זהירות, הצעה מסוכנת - מרסלו סבירסקי
בתגובה למאמר של מנהל מינהל מקרקעי ישראל בשבח יהוד הגליל. ושוב, הנושא הזה גם מהותי בפני עצמו וגם מייצג את רוב הבעיות ביחסי יהודים ערבים. מרצ, המפלגה היחידה שמנסה לשלב ציונות ושויון, קיבלה 5% בלבד מקולות ערביי ישראל. אם זה מטריד מישהו במרצ, וזה צריך להטריד, המפלגה צריכה לגבש עמדה בסוגייה ולא להתחבא. --------------------------------------------------------- זהירות, הצעה מסוכנת הפקעת אדמות מערבים בגליל עלולה לגרור התנגדות אלימה, יהודית וערבית מאת מרסלו סבירסקי ההצעה לחדש את מדיניות הפקעת הקרקעות הערביות לחיזוק כביכול של ההתיישבות בגליל היא מסוכנת ועוינת לכל המאמצים להפוך את הגליל למרחב משותף ושוויוני בין יהודים לערבים. יעקב אפרתי, כמנהל מינהל מקרקעי ישראל, יכול להרגיש בנוח עם הצעתו ("אין מנוס מהפקעה", "הארץ", 21.4). זאת מאחר שהמינהל, בניגוד לטענתו, איננו גוף ציבורי כולל אלא פרטי, שכן הוא משרת אך ורק את הקולקטיב היהודי במדינה. גם אם המינהל הוא רשות סטטוטורית וממלכתית, הוא פעל ופועל כדי ליישם מדיניות שמשרתת ציבור אחד ומנשלת ציבור שני. כיצד אפשר להסביר אחרת הצעה, שכל מטרתה היא לקיחה מן הערבי כדי לתת ליהודי? דומה כי הדברים זכו כבר לתגובה בעבר לא פעם, אך הצעות שממשיכות ומתעלמות מקיומו של המיעוט הערבי בישראל ואף מתייחסות אליו כאל איום דמוגרפי שיש לאזן ולבקר ולא כאל שותף מלא להתפתחותה של החברה, מחייבות התייחסות שאינה משתמעת לשני פנים. מדיניות ייהוד הגליל נולדה בחטא מעצם הגדרתה ומטרותיה, שכן היא נשענה על הנחת העבודה, שלפיה האזרחות הישראלית שמורה רק ליהודים. אך מאז אותם ימים דברים השתנו בגליל ומוטב שאפרתי יתעדכן ויידע, שזה כמה שנים פועלות בלב הגליל כמה תנועות יהודיות-ערביות, שהחליטו להתנכר למשימות הייהוד ולעמול להשגת שוויון והבנה בין השכנים. חידושה של מדיניות ההפקעה ייתקל בהתנגדות לא רק מן התושבים הערבים והרשויות הערביות; ציבור יהודי לא מבוטל יצטרף למחאה ולהתנגדות, שעשויה להפוך במהרה לסכסוך אזרחי ממדרגה ראשונה. רחוק מאוד ממדיניות של גזל כלפי הציבור הערבי, מה שנחוץ בגליל זה אמנם חידוש ההתיישבות, אך בפרמטרים ובמושגים אחרים לחלוטין. ראשית, על הממשלה ליזום מהלכים של החזרת אדמות לרשויות המקומיות הערביות הזקוקות למרחבי מחיה להתפתחותן הטבעית, דוגמת העיר סחנין. שנית, על המדינה ליזום ולתמוך בהקמת אזורי תעשייה, מסחר ופנאי משותפים למועצות ערביות ויהודיות בכל מקום שהדבר אפשרי מהבחינה הגיאוגרפית, ולא להסיר את תמיכתה כפי שעשה שר התעשייה והמסחר עם הפרויקט המשותף בין משגב לסחנין. אזורי מחיה משותפים, שבהם יכולים אזרחים יהודים וערבים לעבוד יחדיו וגם ולבלות ולצרוך במקומות בילוי ומסחר, הם אחת הדרכים ליצירת מרחבים חדשים, שיאפשרו את בנייתה של אזרחות משותפת. שלישית, על המדינה להקים יישובים ערביים חדשים, שיאפשרו גיוון בדיור ותשובה על צרכים דחופים, בעיקר עבור משפחות צעירות. רביעית, יש להמשיך את אשר התחיל הבג"ץ בפרשת קציר-קעדאן ולבטל את כל המחסומים הגזעניים, שלא מאפשרים כיום למשפחה ערבית להתקבל ליישובים הקהילתיים. אלה יכולים להוות קווי מתאר למדיניות שוויונית ומכילה, שרואה בציבור הערבי בישראל שותף ולא איום. בלי להצדיק את פעולות הסיוע וההשתתפות של אזרחים ערבים בטרור, על אפרתי ודומיו במסדרונות השלטון להבהיר לעצמם את תרומתם לפעולות אלה בהעלאת הצעות מסוכנות כמו חידוש מדיניות ההפקעות. אי אפשר להמשיך ולהחזיק באופיה האתני של מדינת ישראל בלי להיות לגמרי מודעים לאן פנינו מועדות. התשובה ברורה: מאבק אזרחי אלים הוא האופציה הבאה לאחר שכל תקוות השוויון יימוגו. אם לשפוט לפי התייחסותן של ממשלות ישראל לסוגיית ההשתלבות של הציבור הערבי, דומה כי האחריות לאסון ההולך וקרב מוטלת על כתפי האזרחים עצמם. יצירת קואליציות בין יהודים לערבים בכל הרמות האזרחיות והפוליטיות היא צו השעה כדי לתקן את אשר יצרה המדינה בשקדנות רציונליסטית מפחידה. הכותב הוא חבר בתנועת "קול אחר בגליל", תנועה אזרחית יהודית-ערבית לשוויון בגליל כל הזכויות שמורות לעיתון הארץ (2001 (c -------------------------------------------------------------------------------- \ hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=287715
