על הצורך של בית אומייה שעבדא(ל)מאלכ ויורשיו שייכים לו(לקבל את הלגיטימציה השלטונית באסלאם). לאחר נפלת האומיים ועליית בית עבאס אותם חדית´ים מאושרים על ידי אחד הפוסקים (שהיה גם סופי) אלע´זלי (אומרים אלרזלי الغزلي)כחדית´ים טובים.אם מנתחים את החדית´ים האלה, אפשר לראות השפעה ברורה של אסלום מסורות יהודיות ונוצריות, היות והרבה מן המתאסלמים החדשים היו היהודים ונוצרים. לרוב החדית´ים והמסורות על ירושלים הן מסורות של קץ הימים באסלאם כמו המסורת "שביום הדין בין מכה לירושלים יהיה גשר צר כשערה וחד חרב ומחמד ילוה את המאמינים ...". במקביל גם אפשר למצוא חדית'ים, אשר עוסקים בסיפור על זה שיהודים היו מטפלים אבן השתיה בשמים וקטורת והם היו ממוצא של לווים וכוהנים וברגע שהדלתות היו נפתחות אז ריח של בושם היה ממלא את השוק. עוברות כמה עשרות שנים ולקראת סוף מסע הצלב הראשון עולה שליט מוסלמי בשם זנגי, שמתחיל להכניס לתודעה המוסלמית שיש צורך לעשות מלחמה בנוצרים ורק כדי לשחרר את ירושלים. חשוב לציין שבכל מנשר שהוא מוציא, הוא מכניס את העניין של לשחרר את ירושלים. אחד הגנרלים שלו בשם צלאח (אל)דין א(ל)איובי, אשר לימים שחרר את ירושלים, גם עבד לפי אותה שיטה והוא זה שכינס את החדית´ים הללו לספר הידוע בשם פצ´איל בית אלמקדס (فضائل بيت المقدس).הרעיון של חשיבותה של ירושלים חדר לחשיבה הממלוכית והעות´מאנית וזאת אנו למדים מן הכבוד היחס המיוחד לירושלים ומעמדה המנהלי היות וירושלים בתקופות הללו היא עיר בלי עורף כלכלי והיא עיר קוסמו-פוליטית היות והרבה אנשי דת בעיקר מיסטיקנים מוסלמים מבקרים בתקופות הללו בירושלים. כמו כן הקדושה של ירושלים תפסה מקום חשוב ברעיון של הלאומיות הערבית ורעיון הפאן אסלאמי. לסיכום, חשוב לציין שרעיון קדושת ירושלים התפתח בתוך האסלאם וכן שיש פוסקי הלכה אשר מסרבים לקדש את ירושלים וערים אחרות כמו אבן תימה שהוא נחשב כאבי הסלפיה מולידת דרך של האסלאם המודרני... לירושלים יש כשישה עשר שמות באסלאם אולם אף אחד מהם לא מוצאין בקוראן אבל זה לא מנע מן האסלאם לקדש ולאסלם מסורות יהודיות ונוצריות ולעשות אותן שלהם, כפי שעשו גם היהדות וגם הנצרות... לקריאה נוספת אני ממליץ על 1.גולדציהר יצחק יהודה הרצאות על האסלאם 2.גויטין דב שלמה האסלאם של מחמד 3.לבנה כפרי עופר עיוניים במעמדה של ירושלים באסלאם הקדום 4.לצרוס יפה חוה עוד שיחות על דת האסלאם 5.לצרוס יפה חוה האסלאם והעולמות השזורים בו 6.סיון עמנואל מיתוסים ערבים פוליטים

 

[פראזניק]

המשך..

