שרשור חברתי

[Looking4CoolName]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif רואה מה זה..? ../images/Emo9.gif

 

[הורקרוקשנס]

ואו... היה כ"כ מצחיק היום!!!...

היה לי היום מבחן בהיסטוריה, והגשתי אותו ריק כי לא ידעתי כלום

*צוהלת ושמחה*איזה יום מעולה...וחוצמזה היה לנו יום בריאות במדעים, היה ממש כיף!! עשו לנו אירובי, ומכל השאר הברזתי והלכתי הביתה... ואפילו המורה הזקנה שלנו ניסתה לרקוד..

היה ממש מצחיק

 

[אוליב הורנבי]

גם לי היה מבחן בהסטוריה

ודוקא הגשתי מלא.

 

[הורקרוקשנס]

נמנמ.. בהצלחה../images/Emo3.gif../images/Emo153.gif

 

[אוליב הורנבי]

אני באמת צריכה את זה../images/Emo122.gif.

 

[L i O r K u S h]

לדגיכדכלחי../images/Emo189.gif../images/Emo34.gif

סתם ניסיון להתעלםםם

 

[L i O r K u S h]

שוב..../images/Emo189.gif../images/Emo34.gif

בלע

 

[אוליב הורנבי]

../images/Emo6.gif

באמת שאלתי את עצמי אם זה (אלוהקייולאנדיאיהקוהורבונעולממלכלכאויקהלמאכלויהמקליהמאוקכלאיהמכלאיקנכמיאל) עוד בחתימה שלך.

 

[mjlk]

חזרתי ../images/Emo9.gif

 

[Fairywitch]

הכנתי רקע של אנג'ל../images/Emo26.gif

סתם, בא לי לשתף אתכם

מה דעתכם?

 

[Fairywitch]

בעעע, הנה הרקע../images/Emo26.gif

 

[עצת עבות]

נחמד

אני לא מכירה את התוכנית\סרט מה שזה לא יהיה כך שאני לא ממש יכולה להגיד אם זה מתאים או לא, את מבינה

.

 

[פלאפאל]

סגידה ושוקולד למי שיודע מאיפה זה.

זו בדיקת חתימה שכזו, כן

אגב, זה שיר ששר זמר נורא מוכר. כולם פה יודעים מי זה. נו, מישהו מזהה? ^_^ זה יהיה שוקולד לבן עם עוגיות!

 

[דניאל נשר]

בית!בית!בית!בית!

אההה! בייתי ברוך-יבורך! כמה התגעגעתי למיטה החמה, ולכלבים, ולמים הטעימים, ולרביצה מול הטלוויזיה... כמה התגעגעתי לצעקות על אח שלי... אהההה! הבית. אוקי. חזרתי לשפיות, עכשיו אני אסביר לכם את כל אשר עבר עלי בעינוי השנתי שלנו. עינוי?! טיול שנתי אמור להיות החוויה של השנה! אז למה סבלתי כל כך?! היום הראשון היה מדהים. באמת שהיה כיף בנחל קמון... חוץ מזה שהרגליים שלי מתות ונהייתי נורא פופולרית. את?! פופולרית?! כן.. נחשו איך קראו למדריכה?! נכון. אור. כמה מוזר. אחרי שנים שאיש לא הסתכל לכיווני - נהייתי הילדה הכי פופולרית בכיתה. ויותר אפסורדי הוא שלא קראו בשמי כי רצו אותי! אררר.. כיתה ארורה. טוב. היה נחמד. באמת שהיה נחמד. ברחתי לבנות הדביקו שהחליטו שאני חבל יחד עם אבישג ודיברנו. ישבנו לאכול ארוחת צהריים אפשהו בנחל קמון, כיתה משדרות (?) עברנו ביננו ובדיוק אכלתי לי בתיאבון רב במבה מתוקה. המדריך, בשיא הטאקט פתח איתי בשיחה הזויה, ולהלן השיחה (לשם כך נשתמש באייקונים של תפוז. למה? ככה):

המדריך: אני רוצה קצת במבה מתוקה.

אני: טוב. (מושכת בכתף בתנועה פאקצית חנפנית ומושיטה לו את השקית) אבל קצת.

: רק שלוש.

