על במותיך חלל...
מאמר עיתונאי שנכתב אחרי אסון ה"קולומביה". כשאתם דנים אותו, זכרו שהוא מיועד לעיתון, אסור לו להיות לא עמוק או ממצה יותר מדי
רבע שעה לפני שאמורה היתה מעבורת החלל "קולומביה" לנחות בפלורידה שבחוף המזרחי בארה"ב, התפרקה המעבורת באויר. שבריה התפזרו מעל המדינות טקסס ולואיזיאנה, ארה"ב. זה האסון הקטלני החמישי, מאז החלו בני אדם לצאת מחוץ לגבולות כדור הארץ. מ'סויוז' ועד 'קולומביה', איך נפלו גיבורים. הם חיכו בפלורידה, באתר הנחיתה, ממתינים בהתרגשות ובגעגוע לאביהם שישוב מטיסתו לחלל. לפתע נותק הקשר. משהו אינו כשורה ב'קולומביה', מעבורת החלל עליה היה אביהם – האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. הם נלקחו – על פי התרגולת – לחדר צדדי, שם ישהו לבד עד שיתברר מה בדיוק קרה. אבל הם לא היו לבד. העולם כולו עצר את נשימתו יחד איתם, מצפה למידע על גורל המעבורת ואחר מבכה את אסונה ומתאבל. בכל רחבי העולם נישא שמם של האסטרונאוטים ההרוגים בכאב, דומה כי מדינת ישראל כולה התאחדה לרגע בכאבה את אסונה של משפחה שהייתה – עד לפני ימים ספורים – אלמונית כמעט. עיני העולם כולו נשואות היו אל אותם כמה מאות קמ"ר עליהם התפזרו שברי המעבורת, בציפיה לעוד רסיס מידע . ה'קולומביה' התפוצצה, אבל זה אינו האסון הראשון בשרשרת החלליות או המעבורות היוצאות לחלל. חמישה אסונות קטלניים אירעו עד היום, לאמריקאים או לרוסים. חמישה אסונות אמרנו? לא בדיוק. פרטיהם של חמישה אסונות ידועים, אך ידוע גם כי בברית המועצות אירעו כמה אסונות כבדים שלא דווחו וגם היום מוטל עליהם ערפל כבד. הראשונים ששלחו אדם לחלל היו הרוסים. בכ"ו ניסן תשכ"א שיגרו הרוסים לחלל את יורי גאגארין, התלהבות אינסופית אחזה בעולם כולו, ובכך נפתחה רשמית המלחמה הבינגושית על החלל, מטביעה מאות מליארדי דולרים בבור בלי תחתית, אבל גם מביאה עימה תועלת מדעית, אם לחקר הרפואה או למחקרים אחרים. פחות משש שנים אחר כך גבה המירוץ הזה את קרבנותיו הראשונים. כמה אירוני, אבל האסון הזה התרחש על הקרקע דווקא ואפילו לא לקראת שיגור, כי אם בשעת תרגול. המחסום הראשון שבין האדם לחלל כבר נשבר מזמן, גם הרוסים וגם האמריקאים שלחו כבר לווינים וחלליות לא מאוישות לחלל. גם המחסום השני כבר נפרץ, בני אדם נשלחו לחלל וריחפו בו, אבל הירח, בכל הודו והדרו, קרץ לאמריקאים ולרוסים גם יחד והם התחרו מי מהם יצליח להיות הראשון שינחית עליו אדם. בשנות השישים היו האמריקאים בפיגור גדול מאד אחרי הרוסים, אחרי פתיחה רוסית טובה, שיגור הלווין 'ספוטניק', המשיכו הרוסים לשלוח חלליות ולווינים ועברו אחר כך לשיגור חלליות מאוישות. על כל צעד שעשו האמריקנים – עשו הרוסים שניים וחצי. לאמריקנים היתה זו תקופה לא טובה. לווינים וחלליות לא מאוישות לא הגיעו ליעדם או לא הצליחו כלל להנתק מכדור הארץ. רק בשלהי שנות השישים החל הפער