המבצע כולו נקרא בפי האמריקאים "אפולו", ולקראתו נערכו כמובן הכנות ותרגולים רבים מאד, חלקם כאשר האסטרונאוטים יושבים בחללית ומדמים טיסה בחלל על כל פרטיה. היה זה בי"ז שבט תשכ"ז, החללית 'אפולו 1' עמדה על כן השיגור כשבתוכה שלשה אסטרונאוטים, לפתע נשמעה במערכת הקשר הפנימית צעקה: "אש בחללית". שניות ספורות לאחר מכן אפפה להבה אדומה את 'אפולו'. לאסטרונאוטים שישבו בחללית לא היה סיכוי להנצל, הם היו קשורים למושביהם וגם לו ניסו לא היו מצליחים להיחלץ. כמה שעות עברו מכיבוי הדלקה ועד שניתן היה להוציא את הגופות החרוכות. כפי הנראה, גץ חשמלי שיצא מאחת מהמערכות בחללית הציתה את התרכובת הכימית העשירה שהיתה בה וגרמה לאש שהתפשטה תוך שניות. אלו היו הקרבנות הראשונים. העולם כולו השתתף באבל האמריקני. גם הרוסים, לא ידידים גדולים לארצות הברית בימים כתיקנם, חשו אבל אמיתי. לאסטרונאוטים נערכו הלוויות ממלכתיות והם ומשפחותיהם הפכו להיות גיבורי האומה. זמן קצר מאד עבר בטרם היכה האסון שנית. הפעם את הרוסים. 'סויוז' הייתה חללית רוסית שנבנתה במקור עבור יותר מאדם אחד. אבל, בטיסותיה הראשונות טס בה אסטרונאוט אחד בלבד. הפעם היה זה ולדימיר קומארוב, שכבר היה בחלל עוד קודם, בחללית מסוג 'ווסחוד', יחד עם שני חבריו. הם טסו ללא חליפות חלל, במה שהוגדרה כ'טיסת החלל המסוכנת ביותר'. סויוז 1 כבר סיימה את תפקידה וחזרה לאטמוספירה. כדרכן של נחיתות אלו, נפתח מצנח שאמור להאט את מהירות החללית לקראת נחיתתה. בחללית קיים אף מצנח רזרבי. המצנח הראשי של ה'סויוז' לא נפתח, כבלי המצנח הרזרבי ששוחרר הסתבכו כשבעה קילומטר מעל לקרקע. החללית האיצה במהירות אדירה והתרסקה אל הקרקע. קומארוב, שהיה בחללית, נהרג כמובן מיד. מזלו לא עמד לו הפעם, והוא נהרג. ארבע שנים שקטות חלפו טרם היכה האסון שוב. החללית 'סויוז 11' שהתה בחלל 24 יום לפני תאריך הנחיתה המיועד שלה - י"ג סיון תשל"א. החללית נחתה אמנם בשלום, אך כאשר נכנסו אליה צוותי החילוץ, הם גילו את שלשת הקוסמונאוטים קשורים לכסאותיהם ללא רוח חיים. הרוסים, כדרכם, לא נידבו פרטים על האסון ולפי הידוע לא אירעו תקלות טכניות בנחיתה עצמה, אבל מדענים במערב שיערו כי מקורו בתקלה במגן החום שהיה אמור להגן על הקוסמונאוטים עם כניסתם לאטמוספירה. הפסקה די ארוכה חלה באסונות החלל. 16 שנים שקטות ניתנו לחוקרי החלל לחקור. 16 שנים שסייעו להפחית את הפחד מטיסות לחלל, מיציאות לביקור אל מחוץ לאטמוספירה, אבל אז בא האסון הכבד ביותר, אסון הצ'לנג'ר. עד לאסון הצ'לנג'ר קיימה ארה"ב 55 טיסות מוצלחות. האסון היחיד שארע בארה"ב בכלל עד אז, ארע כזכור על הקרקע, ב'אפולו 1'. לאמריקנים היה ברור כי הלקחים מהאסון ההוא הופקו והתקלות לא ישנו. נכון, אצל הרוסים היו אסונות, אבל מה, אתם משווים אותם לאמריקנים? לא. האמריקנים טובים בהרבה מהסובייטים הנחשלים. כך חשבו הם, אבל לא כך חשבו למעלה במקום בו המחשבות מכריעות בגורל החושבים למטה. מעבורת החלל צ'לנג'ר המריאה לראשונה בכ"א ניסן תשמ"ג כשעליה ארבעה אסטרונאוטים. הם ביצעו ריחוף ארוך בחלל ופרשו (המונח המקצועי לשיגור לווין הוא "לפרוש לווין") לווין. שלש שנים