: טוב. וזה היה הזוי. אחרי זה רותם שואלת אותי: "ונתת לו?!" ומה אני יענה לה? לפחות מישהו אחד בעולם שם לב לקיומי... ולא, אני אל מדברת על עומר שלא מפסיק להזדנב אחרי ולדבר שטויות. זה היה הזוי, אבל ממש כיף. כן. לפחות שמו לב אלי. חזרנו לאכסנייה ואז החליטו שאני... מה אני? חבל?! משכו בי

טוב, אז רצתי עם אבישג וריכלנו על כל העולם, היא הבטיחה שתתנחל אצלנו בחדר. בבוקר של היום השני נסענו להר מירון. לא!! כמה הרגליים שלי יכולות לסבול?! כמה אני יכולה לסבול?! למה, לכל השדים והרוחות, נתקעתי עם שקד הנוג'ס הזו בכיתה?! טוב, היא חלק מהחדר, והיא אחת מהחברות שלי, בערך... אבל אני שונאת שהיא נדבקת. ומושכת בי, ומעצבנת! כאילו אניא יזה כלבה שלה, היא באה ומושכת לי בחולצה ואומרת לי: "בואי כבר!" אולי שתשים לי כבר קולר ורצועה ותיקח אותי לטיול?! די. שונאת אותה. ואני אומרת לה, שוב, ושוב, שוב... והיא לא קולטת! היא לא מבינה רמזים?! אני מתרחקת ממנה, אני בורחת ממנה, הכל, רק לא להיות לידה. אבל היא לא קולטת!!! אחרי הרגליים הכואבות והבריחה משקד בהר מירון, הסיעו אותנו לסיור על חוף הים. יא.. כמה יפה שם. הרגלים על הסלעים, המים האלה... איך שהגלים מתנפצים על הסלעים, מכסים אותם שוב ושוב, חודרים אליהם, אך נשברים ולא מצליחים, לא מתייאשים... הקצף הלבן והבוהק הזה, שנמרח בגלים באופן מושלם, והצבע הכחול העמוק הזה, עם הגוונים הבהירים והקו הברור של האופק הרחוק, הספינות הקטנות בהמשך... והכל כל כך אלוהי. יש לי גוש בגרון ובא לי לבכות עם כל גל שמתנפץ על הסלעים, ובראש שלי אני כבר רואה את הנפילה שלי אל המצולות, כאילו כבר הבטחתי לעצמי שכך אני אמות באחד הימים. אולי, אם אקפוץ, ישימו לב אלי? או שבכלל אל ישימו לב, ורק שהמורה תקריא שמות... ואני רואה בעיניי רוחי את המבט שלי, מדמיינת את עצמי כפי שחלמתי, אך הפעם עיניי אדומות. נשכתי את השפה התחתונה, מנסה להתחמק משקד שקוראת לי שוב ושוב אליה. בהליכה על הכביש חזרה לאכסנייה הלכתי עם ענבר, עוד שותפה בחדר, אבל מכיתה שונה. למזלי הכיתות התערבבו, אז הלכתי איתה, הורדתי את הנעליים והגרביים, רק להשתחרר... הלכנו ודיברנו, וניסיתי לא לבכות, לא להסגיר את המ שאני מרגישה. ענבר הייתה בטוחה שאני מרגישה רע בגלל המחזור. כן, הלוואי וזה היה רק זה, אבל כל כך בא לי להכאיב לעצמי, לבכות... להביע את הכאב הזה במילים שאין לי. איך זה שאין לי מילים לתאר אותו? אני כמעו ואלופת התיאורים והמטאפורות, אבל כל מה שעלה לי בראש הוא הגלים המתנפצים שוב ושוב על הסלעים החדים, וטיפות דם שקטות. איך אני יכולה לבהיע את הכאב במילים? איך אני יכולה לדבר עליו כשאני בעצמי לא יודעת מהו? וכך זה המשיך, ברחתי לאבישג, אני נושכת את השפתיים כדי לא לבכות, כדי להרגיש את הכאב הזה מוחשי. אמרתי לאבישג שבא לי לחזור הביתה וכמעט בכיתי לה, ואז רצתי לנריה ולקחתי ממנה את הפלאפון כדי להתקשר אלחותי ולהורים שלי, לספר להם, אולי אם אני אשמע את אחותי אני ארגיש יותא טוב... לא, זה לא ממש עזר, אז הלכתי למורה ו.. אוקי. אני חוזרת הביתה, אבל אני הולכת עם הכיתה עדיין לראש הנקרה. זה מקום מדהים, ממש יפה. עליתי עם אבישג לרָכֶּבֵל (סורי, הושפעתי) והיה נורא נורא קצר... כמה הים יפה בלילה. כמו שמיכה שחורה וגדולה, ולפעמים רואים את קצף הגלים הלבן מוטח (?) אל הסלעים הגדולים. והשמיכה הכהה הזו לא נגמרת, כל כך עמוקה ומזמינה, כאילו שיר ישן גורר אותי להכנס אליהם ולהישאר שם לנצח... עם אבישג אני צוחקת על התאבדות, אבל לא מתכוונת לזה, למות שלפעמים אני מרגישה צורך נוראי למות. לא. אני עלולה לאכזב. לאכזב את כל מיש אי פעם היה חשוב לי. אכלנו ואז עליתי עם אבישג לתצפית על הים, שם צחקתי והפחדתי אותה. יש לה טראומה מהצלצול 2 וזה ממה מצחיק, מסתבר שלא רק אני פרנואידית קטנה

