שרשור כתיבה?

SadClown

New member
שרשור כתיבה?

"אתה בשבילי" מאז שהגעת, אתה בשבילי, מה שאני לא יודעת להיות לעצמי. אתה ההערכה העצמית שלי, כשאני לא מאמינה שאצליח. אתה האומץ שלי, כשאני מפחדת להגיד. אתה ההצלחה שלי, כשאני לא מבינה מה עושים. אתה הפה שלי, כשאני מתביישת. אתה הביטחון העצמי שלי כשאני לא מסוגלת לנסות. אתה כל מה שאין בי, ואני צריכה שמישהו יעשה במקומי, בשבילי. אתה כל מה שאני לא יודעת ואתה כל מה שאני לא מבינה. אתה כל מה שהייתי רוצה ולא מצליחה. ועכשיו אתה הולך ולוקח איתך, את כל מה שאין בי. אבל היה בך, בשבילי. עכשיו אתה הולך ומשאיר אותי עם ריגשי הנחיתות שלי וחוסר האמונה ביכולת שלי להזיז דברים. עכשיו אתה הולך, ולוקח איתך את הפה שלי. כשאני מרגישה שדורכים עלי. אז עכשיו אין לי יותר למי לפנות כשאני יודעת שאני לא אצליח ואין לי יותר עם מי לדבר ולמי לספר ולמי לקטר. עם מי לצחוק ועם מי לשמוח. אין לי עוד את האדם שמאמין בי כשאני לא מצליחה להאמין בעצמי. אין יותר את התמימות, ואהבת העולם הזו שיש בך אין יותר את האמת הזאת, אתה האדם הכי אמיתי שאני מכירה. אתה הלב הכי רחב וחם שיצא לי לפגוש. אתה ה"חבר ההכי טוב" שרק אפשר לבקש. ואת הכל אתה עושה, כמובן ומאליו. אתה אפילו לא שם לב כמה אתה עושה כי בשבילך הכל פשוט כל כך נורמאלי ורגיל. בזמן שבשבילי, הכל כל כך מורכב ומסובך. אתה עושה לי סדר אבל עכשיו אתה הולך ומחזיר לי את הבלאגן.
 

facundo te amo

New member
ליטלושקההההההההה איזה יפהההה

מי כישרון מהלך??? איזה ליטליזם ניכר בשיר שלך חחחחחחחח! אהבתי נורא P: את ממש ביגסט ליטל. שיר ממש יפה [ כמו תמיד] - מתה עלייך ליטל [little] ליטל.
 

facundo te amo

New member
אנורקסיה/ ליטלי

הנה את הולכת, בעצם את עפה, שתי מקלות קלילות שאת קוראת להן רגליים. ואת אוכלת, בעצם רק בולעת- ממזמן שכחת מה זה ללעוס. אנחנו תמיד הולכות, יותר נכון אני הולכת ואת עפה לידי. אנחנו אוכלות משהו זריז, את בעצם רק מריחה. בעוד שאני אוכלת טילון מווניל אמיתי את אוכלת ארטיק קרח שלפי העטיפה מכיל רק 15 קלוריות. את אוהבת להרגיש את זה? נו את יודעת, את הבטן מקרקרת, מתכווצת עד כאב. כשאנחנו מטיילות ומדברות על העבר, תמיד הכל נראה יפה יותר. אף פעם לא חשבת על משקל, בדיוק כמו שאני לא חשבתי על שמלות. תמיד את תזכרי שקנית בגדים קטנים עם אמא ורצית לקנות בחנויות של גדולים. היום את רוצה להיות במידה של פעם, אך למרות שאת כבר באותה מידה של פעם, צר לי, פעם לא יחזור. הנה אנחנו יושבות, שוב יש לך דמעות בעיניים כי הפעם אני רוצה לאכול, יושבות ואוכלות ביחד חתיכת עוגה, מיד אחר כך את רצה לשירותים, חושבת שאני לא יודעת וגם לא שומעת- כי זה רחוק. וגם מבלי לשמוע את ההשתנקויות שבוקעות מגרונך הרגשתי איך הלב שלי מתכווץ ואז ידעתי שאת מקיאה. את חזרת, רעננה מתמיד אחרי שניקית את כמויות ה"זבל" שבתוכך. ושוב אני שואלת ותוהה מבפנים, איך זה לחיות כפופה לצו האופנה, המידות, הגזרות והדיאטות השונות? זה משטר עצמי קשה אבל יותר מכל זה מפליא כל השליטה העצמית בגוף ובנפש- זה יותר מדי, יותר מדי בשבילך. ומחר שוב ניפגש, את תהיי עם סקיני ג'ינס צמוד במידה 24 שגדול עלייך ותגידי ששכחת לשים חגורה, אני, שנמוכה ממך בחצי ראש יעמוד לידך עם מכנס מידה 26 ויחייך, את עם פנייך היבשות תסתכלי עלי כאילו אני לא מהעולם הזה אבל אני אחייך, כי אני אוהבת את מה שאני רואה ואת תמיד יכולה להשתפר. אני יחבק אותך בסוף הפגישה וירגיש את העמוד שדרה שלך בכף ידי ואזיז אותה מהר, את רק תגעי בי ותחפשי את העצמות שלי מבלי שארגיש. המבט שלך מסתכל בי שניה אחר כך, הוא עצוב או יותר נכון תוהה את לא מבינה איך אני מחייכת כשיש לי גוף "כזה".
 