לאחר מכן, המריאה שוב הצ'לנג'ר לחלל. הייתה זו המראתה העשירית מאז הוכנה לראשונה לשיגור. לפני ששוגרה הצ'לנג'ר בפעם הזו, נדחה שיגורה שבעה פעמים עד ששוגרה סוף סוף בי"ח שבט תשמ"ו. שבעה אסטרונאטים עמדו להמריא לחלל, ביניהם היהודיה ג'ודית רזניק שזו לה הטיסה השניה לחלל, כשאלפים צופים בהם באתר השיגור ומליונים נוספים ברחבי העולם. המעבורת נבדקה עשרות ומאות פעמים. כל חלקיק שלה זכה לתשומת לב מיוחדת והיא עברה שוב ושוב תחת עיניהם הבוחנות של אנשי נאס"א המנוסים. שש שניות לפני ההמראה הונעו המנועים לצורך בדיקה, לאחר מכן הם הוצתו והצ'לנג'ר המריאה על מטען הדלק הענק שלה. אלפים צפו בה בהנאה, מוחים כפיים להישג האמריקאי האדיר. עברו כמה שניות וההמון עמד להתפזר, המעבורת הגיעה כבר לגובה של למעלה מ-14 קילומטר, כאשר אפף אותה לפתע כדור אש ענקי וחלקיקי מעבורת צנחו אל תוך האוקיינוס. הייתה זו הטיסה הראשונה שהמריאה מהקרקע אך לא הגיעה לחלל, היו אלה החללים האמריקאים הראשונים שניספו בזמן טיסת חלל. בעקבות האסון בוטלו כל השיגורים לשנה הקרובה ועדת החקירה שהוקמה קבעה כי לילה לפני ההמראה שרר קור עז במקום השיגור, טבעת גומי שהורכבה באחת מרקטות השיגור, למניעת דליפה, התכווצה מחמת הקור ונוצר בה סדק זעיר. בשעת ההמראה דלף הדלק הלוהט ובא במגע עם מיכל אחר שהכיל מימן וחמצן, המפגש הזה הביא לפיצוץ האדיר. 'קולומביה' היא הוותיקה שבמעבורות החלל האמריקניות, היא המריאה לראשונה לחלל בח' ניסן תשמ"א ומאז ועד היום המריאה לחלל פעמים רבות. למעלה מארבע שנים חלפו טרם המריא האסטרונאוט הישראלי אילן רמון למשימת המחקר שלו – משימה ממנה לא שב. למעלה מארבע שנים של אימונים מפרכים שבסופם נדחתה המראתו שוב ושוב אם בגלל מזג האויר ואם בגלל שאלות בטיחות. הדחיה האחרונה היתה כאשר גילו טכנאי נאס"א סדקים בחלק מסוים – גודלו כגודל השזיף – במעבורת החלל 'דיסקוורי'. המעבורות האחרות – 'דנוור' ו'קולומביה' נמצאו תקינות והשיגור אושר. אילן רמון שוגר לחלל ביום חמישי, י"ג שבט. בדיעבד, טוענים מדענים, התגלה בצילומי השיגור כי כבר בעת השיגור ניתק אחד מאריחי הבידוד של מיכל הדלק ופגע בכנף. הפגיעה הזיקה כנראה לאריחי הבידוד של המעבורת וזו כנראה הסיבה או אחת הסיבות שהביאו להתפוצצות המעבורת בשובה לאטמוספירה. 'קולומביה' אמורה היתה לנחות בשבת, 16.16 לפי שעון ישראל, בכף קאנאבארל שבפלורידה. רגע לפני שנותק קשר הרדיו עם המעבורת, בשעה 16.00, נשמעו בערוץ המילים האחרונות: מרכז השליטה: " "קולומביה, יוסטון, אנחנו רואים את המידע לגבי לחץ הגלגלים ולא שמענו את המסר האחרון". אחד מחברי הצוות על ה'קולומביה': "רות, עבור..." ואז השתרר שקט. במרכזי הבקרה לא נלחצו, ניתוק קשר רדיו עם חזרת המעבורת לאטמוספירה הוא דבר לא נדיר. אבל כאשר נותקו גם אמצעי הקשר האחרים, כבר היה ברור שמשהו לא בסדר. 'קולומביה' נראתה מהקרקע, אבל נעלמה ממסכי הרדאר. בפעם האחרונה היא נראתה ב-16.08 מעל טקסס כשממנה יוצאים כמה שובלי עשן. לא הרבה זמן חלף עד שהיה ברור כי המעבורת התפוצצה והאסטרונאטים בתוכה. כעת רק נותר למומחים לנסות ולהבין מה גרם הפעם לאסון הקטלני הזה.