יחד עם הכיתה של ענבר והכיתה שלי נכנסנו לנקרות, שם הבנים החליטו להיות חארות יותר ממה שהם בדרך כלל ולצעוק. אז מה עושה שקד? באה וצועקת לי ליד האוזן שהם צריכים לשתוק! כמה חוסר טאקט יכול להיות לבנאדם?! אוקי, התרחקתי ממנה בלי להגיד כלום, בטח היא חשבה שהתרחקתי בגלל הצעקות. מעניין יל את הזין שאין לי! (סליחה) שעלינו לתצפית הגבוהה שקד באה ומתיישבת לידי, ושואלת אותי, כי קברתי את הראש בין הידיים, אם כואב לי הראש. כמה את יכולה להיות נודניקית? שתקי קצת! לא עניתי והתרחקתי ממנה לכיוון הגדר, להסתכל על הים השחור והגדול. המדריכה התחילה לדבר על עטלפים, ואמרתי שהם יכולים לנועה ולאתר מקומות בעזרת גלי קול, אז שקד אומרת: "נכון, הם שולחים גלי קול ו..." קיצר, מתחילה להסביר לי איך הגלי קול פועלים. קצת קרדיט לאינטיליגנציה שלי! אם אמרתי שככה הם מתמצאים, זה אומר שאני יודעת איך זה פועל, לא? אז לא חייבת להסביר לי, חתיכת ילדה נודניקית ומעצבנת! צעקתי עליה. כמה פעמים היא עוד תעשה לי את זה? היא לא מבינה שיש לי מספיק מוח כדי להבין לבד? היא חושבת שהיא הכי חכמה בעולם. לא יאומן. אני שונאת אותה. פשוט שונאת. אחרי ראש הנקרה ביליתי קצת עם אבישג עד שההורים של מיתר באו לאסוף אותי ואותו. מיתר.. הייתי שמחה לוותר על נסיעה איתו. מילא, ישנתי כל הדרך. הבית... התגעגעתי הביתה. הבעיה שגם פה אף אחד לא מתייחס אלי. זאת אומרת, ההורים כן, וגם אח שלי.. אבל היי.. אנשים במסנג'ר, לא שמתם לב שלא הייתי פה יומיים? אני מרגישה כל כך רע ואני אל יודעת למה קיצר, אני מפסיקה לזבל לכם ת'שכל. סליחה על המגילה, יום טוב, אור.

 

[Evil T]

../images/Emo24.gifאנחנו אוהבים אותך, אור|חיבוק

 

[nateli92]

התקבלתי לכיתת תיאטרון../images/Emo13.gif

חיחי הרשו לי להתלהב (-:

 

[קייט המתוקה]

מזלט מזלט מזלט!!! ../images/Emo9.gif

טוב, כבר אמרתי במסן, אבל לשם ההתלהבות. וואי, את חתיכת מוכשרת אחת.

קייט.

 

[דניאל נשר]

מזל טוב!!!

תיאטרון זה מגניב. גמאני רוצה.

 

[קייט המתוקה]

פרסומים בכל מקום...../images/Emo9.gif

בכל מקרה, אני מגבשת קבוצת נוער ונעלה יחד מחזמר (משמע שירים, ריקודים ו... כמה מפתיע, משחק) החזרות יתקיימו בתל אביב, יש סטודיו ואפילו אולם להופיע בו. אז.. צרו קשר, אנשים. [email protected] מסן. קייט.

 

[פוטר יא סקסי]

השביעי יוצא מחר!!!!!!! הודעה רשמית:

אחד באפריל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! חה, כמה צפוי.