שרשור חברתי

[DEANC]

../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gifדרושים../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

דרוש בן אדם שקורא מהר, קטנוני, שם לב לדקויות, עם הרבה זמן פנוי ורצון טוב למשימה כיפית להכנת מדור בפורום. ההודעה מנוסחת בלשון זכר אך פונה לשני המינים. תודה מראש. אנא צרו איתי קשר בהודעה פרטית.

 

[your avi]

אני חושבת שהאדם הכי מתאים לתפקיד-

אתה.

 

[DEANC]

מה את אומרתי...לא ידעתי...

אבל אני צריך עזרה.

 

[your avi]

../images/Emo13.gif

 

[your avi]

|כותרת|........!

play that funky music white boy,,, השמנתי

פאק אמריקה. היא והפסט-פוד שלה. וחוסר ה-----. (מילה אסורה בפורום שמתחילה ב-ס'. ולא, הכוונה לא לסקס. סוטים.)

 

[Punkitty]

פסט-פוד זה יאמי

ואמריקה עוד יותר. ניו-יורק

 

[ToryMaster]

אביטלי, זה דבילי

להאשים את אמריקה בעלייה במשקל. גם בישראל יש פאסט פוד בכמויות, וגם בארה"ב [וקליפורניה בפרט, במחילה] יש אנשים שאוכלים בריא ונשארים במשקל סביר. אבל כן, זה מטריד לחלוטין. עזבי את המשקל, ראית את הסרט על הבחור שהחליט לחיות רק על פאסט פוד במשך חודש?

 

[your avi]

...

כן. ראיתי את הסרט. מטורף לחלוטין. ואי אפשר להשוות את הפסטפוד פה לזה של ישראל. הכל פה הרבה הרבה יותר זול, ויש הרבה יותר מבחר. יותר משתלם לצאת לאכול בחוץ מאשר לקנות אוכל ולהכין אותו. וגם, עובדים פה הרבה יותר שעות ביום- אז להכין אוכל זה פשוט מעייף מידי. ברור שצריך לשמור על עצמך- אבל להמנע מפספוד זה די קשה. לא אומרת שזה בלתי אפשרי- אבל זה קשה.

 

[IllUS CratioN]

הממ, למה את גרה באמריקה?

 

[your avi]

כי ההורים שלי רצו לעבור לכאן.

למה? מצב בטחוני/כלכלי/תרבותי. (מחק את המיותר)

 

[IllUS CratioN]

אה...לפני כמה זמן?

<סליחה אם אני קצת מחטטת>

 

[noosh]

אני היחידה

שלא מסוגלת לאכול פאסט פוד? בטיולים אוכלים, ככה זה. אל תאשימי את עצמך שנהנית

 

[black robe]

היא גרה שם../images/Emo3.gif../images/Emo63.gif

 

[noosh]

הו

אז למה לאכול בחוץ? :/

 

[your avi]

עצלנות... ../images/Emo3.gif

 

[דניאל נשר]

פורקן ריגשי

למרות שאני לא קשורה... אוף. נמאס לי מהחיים. אני רוצה לבכות ולא מצליחה, רוצה לצרוח ואין לי אומץ... הרבה דברים. אבל אל יוצא מזה כלום. אני נמצאת במין דיכאון כזה שאף אחד לא יודע עליו, כיה וא לא מופנה כלפי חוץ, אבל אני מחוקה לגמרי מהעולם. אני מדברת ומרגישה כאילו לא אני מדברת. לא קשורה לכלום, לא בבית הספר.. לא בכלום. כאילו מישהו אחר חיי את החיים שלי, ואני פלשתי לגוף שהוא לא שלי. למה דווקא כשאני בדיכאון, כל מחסומי ההשראה שלי נפרצים? הנה, אני מוצאת את עצמי כותבת שירה, כותבת סיפורים, והכל רחמים עצמיים! כאילו, הלו? אני לא יכולה לקבל השראה בלי לרצות למות ולהימחק יותר ממה שאני כרב מחוקה? והקטע זה, שאף אחד לא רואה את זה. אני מתנהגת כמו זומבי מהלך, לא יכולה אחרת, ואף אחד לא רואה!!!!!!! ואני גם לא מצליחה לבכות. הבעיה שמה שמחזיר אותי לשפיות, בערך, זה לשבת ולבהות בגיא במתחם של הט'ים. יופי. אבל לא כל החיים שלי יכולים להבנות על זה, נכון?! למה מה שגורם יל לחייך זה לראות אותו? למה אני לא יכולה לחיות בלי האהבה המפגרת והלא הגיונית הזו? אני בכלל לא מכירה אותו! הו. יופי, אני מגיעה אליכם עם כל העול שלי ואתם בכלל לא מבינים. טוב, סתם רציתי לכתוב, מותר להתעלם.

 

[Pr0NgS]

../images/Emo140.gif../images/Emo13.gif../images/Emo188.gif../images/Emo146.gif

 

[Looking4CoolName]

למה להתעלם...../images/Emo35.gif ../images/Emo104.gif

תמיד שווה לדבר על דברים כאלה עם אנשים...

 

[דניאל נשר]

הם לא מתעלמים

הם פשוט לא רואים

 

[sky44]

../images/Emo24.gif ../images/Emo189.gif../images/Emo190.gif

אני לא חושבת שזה יעזור לך לדעת אבל בכל זאת - את לא יודעת כמה פעמים הרגשתי ככה. וגם לי ההשראה באה מדיכאון. יש לי עשרות קטעים ושירים וכולם דיכאוניים. אם מישהו יקרא את זה בלי להכיר אותי, הוא יחשוב שאני היצור הכי קודר על פני כדו"א. ואם את צריכה לדבר עם מישהו, את באמת מוזמנת - [email protected] (מסנג'ר + אימייל)