שרושר הכרות 2

[סְקָאלִי]

משתתפת בצערך.

את עוד ממש במסגרת שנת האבל הראשונה שלך ... צד את עיני המשפט "אני חושבת שתכונות אלה הביאו לידי מחלתה, ואני מפחדת להיות דומה לה גם בזה." אני מבינה מאוד מה שאת אומרת. אבל הייתי מבקשת שתקחי בחשבון שככל הנראה אינך יכולה לדעת בדיוק מה גרם למחלתה. מצד אחד, חשוב שלא תספחי לעצמך פחדים שהם אולי לא מבוססים. מצד שני, אולי הדבר העדיף לעשות הוא שאם יש תכונה שנראית לך דרושה שיפור, לעבוד עליה. לא כי אולי חלילה וחס יקרה לך משהו, אלא פשוט כי את בוחרת לנטרל אותה ולשפר את המצב. זו סיבה מספיק טובה ... ברוכה הבאה לביתנו

 

[nofaritrit]

שלום אתי

גם אני איבדתי את אימי כשהייתי בגילך והיו לי עוד שני אחים יותר קטנים.(ממש כמוך) בתקופה הראשונה גם אני הצלחתי לזכור רק את התקופות של בית החולים והחולי ולצערי עד היום אלו הדברים שאני יותר זוכרת אם כי גם זה הטשטש. אני מאחלת לך הרבה תמיכה ואהבה מסביב בתקופה הזאת במיוחד נופר

 

[etiush]

תודה לכולם

 

[sansi22]

אז ככה...

היי אני קארין, איבדתי את אמי לפני שנתיים בגיל 23, בצורה מאוד פתאומית מדום לב. תכונה חיובית שלקחתי ממנה, זה הביטחון העצמי, היכולת להאמין בעצמי שאין דבר שאני לא יכולה לעשות.(כמו כל אמא פולניה היא הייתה עיוורת לחלוטין לגבי, ותמיד חשבה שאין מישהי יותר יפה/חכמה/מוצלחת ממני... בסופו של דבר חלק משטיפת המוח חלחל ואין ספק שהביטחון העצמי שלי גבוה אך ורק בזכותה) דבר קצת פחות חיובי... עקשנות, שתינו עקשניות בצורה שלא תיאמן, וכשאנחנו היינו רבותכל בני הבית היו רצים למקלט. קצת אחרי תום שנת האבל אבא שלי החל לצאת עם אשה אחרת, ויש לציין ששמחתי מאוד. אחרי שנה מאוד קשה אשר הוא כל הזמן היה מדוכא ומסוגר, הוא חזר לחייך. ואין דבר שעושה לי יותר טוב מאשר לראות אותו שוב מאושר. (אולי זה קצת לא קשור, אבל משום מה רשמתי ולא מחקתי)

 

[סְקָאלִי]

../images/Emo124.gif היי קארין!

אני חושבת שמה שכתבת בסוף מאוד קשור ומאוד רלוונטי. אני חושבת שהסוגיה של הקשרים העתידיים של אבא מאוד משפיעה על בנות שאיבדו את אימן, ובמיוחד בגיל צעיר. מן הסתם נדבר גם על זה בהמשך. אביך בר מזל שמצא שוב אושר, ושאת מפרגנת לו את האושר הזה. וכולנו יודעים כמה זה לא פשוט. ברוכה הבאה!

 

[razi12]

שלום לכולם

אני איבדתי את אימי לפני שנה וחודשיים בגיל 27. אימי נפטרה כתוצאה מאי ספיקת כליות וכבד (אין לנו מושג כתוצאה ממה). אחת מהתכונות הטובות שלקחתי מאימי היא השקט והשלווה שבה היא חיה. תכונה רעה - כפי שכבר כתבו כאן, אני לא הכרתי אף תכונה רעה בה. אחד מהזיכרונות שיש לי מאימי הוא הזיכרון שנעגנו לאפות היחד - או יותר נכון אני אופה והיא מדריכה אותי מה לעשות ןאיך לעשות... שעכשיו מאוד מאוד חסר לי. שמחה להכיר את כולם ושמחה על הפורום הזה..

 

[סְקָאלִי]

היי שוב, רזי.

שימו לב איך לרבות מאיתנו יש זכרון שקשור באפיית עוגות. לצערי, אני לא הספקתי ללמוד מאימי לאפות, וגם לא לבשל, ואני מאלה ש'משתגעות' כשאומרים להם "תוסיפי מלח ככה לפי התחושה, לפי הצורך...". האמת היא שאמא שלי גם לא הייתה כזו בשלנית או אופה, אם כי אני אהבתי את האוכל שהיא הכינה. במפתיע או לא, אצלנו בבית הבשלן הבאמת מוכשר בבית הוא בעלי. אם כי אני בהדרגה משתפרת ...