 

[masorti]

והנה החומר (חלק א')...

מגוש דן לירושלים - מסע סנחריב ביהודה לאור מנסרת סנחריב ----------------------------------------------------------------- בסביבות 700 לפנה"ס ניהל המלך האשורי סנחריב כמה מסעות למערב. מסעות אלה מתוארים באכדית על גבי אבן בצורת מנסרה שנמצאה בחורבות נינוה ונמצאת במכון המזרח בשיקגו. אבן זו ידועה בשם: Sennacherib Prism או Taylor Prism. המסע השלישי המתואר במנסרת סנחריב התקיים בשנת 701 לפנה"ס וכלל את ארץ-ישראל. מסע זה מתואר בהרחבה בספר מלכים ב´ פרקים י"ח-י"ט, וכן בספר ישעיהו פרקים ל"ו-ל"ז (ובצורה קצרה יותר גם בספר דברי הימים ב' פרק ל"ב). במסע זה צר סנחריב על ירושלים בימי חזקיהו, ועל פי התיאור המקראי המצור הוסר בנס כאשר מגיפה פגעה במחנה האשורי. הקטע במנסרת סנחריב המתאר מסע זה מופיע בטורים 2 ו- 3 במנסרה, והחלק שהתרחש בא"י מתחיל בטור 2 שורה 60 ומסתיים בטור 3 שורה 49. רבות נכתב על המצור של סנחריב על ערי ממלכת יהודה ובפרט על ירושלים, וכאן יובאו רק כמה נקודות. בהמשך יתרכז הדיון דווקא בחלקו של המסע במישור החוף (גוש דן). המסע נגד חזקיהו והמצור על ירושלים: במנסרת סנחריב מוזכר המלך חזקיהו במפורש כ"חזקיהו היהודי" (yaudi) כלומר: חזקיהו מממלכת יהודה, ומובאות כמה פרשיות הקשורות בו. בין השאר, מתואר שאצילי עקרון הפלישתית הסגירו לידי חזקיהו את מלכם Padi (שהיה נאמן לאשור) ומרדו באשור יחד עם חזקיהו. סנחריב כבש את עקרון, שחרר את המלך Padi ממאסרו בירושלים, והחזירו על כנו. פרשה זו לא מוזכרת כלל במקרא. המנסרה גם מתארת בהרחבה (טור 3, שורות 18-49) את המסע ביהודה שכלל כיבוש ערים רבות ביהודה, הגליית תושבים ולקיחת שלל. כמו כן מתואר המצב בסוף המסע: הטלת מס כבד על חזקיהו, ומסירת חלקים מארצו לממלכות השכנות. בניגוד לתיאור התנכ"י שבו סנחריב נסוג מירושלים ללא הישג, הטקסט האשורי טוען שחזקיהו נכנע למעשה לסנחריב וקיבל על עצמו את תנאי האשורים. אם נעבור למצור על ירושלים, מתברר שגם האשורים מודים בעקיפין בכך שלא הצליחו לכבוש את העיר. במנסרת סנחריב אין תיאור של כיבוש העיר (שמן הסתם היה מופיע לו נכבשה), ובמקומו מופיעה האמירה (טור 3, שורות 27-28): (Hezekiah) himself, like a caged bird I shut up in Jerusalem his royal city כלומר, האשורים מסתפקים באמירה שהצליחו לדחוק את חזקיהו לעיר בירתו. מענין להשוות את סדר המאורעות המתואר בתנ"ך לזה המתואר במנסרת סנחריב. התיאור התנ"כי במלכים ב' פרקים י"ח-י"ט ובישעיהו ל"ו-ל"ז הוא לפי הסדר הבא: א. סנחריב כובש את מרבית ערי יהודה. "ובארבע עשרה שנה למלך חזקיה, עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם" (מל"ב, י"ח, י"ג, ישע' ל"ו, א') ב. חזקיה פונה לסנחריב הנמצא בלכיש, נכנע בפניו ומשלם מס כבד. "וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמר חטאתי, שוב מעלי, את אשר תתן עלי אשא. וישם מלך אשור על חזקיה שלוש מאות ככר כסף ושלושים ככר זהב. ויתן חזקיה את כל הכסף הנמצא בית ה' ובאוצרות בית המלך.... ויתנם למלך אשור." (מל"ב, י"ח, י"ד-ט"ז). ג. למרות תשלום המס, סנחריב צר על ירושלים. ד. סנחריב נסוג מיהודה לאחר שמגיפה פוגעת בצבאו, ונרצח באשור. לעומת זאת, התיאור במנסרת סנחריב הינו כמפורט: א. סנחריב כובש את מרבית ערי יהודה. As for Hezekiah the Judahite, who did not submit to my yoke: forty-six of his strong, walled cities, as well as the small towns in their area, which were without number, by levelling with battering-rams and by bringing up seige-engines, and by attacking and storming on foot, by mines, tunnels, and breeches, I besieged and took them. (טור 3, שורות 18-23) ב. סנחריב צר על ירושלים. (Hezekiah) himself, like a caged bird I shut up in Jerusalem his royal city. I threw up earthworks against him—the one coming out of the city-gate, I turned back to his misery (טור 3, שורות 27-28) ג. חזקיהו נכנע ומוטל עליו מס כבד (נוסף לרגיל) כעונש, וחלקים מיהודה נמסרים לממלכות הפלישתיות. בין השאר מוזכר שם מס כספי הכולל 30 ככר זהב בדומה למתואר במקרא : In addition to the thirty talents of gold and eight hundred talents of silver... (טור 3, שורות 41-42) אפשר לראות בבירור שאכן מסע סנחריב ביהודה, כיבוש רוב עריה, והמצור על ירושלים שהסתיים ללא כיבושה הם אכן אירועים שקרו. יש הבדל בין המקרא לממצא האשורי לגבי סדר המאורעות ונסיבות סיום המצור והמסע נגד יהודה.

