מגיבה על היום + אתמול (מסיבת סיום)
כי אני לא מוצאת את השרשור של אתמול ואין לי כוח לעבור עמוד. אז היום הייתי בעבודה, היה בסדר, הזמן בחיים לא עבר לי כ"כ מהר. הלוואי שיעבור ככה כל יום
. ועזבו את זה שאני סחוטה מעייפות ככה זה כל הזמן. עכשיו אני רוצה לספר על מסיבת הסיום של אתמול: לפני שנסענו למסיבה, אני רציתי לנאום משהו לפני הכיתה, הכנתי משהו יצא די רשמי כזה.. בכל אופן חברה הייתה אצלי אתמול אז שיפצנו את הנאום ככה שנשלים אחת את השנייה במשפטים מצחיקים כאלה. הגענו למסיבה באיחור אופנתי של שעה (היו פקקי רצח והנסיעה לרעננה לקחה הרבה מעבר לצפוי). המורה שאלה מה הפאדיחה הכי גדולה ומה הרגע הכי מרגש שהיה בביצפר. כמובן שהפאדיחה שלי ניצחה ומזל שאתם לא יודעים מהי. היא הזמינה לנו פיצה
ונתנה לנו ברכת הדרך ממש יפה, מושקעת, עם הדפס והשם שלה.. משהו מהמם. ואז הגיע הרגע לנאום. כמובן שהתפוצצנו קצת מצחוק לפני. אבל התחלנו, והכיתה פשוט צחקה. והיה כ"כ כיף לראות את כולן נשפכות. אז היה אחלה נאום
אחד הקטעים שהכי ריגשו אותי אתמול היה שבעלה (הטרי) של המדריכה שלנו (זאת שדיברתי כ"כ הרבה על החתונה שלה) אמר לי ולחברה שלי שהיה נאום ממש מצחיק ואפילו שהוא בכלל לא מכיר אותנו ולא מכיר את הביצפר והכל הוא צחק. אני כ"כ אוהבת להצחיק אנשים והוא, שבכלל לא מכיר את ההווי הבית ספרי (כי סיפרנו על 6 שנות הלימוד) וצחק מזה.. פשוט.. אין לי מילים.. כל היום חשבתי על הנאום הזה.. איך בא לי לכתוב פה כמה שורות מצחיקות.. חבל שלא תבינו
ובסוף, היינו צריכות ללכת אחרי שעה וחצי בשביל להספיק אוטובוסים אז אמרתי "בנות, אנחנו הולכות" והתחילו החיבוקים. ואתם יודעים שאני ריגשי וכל הערב רציתי לבכות אבל התאפקתי. אבל אז שילדה אחת חיבקה אותי והיא בד"כ לא בוכה ואמרה שהיא תתגעגע אליי פשוט פרצתי בבכי ולא יכלתי לעצור את עצמי וחלק צעקו "היא בוכה מרוב אושר"
זה היה עצב מהול באושר, אבל אני שונאת פרידות. וגם עכשיו שאני כותבת את זה אני עם דמעות בעיניים. כי אני ממש אתגעגע לכיתה שלי. כולם אומרים, המורה, המדריכה, שאנחנו כיתה שפשוט עושה שמח.
אני יודעת שצריך להמשיך.. אבל אני באמת אתגעגע