SadClown

New member
ואווו

כתיבה חזקה וישירה. נושא מאוד כואב... על חברה אמיתית או סתם מהראש? זה עצוב אבל אני אוהבת את זה, הכתיבה מעולה וזורמת טוב!
 
נגעת עמוק.. ../images/Emo10.gif (מצרפת משהו אישי..)

אני מרגיה לפעמים כאילו אני חיה בגןף של מישהי אחרת. גוף שהוא לא שלי. קשה לי להסתכל על עצמי. ובאמת שלא ברור לי איך הגעתי למצב הזה. אני מתוסכלת. המילים מהבהבות לי כמו שלט של הדראגסטור 24 שעות ביממה משקל תקין ראש חולה. כל-כך חולה. וזה קשה, וכואב. תקין?! כמה בלבול.. אין לי מילים לתאר את הבלבול הזה.. את הקנאה המוסוות ברחמים כשאני רואה את החניכה הזאת שהיא חולה. זאת תחרות סמויה שבחיים לא תגמר. רק בנות יכולות להבין את הטירוף הזה.. אני רואה את המבט הזה בעיניים שלה, אני שומעת את זה בקול שלה.. אבל אני בצד השני היום, היום אני אומרת את מה ש'נכון'. אני רואה את הבנות האלה במסדרונות של ביה"ס, בקבוצות שאני מדריכה, בבתי קפה, בקיבוץ.. והיום אני מפסידה לכולן.. וזה כואב.
 
וואו ליטל...

אני מקווה מאוד, שזה לא סיפור אמיתי. אם כן, וואו זה קשה, התיאורים של זה, יותר מידיי אמיתיים. יש משוררים שכותבים על עצמם בעקיפין, זו הכוונה אצלך ? :)
 

count on me

New member
ליטלי הקרועהה :p חחחחחחח

פעם שנייה שאני קוראת את זה ! פשוט מדהים.. כבר אמרתי לך מה אני חושבת על מה שכתבת..ואני אגיד שוב בקצרה - זה מדהים, זה סוחף..ומוערר מחשבות..ואפילו שםם בפרופורציות דברים..חח אוהבתת המוןן =]
 
אפשר לכתוב סתם?

אל תקטלו אותי ישר...זאת הפעם הראשונה שאני כותבת משהו מחוץ ליומן שלי...
טוב....כל פעם שאני מתחילה משהו זה נראה לי כל כך טיפשי שאני ישר מוחקת...זה מפחיד אותי....=|
 

hadarwin

New member
../images/Emo8.gif חח ואי איזה כתיבה מדהימה ....

איזו כתיבה מדהימה ליטל ... שנתיכן.. חחח לא נורא הדר פעם באה יעבור לך, אני בטוח שזה יהיה יפה... ושל שתיכן על נושאים עצובים למה ?
 

hadarwin

New member
נממממ...

תלוי איך את מסתכלת על זה לא??? וחוץ מזה בטוח שיש דברים ורודים אפילו אם קצת...
 

SadClown

New member
למה טיפשי?

אנחנו ממש לא נקטול אותך, אין לך מה להתבייש... אם את רוצה לשתף אותנו בזה תכתבי, את לא צריכה לפחד, אנחנו לא נושכים. וגם לא מבקרים יותר מידיי...
 
חמודה

אם את מפרסמת משהו את צריכה להחליט שמהערות את לא נעלבת, אלא את לומדת. אלא אם כן יש משהו שממש פגע בך, תמיד אפשר לסדר את זה לא? שום דבר אינו טפשי, בטח אם הוא יוצא מהלב. את לא צריכה להרגיש מאויימת ובטח שלא לפחוד מזה. תכתבי מילה, שורה, בית שלם. את תראי שזה יבוא לך ואני בטוחה שאת כמו כולם, אוהבת לקבל מחמאות.... וראית איך כול החבר'ה כאן בפירגונים שלהם....אז יאללה, אני לפחות מתה לראות =]
 
לא שלי, אבל מרגיש לי כאיל אני כתבתי ../images/Emo26.gif

עניין של זמן / תמיר צור (ביצוע / שר-אל) לפעמים אני שמח, לפעמים אני עצוב לפעמים הכל פורח, לפעמים הכול כאוב לפעמים הכל שקט, ולפעמים הכול מורגש זה עניין של זמן עד שארגע. אני לא מבין מדוע ישנה סיבה לדאגה אני לא מרגיש כבול לשנות את התחושה לא חושב על מי ולמה, לא חושב על שום דבר מנסה לראות וכמה נישאר עד מחר לפעמים אני שמח, לפעמים אני עצוב לפעמים הכל פורח, לפעמים הכול כאוב לפעמים הכל שקט, ולפעמים הכול מורגש זה עניין של זמן עד שארגע.
 
קצרצר

אם אפשר היה לחזור שנה אחורה ולא להתעסק איתך אולי הייתי עושה את זה כי זה לא הגיע לך לעלות על אוטובוס אחר ובכלל לא להסתכל בך ואז אולי לא היית עצוב ואני לא הייתי בוכה
 
למעלה