 

[masorti]

והנה החומר בהודעה מתוקנת...

מתי לראשונה הוזכרו "ערבים" כיישות אתנית-מדינית? ----------------------------------------------------------- היות והערבים הם מרכיב חשוב בין עמי האיזור, מעניין לדעת מתי לראשונה שימש הכינוי "ערבים" לתיאור קבוצה אתנית או יישות פוליטית. ובכן... האיזכור הקדום ביותר לקיום "ערבים" מופיע במקביל במקרא ובמקורות אשוריים במחצית המאה ה- 9 לפנה"ס. במחצית המאה ה- 9 לפנה"ס היתה א"י מחולקת בין ישראל ליהודה. מלך יהודה באותה תקופה היה יהושפט, ואילו מלך ישראל במקביל לו היה אחאב. שניהם מלכו בערך בין 875 לפנה"ס ל- 850 לפנה"ס. הבה ונקרא מה אומר ספר מלכים א´ על תקופת מלכותם של שני מלכים אלה: "וימלוך אחאב בן עמרי בשומרון שערים ושתיים שנה". (פרק ט"ז, פסוק כ"ט) "ויהושפט בן אסא מלך על יהודה בשנת 4 לאחאב מלך ישראל. יהושפט בן 35 שנה במלכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים". (פרק כ"ב, פסוקים מ"א-מ"ב) כלומר: מתוך 25 שנות מלכותו של יהושפט היו כ-18 שנה של מלכות "משותפת" (=מלוכה במקביל), מעליית יהושפט בשנת 4 לאחאב עד מותו של אחאב במלחמה בשנה ה-22 למלכותו. נעבור כעת לאיזכור הערבים במקרא.... הופעתם הקדומה ביותר של "ערבים" על במת ההסטוריה על-פי המקרא מתוארת בספר דברי הימים ב´, פרק י"ז. פסוק ז´ מתאר את פעילותו של יהושפט "בשנת שלוש למלכו" (כלומר: בערך ב- 870 לפנה"ס), ולאחר מכן מובאת רשימת עמים שהעלו לו מנחה. ובין העמים האלה מוזכר בפסוק י"א: "ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא. גם הערביאים מביאים לו צאן, אילים שבעת אלפים ושבע מאות, ותיישים שבעת אלפים ושבע מאות". (דבה"י ב´, י"ז, י"א) אנו למדים שאחת ה"ממלכות ארצות אשר סביב יהודה" (כאמור בפסוק י´) היתה ב- 870 לפנה"ס מאוכלסת ב"ערביאים" (=ערבים), והיתה ממלכה וסאלית של יהודה. יש להניח שמדובר בחצי האי ערב או בסיני (שהרי צפונה משם יזוהה עם אדום, מואב, או עמון). נעבור כעת לאיזכור הערבים במקורות האשוריים.... בשנת 853 התקיים בצפון סוריה קרב קרקר, בו בלמה קואליציה של 12 מלכים מסוריה, א"י ומצרים את התקדמותה של האמפריה האשורית המתחזקת. קרב זה אינו מוזכר כלל במקרא, אך מוזכר במקורות האשוריים. אחד המקורות החשובים הינו מצבה של שלמנאסר השלישי הנקראת Kurkh Stele בגלל האתר שבו נמצאה. באסטלה זו מתאר המלך האשורי שלמנאסר השלישי את הקרב מנקודת מבטו. בין השאר מתואר שם סדר-הכוחות של האויב, כלומר: כמה חיילים וציוד תרם כל שותף לקואליציה נגד אשור. הנה הקטע הרלוונטי מתוך האסטלה: In the eponym year of Dan-Asher, month Aru, 14th day, I departed from the city of Nineveh; I crossed the river Tigris........to the city Qarqar I approached. Qarqar, his royal city, I destroyed, I devastated, I burned with fire. 1,200 chariots, 1,200 horsemen, 20,000 men of Hadadidri of Damascus; 700 chariots, 700 horsemen 10,000 men of Irhulina, the Hamathite; 2,000 chariots, 10,000 men of Ahab, the Israelite; 500 men of the Queen (i.e. Que, in Cilicia); 1,000 men of the Musraean; 10,000 chariots. 10,000 men of the Irqantaean; 200 men of Matinu-ba´li the Arvadite, 200 men of the Usantaean. 30 chariots, 10,000 men of Adunu-ba´li, the Shianian; 1,000 camels of Gindibu the Arabian; 1,000(?) men of Basa son of Ruhubi, the Ammonite -- these 12 kings he took as his helpers and they came to make battle and war against me. לענייננו חשובות שתי מובאות קצרות: 1. "אחאב הישראלי" תרם 10,000 חיילים ו- 2000 מרכבות. 2. "גינדיבו הערבי" תרם 1,000 גמלים. (היחיד שתרם גמלים ולא סוסים) כלומר: יש לנו אישור ממקור אשורי על כך שאחאב השתתף בקואליציה ואף תרם לה חלק נכבד מכוחה (כמחצית ממספר ה"טנקים"), ובמקביל - יש לנו איזכור של ממלכה שנשלטה ע"י "ערבי" והשתתפה בקואליציה. התרומה של הגמלים והגיאוגרפיה של השותפים מתאימה להנחה שמדובר בחצי-האי ערב או באיזור קרוב לשם, ומן הסתם מדובר על ממלכה שתושביה ראו את עצמם כ"ערבים" וכך הגדירה אותם הסביבה. סיכום: במחצית המאה ה- 9 לפנה"ס (תקופת המלוכה של יהושפט-אחאב) אנו מוצאים איזכור ראשון של ממלכה "ערבית" הן במקרא (ספר דבה"י ב´, פרק י"ז), והן במקורות האשוריים (אסטלת Kurkh של שלמנאסר השלישי). מהפרטים המובאים שם ניתן להסיק שמיקומה של ממלכה זו היה בחצי האי ערב או באיזור קרוב (אולי סיני). לינקים רלוונטיים: ספר דברי הימים ב', פרק י"ז: http://www.snunit.k12.il/kodesh/bible/mdbrb017.html אסטלת Kurkh: http://omega.cohums.ohio-state.edu/hyper-lists/anc-l/01-99-99/0041.html http://www.biblicalhorizons.com/ch/ch4_02.htm http://www.ot-studies.com/images/kurkh.jpg ( תמונה של האסטלה)