להסגר. היה זה כאשר נשיא ארה"ב, ג'ון קנדי, העמיד כיעד לאומי הנחתת אדם על הירח עוד לפני 1970. המאבק בין הרוסים והאמריקאים דמה להתגוששות אדירים, כאשר כל צד מנסה לזכות בנקודות רבות יותר. אין ספק, עד תחילת שנות השבעים הכריעו הרוסים את האמריקאים בנוק אאוט, אבל האמריקאים אינם ידועים כסלחנים, וודאי לא כשזה נודע לכבוד הלאומי שלהם. רוסיה הסוביטית העניקה עדיפות ראשונה במעלה – שניה רק לתכניות הנשק הגרעיני – לתכניות החלל. בערב יום כיפור תשי"ח, הכניסו הרוסים למסלול הקפה, סביב כדור הארץ, את הלווין 'ספוטניק 1', 83 קילו משקלו. האמריקאים הוכו בתדהמה ממש. כעבור חודש הכניסה רוסיה לווין שני, במשקל גדול הרבה יותר, 462 קילו, ובו הכלבה 'לייקה'. האמריקנים השתוללו מזעם, אבל עד שהצליחו להציל את כבודם ולשלוח לחלל את הלווין 'אקספלורר 1', עברו כמה חדשים. למעשה התקדמה ארה"ב בתחומים אחרים, הן בתחום הטילים הבין יבשתיים והן בתחום המזעור, מה שמסביר אולי את רצונם לקחת מטענים קטנים יותר. אבל בזמן ההוא לא היה לאמריקאים סיכוי מול הרוסים. נשיא ארה"ב היה אז דווייט איזנהאואר, מי שפיקד על צבא בעלות הברית באירופא במלחמת העולם השניה. איינהאואר התנגד נמרצות להשקעה כבדה בתכנית החלל, שלדעתו נועדה רק למטרות יומרה – מילה שאיזנהאואר תיעב בתכלית. כאשר נכנס ג'ון קנדי לבית הלבן, השתנו סדרי העדיפויות לחלוטין. סגנו לנשיאות, לינדון ג'ונסון (שהתמנה נשיא כאשר נרצח קנדי), נתמנה לעמוד בראש תכנית החלל. להנהלת נאס"א מינה ג'ונסון את ג'יימס וב שהיה בעל תודעת פרסום גבוהה. ואז, בחודש ניסן תשכ"ב, שלחו הרוסים את האדם הראשון לחלל, יורי גאגארין שמו. גאגארין לא היה המועמד הראשון להיות האדם הראשון בחלל. פרופסור ויטלי קרייבסקי, ממתכנני חליפת החלל הרוסית שעלה לארץ בתשל"ג, סיפר לאחר כמה שנים כי המועמד הראשון לשיגור היה בנו של אחד מראשי תעשיית החלל הסובייטית, הוא ניספה באחד הניסוים. גאגארין היה למעשה המועמד השלישי, מועמד חילופי, אלא שהמועמד השני חלה ברגע האחרון וכך זכה גאגארין בתהילת עולם. לאחר ששלחו הרוסים את גאגארין לחלל, נכנסו האמריקאים להלם ממשי, בדיון שהתקיים בבית הלבן יומיים אחרי השיגור, התפרץ קנדי "יש איזה שהוא מקום שנוכל להקדים אותם? מה אפשר לעשות? להקיף את הירח לפניהם? להנחית אדם על הירח לפניהם? נוכל לדלג עליהם...? אם מישהו יודע איך להדביק את הפיגור שיגיד לי! לא אכפת לי, שיהיה זה פועל הנקיון הקרוב, אם הוא יודע איך" מששונה סדר העדיפויות, החלו גם האמריקאים לצבור השיגים ובה' אב תשכ"ט הנחיתה החללית 'אפולו 11' רכב חלל על הירח, ממנו יצאו שני אסטרונאוטים כדי שכל העולם ישמע אחד מהם – ניל ארמסטרונג שמו – אומר "מה רבו מעשיך ה'".
מאמר עיתונאי שנכתב אחרי אסון ה"קולומביה". כשאתם דנים אותו, זכרו שהוא מיועד לעיתון, אסור לו להיות לא עמוק או ממצה יותר מדי