תודה על הברכות.

 

[חולפת2]

אכן זה מדהים הזכרונות האלו הקשורים

באוכל,התחושות/הרגשות/הזכרונות שניחוח מסויים מעלה בנו. אני זוכרת פעם שהתארחתי אצל אח של אבא שלי(בזמן שאבא שלי היה מאושפז בבי"ח בעקבות התאונה הארורה),ברגע שנכנסתי אליהם לבית,הכה בי ריח התבשיל שהיה על הגז,וזה הזכיר בצורה מכאיבה את ריח הבישולים של אמי,לא יכולתי לעצור את הדמעות שמיד תפסו להן שליטה על פני,ודוד שלי-ברגישות מדהימה ליטף לי את הראש בחום,עדינות,ועם הרבה אמפתיה אמר"אני יודע,זה הריח מזכיר לך אותה".

 

[gitta]

הופתעתי מאוד למצוא את הפורום הזה

זהו פורום מדהים הקורע את הלב... קראתי וקראתי בו ולא הפסקתי לדמוע... הגעתי לכאן בתור אמא, כך הבנתי, למרות שמתי שהוא בעבר הייתי במצבכן. אני כבר סבתא, לכן אני מרגישה כמו אמא למבוגרות וסבתא לצעירות שכאן, שגילן כגיל הנכדים שלי. אין ים שיכיל את דמעותיכן, ואין זרועות מספיק ארוכות לחבק את כולכן. אבל יש לב גדול דיו לשלוח לכן מתוכו את האהבה האימהית שאתן חסרות, בהווה וגם בעבר. בתור המבוגרת ביותר בפורום, אוכל אולי להשיב על שאלות, שלכן, ילדות אהובות, אין את מי לשאול. שמחתי להיווכח שיש לחלק מכן דרכי התמודדות חיוביות, כמו הפנמת מסרים מחלומות. מכיוון שאני עוסקת בתחום התקשור, אולי אוכל לתת לכן זווית ראייה נוספת של מצב החסך האימהי. גיטה [email protected]

 

[סְקָאלִי]

היי גיטה.

תודה על החום שהרעפת על כולנו. אני לתומי חשבתי שאין גיל שבו מפסיקים להיות "בת בלי אם" ... תציצי בהקשר זה בהודעה שכתבתי לפני כשבוע. אני בטוחה שנוכל להיעזר בך וברצונך הטוב, גיטה. ויהיה מעניין לשמוע גם קצת על התיקשור, ובכלל על התמודדות דרך הפן המיסטי. באמת התכוונתי לפתוח שרשור בנושא. אני אישית שקלתי לפנות לערוץ הזה לאחר שאמי נפטרה, ובסופו של דבר בחרתי שלא, אבל יהיה מעניין לשמוע על כך בהמשך.

 

[Flutetistit]

הכרות

דבר ראשון, אני חושבת שהפורום הזה מבורך..! טוב, אז הגיל בו איבדתי את אמי הוא 15, לפני שנתיים וחצי. תכונות שאני שמחה שאני דומה בהן לאמי - הרצון לדעת וללמוד הכל, הענקת אהבה ללא גבולות, שלווה פנימית, הרצון להפיק את המירב. תכונות שאני לא כ"כ שמחה שאני דומה בהן לאמי - עקשנות. זיכרון טוב - הכל כ"כ מלא בזכרונות טובים... אבל בעיקר הפעמים שפשוט היינו מדברות ומתחבקות.. כי עם אבא שלי אי אפשר כ"כ לדבר..

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, טל!

תצטרכי ללמד אותנו לבטא את הניק שלך ... נשמח לשמוע ממך עוד.

 

[ביסלי בננה]

גם אני רוצה

כי זה יעשה לי טוב הגיל בו אבדתי את אמי: 5 ימים אחרי שנולדתי הסיבה להיעדרותה: סרטן במוח שלא גילו, רק במהלך הלידה "חשפו" את זה תכונה אחת שבה אני שמחה להידמות בה לאמי: חברותית תכונה אחת שבה אינני שמחה להידמות בה לאמי: לא נראה לי שיש חיה כזאת. גם מכיוון שאני לא הכרתי אותה בכלל ואני שמחה בכל תכונה שקיבלתי מאמא שלי דוגמא לזכרון נעים: אין, אבל אבא שלי סיפר לי שהיא ראתה אותי לפני שנפטרה. זה בהחלט עושה לי טוב על הלב.