 

[האייל הקורא]

ניבלוגים ../images/Emo6.gif

ליפולך האישי אודה

 

[הניבלונגים]

אתה יודע מה

לא בא לי, כמה מאמרים אני יכול להעלות בשבוע?, לא רוצה יותר מאמרים, נמאס לי ממאמרים, הגזמתם, בסוף ניהיה פורום מכובד, לא מעלה יותר מאמרים. תודה ידידי, מה עוד שיש עוד גביע בארון באנפליד, אז בכלל יום טוב היום

 

[האייל הקורא]

אני יודע

בגלל זה לא ישנתי כל הלילה

 

[hastings]

צר לי לחלוק עליך קצת, מכובדי

בנושא בניין המבנים המקודשים על הר הבית על-ידי האמיים ומניעים לבנייתם. התיאוריה שירושלים הייתה אמורה להיות מרכז עלייה לרגל חליפי למכה אינה מקובלת במחקר מזה זמן מה. יש מספר מניעים לקידושה של ירושלים בתקופה האמיית, ולבניין המקדשים על הר הבית. הראשון, ואולי החשוב ביותר, הייתה התחרות של הנצרות. הפאר של הבנייה המונומטלית של הביזנטים, ובעיקר הבנייה של כנסיות בירושלים, נתפסו כאיום על האסלאם בארץ, מכיוון שהם נראו כמפתים את המאמינים החדשים. מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע נבנו בפאר רב כאלטרנטיבה וכתחרות לכנסיות של ירושלים. אין זה מקרה שחלק גדול מתוך 130 המטר של פסוקים קוראניים המשולבים בעיטורים של כיפת הסלע, הם פסוקים המדברים בגנות הנצרות וריבוי האלים (שִרְכּ), שכך נתפס השילוש הקדוש. מניע אחר לבנייה האמיית בירושלים היה ניסיון לקדש את האזור כולו, כאזור ספר הקרוב לגבול הבינזטי - שלכן נעשה ניסיון להעניק לו חשיבות מיוחדת בעיני המוסלמים. [ניסיון דומה ייערך בתקופת מסעי הצלב, שאז מתקדשים אתרים לאורך חופי הארץ, נקודות הפלישה העיקריות של הצלבנים לארץ ישראל. כך למשל סידנא עלי ביפו, שהעלייה לרגל אליו היא בתקופה בשנה שבה הכי נוח להפליג מאירופה לארץ.] מניע שלישי אכן היה ניסיון להעניק לאמיים עצמם, ולאזור סוריה-א"י שהיה לב האימפריה שלהם, ציביון של קדושה אסלאמית. אך ככל הנראה מעולם לא היה ניסיון להעמיד את ירושלים כמרכז עלייה לרגל שיחליף את מכה. יש לציין גם בהקשר הבנייה האמיית בירושלם את מתחם הארמונות מדרום להר הבית. המתחם היה צמוד לכותל הדרומי, וכלל כנראה מספר ארמונות מפוארים למדי. לאחר נצחון העבאסים, ארמונות אלה נחרבו ונשרפו ביסודיות רבה למדי.

