שרשור "אין לי אופי"

[XannieChan]

never say never ../images/Emo6.gif

(אלא אם ממש חם מידיי לתפור) אין לי סיפורים כאלה פשוט, אני עדיין בשלב לא בררני

 

[השכנה של ויטוריו]

עם הנסיון יגיע האופי, ועם האופי

יבוא האין לי אופי. ככה זה.

 

[XannieChan]

בהחלט

אבל אני עדיין לא בטוחה שאני רוצה להפוך את התפירה למקצוע

 

[השכנה של ויטוריו]

עוד לפני שזה היה מקצוע

גיליתי שאין לי אופי

 

[אביגיל ה]

כל פעם אומרת לעצמי ,

לא להתפתות לתיקונים . לא אוהבת אותם , אין לי סבלנות אליהם , גוזלים לי המון זמן וכל פעם, "נופלת " בפח ..... וחוץ , מיזה כל לקוחה - עולם ומלואו .....

 

[שש שבע]

תיקונים, אפשר לפתוח שרשור רק בגללם....

גם הם עברו אצלי במסלול...

 

[אביגיל ה]

אין לי אופי ....

לא להיכנס לעבודת לילה .... כל פעם יושבת לעבוד לשעה - שעתיים ומגלה שהשעה 2 לפנות בוקר ....ולמחרת הכל "עקום" לי ....

 

[שש שבע]

אני גיליתי שעבודת לילה, איטית כי

אני עיפה מכל היום, אבל עבודת בוקר מוקדם...אין להשוות אליה שום דבר, הכל פשוט עובד תיקתק, ראש רענן, אויר נקי, מוסיקת רקע וציוץ ציפורים, בלי טלפונים...

 

[לבנייה 50]

ממש ככה זה בדיוק התיאור

 

[puppylove104104]

אין לי אופי...

כל פעם מחדש, אני נתקעת ברגע האחרון עם בגד בקושי תפור (לא לדאוג, תופרת רק לעצמי לבינתיים), וצריכה לעשות ימים כלילות כדי לסיים בזמן - למרות שהכל היה מתוכנן חודש מראש (כולל גזרה ובדים), ואז נשבעת שפעם הבאה זה לא יהיה ככה. כמובן שזה קורה רק כשאני לקראת אירוע (אחרת מה הלחץ?). יש לי שני חתולים - אחד נורמאלי, השני גור קצת...פעיל, בואו נגדיר את זה ככה. כל פעם שאני מתכננת לגזור בד, אני אומרת לעצמי שאני צריכה לסגור את עצמי (אם מדובר במשהו ששולחן העבודה שלי או הרצפה בחדר העבודה מספיקים), או לסגור אותו (אם אני צריכה את המרחבים שבסלון). כל פעם מחדש אני מרחמת על החתול המסכן ומוצאת את עצמי רבה איתו באמצע הגזרה, דואגת שלא יישחוט לי לגמרי את היד כשאני מנסה לנתק אותו מהבד (מבלי שיעשה לו נזק כמובן), ולהרחיק אותו (אל מאחורי דלת סגורה). יש לי חצאית פעמון לגזור (מהבגד בסעיף הראשון), ואני כבר מתאמנת איך אני סוגרת אותו לעשר דקות כדי שלא יפריע (וזה עוד סאטן - שלא בדיוק חובב ציפורניים).