 

[סְקָאלִי]

הייי ביסלי.

סיפור מצמרר, הסיפור שלך. לא הספקת בכלל להכיר את אימך. מי גידל אותך? ברוכה הבאה לביתנו

 

[ביסלי בננה]

לא יודעת אם השרשור יקפוץ

אבל בכל מקרה היתי חייבת לענות. דבר ראשון, אני בת 16. מאז ומתמיד גדלתי בלי אמא ולמרות שלא הכרתי אותה אני מרגישה חסרון עוד יותר גדול שהיא לא היתה איתי אפעם. אבא שלי גידל אותי לבד+עוד 2 אחים שיש לי [אחות גדולה שהיתה בת 5 וחצי ואח קטן בן שנתיים וחצי אז] מאז ומתמיד המשפחה שלי מתמודדת עם טרגדיות בנוסף לזה. גם עכשיו לאבא שלי יש אישה חדשה [שלמרות שאר חברותיו הקודמות, אותה אנחנו דווקא לא מקבלים ולא אוהבים{לפחות תקף כלפי וכלפי אחותי הגדולה שכולל ריבים וסיכסוכים איתה}] יש להם גם בת משותפת, חצי אחות בשבילי, בת שנתיים וחצי שרוב חייה הקצרים לא הסכמתי לקבל אותה [אבל לאחרונה זה משתנה, אני מנסה לעזור לאבא שלי בגידול איתה, נותנת לו את הזדמניות להיות איתה תמיד וכמובן מתחילה לקרוא לה "אחותי הקטנה" ולא "חצי אחות קטנה"] אני מקווה שאני אתקבל לפורום הזה כי לאחרונה אני מוצאת את עצמי שואלת שאלות ללא תשובות ובלי אף אחד לשאול.

 

[סְקָאלִי]

מ'ז'תומרת 'מקווה שתתקבלי'?

בודאי! אם היינו רוצות להיות מקאבריות, היינו אומרות שאת אפילו "חברה של כבוד"... [איבדת את אמא בגל כה צעיר...] זה המקום לשאול בו שאלות, לשתף בו שיתופים, לא בטוח שתימיד תהיינה תשובות, אבל רוב הסיכויים שתמיד תהיי פה מישהי שמוכנה לשמוע ולנסות לסייע ...

 

[מיכל של הכוכבים]

ערב טוב

אני מיכל. אימי נפטרה כשהייתי בת 20 ואת הכאב על אובדנה אני חווה עד היום. היא היתה המשפחה היחידה שלי, אבי נפטר כשהייתי בת 3 ואין לי אחים ואחיות. גם כיום כשאני נשואה ואם לילדים בעצמי החוסר באם מלווה אותי כל העת.

 

[סְקָאלִי]

הי מיכל.

כואב לשמוע על הבדידות שאיומה שנקלעת לתוכה. לגבי הכאב הנובע מחוסר באם - אני חוששת שהוא מלווה אותנו כל החיים. אני שמחה לשמוע שהקמת לך משפחה משלך היום וגם אם אין ביכולת העובדה הזו לסלק את הכאב, אני בטוחה שיש בה מקור לנחמה. ברוכה הבאה

 

[ילדה ס22ה007]

היי.. ../images/Emo13.gif

אוקיי אז אני דנה...

כיום אני בת 16 וחצי, איבדתי את אמי בגיל 11, הסיבה היא סרטן הכל קרה כל כך מהר עד שלא הספקתי לקלוט, במשך תקופה של שבועים בערך היא הרגישה ממש רע, לקחנו אותה לבית חולים וגילו שיש גידול ממאיר במוח, תוך פחות מחודשיים היא כבר לא הייתה.. תכונה שבה אני שמחה להידמות לאמי- טוב לב, חושבת על אחרים.. תכונה שבה אני לא הייתי רוצה להידמות לאמי- אמא שלי הייתה יותר מדי טובה ותמימה, אנשים ניצלו אותה בגלל זה. קצת רוע בעולם כמו שלנו זה לא מזיק.. זיכרון נעים- במיוחד כשעכשיו חורף וקר

, אני זוכרת שבימי החורף כאשר לא רציתי להתכסות בשמיכה כי הציפה הייתה קרה נורא.. אז אמי הייתה מגהצת לי את השמיכה מדי יום כדי שלא תהיה קרה..

 

[סְקָאלִי]

וואוו, איזה השקעה - לגהץ את השמיכה.

ברוכה הבאה, דנה!