 

[האייל הקורא]

טוב

זה ידוע אם אתה מקבל את הטענות של קוק וקרון ... עכשיו בקשר לארמונות האומיים הם נהרסו ברעש האדמה ולא נשרפו לאחר נצחון העבאסים ... כמו ציינתי את המאבק בנצרות וקידוש האזור (אם לא שמת לב )

 

[masorti]

---- END ---- ../images/Emo65.gif

 

[טרה10]

לגבי מלכות יהודה וישראל.

מכיון שמלכות ישראל כבר לא היתה קימת כי תושביה הוגלו ע"י האשורים-במאה השמינית לפני הספירה- ואילו ספרי מלכים ואחרים לא רק שנכתבו ע"י סופרי המלך יאשיהו- אלא גם היו בכוונה להעלות את מעמדו-ולהותיר בהיסטוריה מלך 'גדול' טוען הארכיאולוג נדב נאמן- אם איני טוען שככה: לא רק שהחומר נכתב מתוך כוונה לרומם את משפחת המלוכה- ביהודה, גם כמה מהנביאים- מביאים את מפלתה והגלייתם של תושבי ממלכת ישראל כדוגמא לתושבי יהודה. גם את סיפורי 'הרכילות' על איזבל ואחאב- והרבה חמרים אחרים כמו היחסים בין דוד לשאול- כששאול היה מלך ישראל הראשון ודוד מלך קודם ביהודה..ועל כן חלוקת הממלכות גם היא לא בהכרח מדויקת. בכלל טוען נאמן-שהבבלים לא התייחסו לממלכת יהודה הקטנה- שבדרום הארץ שגם היתה בקשרים עם הפלישתים-מימים עברו וגם היתה בבריתות עם המצרים. והשאלה היא- מה חשוב יותר-הגודל או הקשרים וההשפעה. ישראל שהתקיימה עד 120 שנה לפני שהדברים נכתבו- היתה בברית עם מלכי הצפון ומלכי ארם. היא הוחרבה ובשטחה התיישבו עמים אחרים. כאמור גם ערבים. מכאן מסיק נדב נאמן- שהבנין שבנה הורדוס במקום מקדש שלמה- היה כל כך מפואר גם בגלל שמקדש שלמה לא היה בדיוק כזה. מה גם שנבנה- בהשפעה צידונית- כאלף שנה קודם. יש עוד הרבה מסקנות לגבי הנושא הזה- ועל כן עם כל אי-הנעימות שבדבר- ספרי מלכים ושמואל הם בערבון מוגבל- כי אלף- הם נכתבו בעיקר כדי להלל את מלכי יהודה. יש לזכור עוד שממלכת יהודה שרדה עד המרד הגדול כשנעלמו כבר מהשטח בבל ואשור ובאו במקומם היוונים הפרסים והרומאים- כמובן. ז"א תקנו את הספרים, וכפי שאנו יודעים מצאו רק נוסח מקורי של ספר ישעיהו. נאמן גם מסתמך על יוסף בן מתיתיהו- בהרבה מההנחות וכן על הארכיאולוגיה. ויש לזכור שהוא בכלל ארכיאולוג ולא היסטוריון. הדברים האלה היו מכוונים להשוואה הכאילו מובנת מאליה-בין ישראל ליהודה. נ.ב. ממלכת ישראל כבר אינה קימת זה 120 שנה בתקופת יאשיהו-משנת 720 לפני הספירה שהוא זמנה של גלות אשור- ועד תחילת מלכות יאשיהו בשנת 640 לפנה"ס.

 

[masorti]

ואיך כל זה קשור לנושא המאמר?

מכל מה שכתבת, הבנתי שמסקנתך היא שספר מלכים הוא בערבון מוגבל. אז בוא ואסביר שוב.... ספר מלכים (שאולי נכתב מאות שנים אחרי התקופה, ואולי לא) טוען שה"ערביאים" הביאו מנחה ליהושפט. כלומר: ממלכה ערבית היתה וסאלית של ממלכת יהודה ב-850 לפנה"ס. במקביל, טקסט אשורי שנכתב לכל היותר 20-15 שנה אחרי המאורעות טוען ש"ערבי" השתתתף במקביל לאחאב בקרב קרקר. מה שאומר שאותה יישות מדינית ערבית היתה בעלת-ברית של ישראל ויהודה. כלומר: הטענה המקראית שהערבים הופיעו לראשונה במאה ה-9 לפנה"ס מאושרת ע"י מקור אשורי בן התקופה. וגם מערכת היחסים בין הממלכות העבריות ליישות הפוליטית הערבית נראית תואמת בין שני המקורות. (הגיוני שממלכה וסאלית תתרום כוחות לקרב) בקיצור - בנקודה זו התיאור התנכ"י הוא כנראה אמין. השאלה הכללית על אמיתותו ההסטורית של ספר מלכים כלל לא נדונה במאמר שבתחילת השירשור.

 

[טרה10]

קודם כל אף אחד לא מחייב אותי

להתייחס לנושא של הערביים- שאתה 'מכור' אליו. וכמובן שאין לי מושג בו.. ומה שקורה כאן- זה שיש כאן איזה נקודה שבדיון היסטורי-המשתתף- מוכרח קצת אבל קצת- ואני מבקש מראש לכל הקוראים-או ששת קוראי איך שהיה נוהג לכתוב דב"א- לעלות או לרדת לשפה העברית שמעתה אני אכתוב בה..ולהבין- שלא כול..ם בראש שלו. מה שהערתי היה לכאילו השוואות ולהתייחסויות שלך- ליהודה ולישראל- כפי שנכתבו בספרי מלכים והנביאים- ולא היא- לפי נדב נאמן..כמובן.[ולא שלי.] סה טו. ואותה התייחסות לא-אינטילגנטית לטעמי...ואף אחד לא חייב לקבל את זה. היתה כששאלתי בתמימות [ממש]: "אנטישמיות ['קונבנציאלית'] לפני היטלר-..?" כי זה לדעתי ממש 'הוצאת נושא מהקשרו'. לא כמו שהמאורעות ב-1920,29,36-39 קשורים למלחמת-48 וגם לכל יחסי ערבים-יהודים מראשית המאה. כבר כל העולם הכיר בייחודה של השואה. ובשביל לשכנע אותי שזה לא כך- צריך נימוקים טובים- ואולי עו"ד טוב- שפרעות חמלניצקי או הפוגרומים ברוסיה-הם התקדים. כי להשמיד 6 מליון בלי שהעם היהודי הכריז על גרמניה מלחמה..רק בגלל איזה אידיאולגיה מטורפת- ולהשוות את זה או לקשר את זה- לאנטישמיות-שגם היום מתקיימת. גבירתי- אם כתבת דברים כאלה- אין לך מושג לא רק מה היתה 'השואה' בפרט- אלא בכלל בהיסטוריה- לכי שבי קראי- תפנימי- ושובי אלינו. תקראי את שלמה אהרונסון, את ספרה של דינה פורת -הנהגה במלכוד- את תולדות הרייך השלישי- ואני מפרט כדי להסביר שזה לא ענין של עלבון- אלא של תפיסה היסטורית ובכלל של תהליכים. ואם את מורה..המצב ממש קשה. בכל ההיסטוריה של העם היהודי- לא הושמדו עשירית מהמספר הזה. הבהרתי שהיחס אל 'האחר' קיים תמיד בכל מקום. והיהודים שזה אנחנו הם תמיד 'האחר' אבל לא רק הם. זו היא האנטישמיות שעליה כתב מרטין בובר- ושבגללה עלו לארץ- הזאת.

 

[טרה10]

ודבר נוסף. מצד אחד אתה מסתמך על

זה וזה וזה, ומצד שני שואל אותי-על מה שטוען בכלל נדב נאמן- איך זה קשור. אז התשובה היא שזה קשור לאמינות- שעליה ערער פרופ' נאמן-ולי נראה קשור- לדברים האלה. לא קשור- טוב אז לא.

 

[ארט ואנדליי]

מקדש הורדוס לא החליף את מקדש שלמה

מקדש הורדוס הוקם על המקדש שבנו גולי בבל בראשות זרובבל. גם לפי התנ"ך היה מקדש זה צנוע בהרבה ממקדש שלמה שנחרב ע"י הבבלים.

 

[פראזניק]

על פי התלמוד...

(מה הקשר לתנ"ך? איך נכנס התנ"ך בזמן בית שני? מקדש הורדוס נבנה בתחילת זמן התנאים...) על פי חכמי התלמוד, מקדש הורדוס היה מפואר בהרבה מהמקדשים (שלמה והשני) שהיו לפניו. מאיר בן דוב טוען (בראיון לרשת ב', לפני כמה שנים) שלפני שהחריב טיטוס את המקדש, הוא קיים מועצת מלחמה על הר הזיתים האם להחריב את המקדש או להשאירו שלם, משום שהוא היה האחד המקדשים המפוארים בעולם הישן.

 

[ארט ואנדליי]

מה הקשר לתנ"ך? ספר עזרא כלול בו

עזרא ג' י"ב. ההערה שלי כוונה לציין שמקדש הורדוס הוקם על יסוד המקדש שהקימו שבי בבל, ולא על חורבות מקדש שלמה.