שרושר הכרות 2

[gitta]

השלמת פרטים לשאלון

הי סקאלי, קודם כל הערכתי הרבה למאמץ הגדול שלך ולתרומתך לקבוצה מיוחדת זו. הצגתי את עצמי אתמול ועכשיו אשלים את המידע שביקשת להתייחס אליהם. עניין האובדן היה אצלי בשלבים. אמי ז"ל נפטרה אחרי שמונה שנות אשפוז בעקבות חדירת מחבלים. גם לפני החדירה היא לא היתה אתי ממש. מגיל צעיר, 4-3, קלטתי שאם אין אני לי, מי לי. אבי ז"ל היה הדמות ההורית המרכזית כל חייו, והוא ממשיך להיות כזה גם כיום. החיזוקים שקיבלתי ממנו היו כה טובים, שהם חיים ורעננים בתוכי כל הזמן. אולי בגלל ה"חסך האימהי" הזה שבו גדלתי, התפתחו עולמי הפנימי והמודעות שלי אליו בגיל צעיר מאוד. חשתי ממש ברור כיצד מרים, סבתי האהובה ז"ל שומרת עלי שמירה צמודה מ"למעלה", ויכולתי לבקש ממנה עזרה בכל מצב. כך התחלתי לתקשר זמן קצר אחרי שבתי הבכורה נולדה. כבר זמן רב עבר מאז הצלחתי להכניס את האבדן למצב של "סגירה" (closure) כך שאני כבר לא צריכה להתמודד איתו על בסיס יומיומי. אני מאמינה, ויודעת, שאפשר להגיע לתובנות גם בעניין כואב-נורא זה. אפשר לרפא את הפצע המדמם. אשמח אם אוכל לתרום מנסיוני כמתקשרת, כדי לחלוק את ההתנסויות שלי עם החברות בפורום.

 

[סְקָאלִי]

תודה, גיטה, על המילים החמות.

ובאותה הזדמנות, אומר לך שגם לך תרומה מיוחדת לפורום הזה. נסיונך הרב, נקודת המבט השונה שלך, ובעיקר!!! החום הרב שאת מעריפה פה על הבנות, עם דגש מיוחד על הצעירות שבהן, הוא בעל חשיבות רבה. אז תודה לך!

 

[בוביק של בובי]

שרשור הכרות

שלום לכולן, הגיל בו אבדתי את אימי הוא גיל 12 (היא חלתה עוד כשהייתי בת 9) הסיבה - מחלת הסרטן תכונה שאני שמחה להדמות בה לאימי - אני לא ממש זוכרת ... תכונה שבה אינני שמחה להדמות בה לאימי - רגשנות יתר לעומת זאת, יש הרבה דברים שהייתי שמחה להיות יותר דומה לה: מבחינת האופי, להיות יותר חמה, רכה , נשית, בשלנית טובה, מנהלת משק בית .. זכרון נעים - כשאמא שלי היתה לוקחת אותי לקנות לי בגדים .

 

[spectacular]

שלום לכולם,

אני שמחה על פתיחת הפורום הזה, איבדתי את אימי כשהייתי כבת שנה, אני לא זוכרת אותה כמובן, יש לי כל מיני סיבות להאמין שאני לא דומה לה וגם לא רוצה להדמות לה באופי ובהתנהגות, אני דומה לה במראה,(יש לי תמונה) אני לא יודעת איך זה כשיש אמא אבל אני אמא בעצמי ,ולפעמים אני מקנאה בילדים שלי שיש להם אמא , וזה קצת מצחיק אותי לפעמים... אמא הכי היתה חסרה לי כשילדתי את ילדי, כל האירוע של הלידה וקצת אחר כך הייתי מאוד עצובה שאמא שלי לא איתי. אחר כך זה עבר לי, ואני כבר לא חושבת על זה יותר.

 

[אני מי שאני]

גם אני חוויתי סיטואציה דומה

אני איבדתי את אמא בגיל מבוגר יחית - הייתי בת 37, ובעצמי אם ל-3 ילדים. כעת הנני אם לארבעה, ואלמנה. לאחרונה התבטאתי בפני בני הצעיר - שאני מקנאה במכר (מבוגר ממני), שיש לו גם אבא וגם אמא... בני הגיב - גם אני... : לך יש רק אבא ולי יש רק אמא, בואי נעשה שותפות...

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, מי שאת ... ../images/Emo13.gif

זה מדהים כמה שילדים מרגישים ל]פעמים את הצורך לקחת אחריות על ההורים, לא? צר לי לשמוע על האובדן הכפול. אני מניחה שהאובדן השני העלה עוד פעם מחדש עוד כאבים מאובדן האם. ובאשר להודעה השניה שכתבת - כנראה בכל גיל קשה לאבד אמא. ההבדל הוא כנראה בכלים שיש לנו להתמודד עם הצער. אבל זה לא אומר שזה כואב פחות..

 

[אני מי שאני]

ועוד על עצמי

נכון שלאבד אם בגיל צעיר זה נורא. אבל היא מאוד חסרה לי. אפילו שהיא היתה קיימת בילדותי, שכנראה נמשכה (נפשית) כל עוד אמי היתה בחיים.

 

[סְקָאלִי]

היי גם לך,

ברוכה הבאה. שמחה שהיום יש לך משפחה משלך. ציינת שאיבדת את אימך בגיל שנה, ושאינך יודעת מה זה לחות עם אם. אני מסיקה מכך שלא היה לך גם מה שנקרא "תחליף אם". אם יתחשק לך, אשמח אם תשתפי איך גודלת. סקאלי

 

[MIF2002]

קוראת פה בפעם הראשונה

ועולות לי דמעות בעיניים. קצת על עצמי, על אובדן אימי ועל מה שזה עשה לי: שמי מירי, בת 34.5 ואת אימי איבדתי בגיל 4, כשהיא בת 36 בלבד, היא נפטרה מסרטן השד. כשהיא ילדה אותי (בת 32) ורצתה להניק גילו לה גידול סרטני בצינורית חלב, ומשם זה עבר לצד השני, לשתי כריתות שד, לטיפולים קשים, ולגסיסה ארוכה ואיטית. אינני זוכרת את אמא שלי כלל, למרות שיש לי כמה זכרונות אחרים מהגיל שבו היא עוד היתה בחיים, אבל כנראה שהדחקתי את הזכרונות הקשים, בשנתיים האחרונות לחייה היא טופלה בהקרנות וכימוטרפיה, היתה מאושפזת תקופות ארוכות, ומספרים לי שראיתי אותה בכמה מצבים לא קלים, עד שממש סמרו שערותיי. כנראה שזה עשה את שלו, והזכרונות מודחקים מאוד. הלכתי לפני כמה שנים להיפנוזה כדי לנסות להיזכר בה אבל ללא הועיל... לכן קשה לי לומר במה שאני דומה או לא דומה לה, אני מרגישה תמיד שאני נשענת על זכרונות של אחרים לגבי דמותה וזה מאז ומתמיד מאוד היקשה עלי. אני חושבת שעד שהפכתי בעצמי לאם, הדבר הכי בסיסי לגבי עצמי שיכולתי לומר הוא ששמי מירי ואיבדתי את אמא שלי כילדה. ה"אין" שלה מלווה אותי כל חיי, בילדות, בהתבגרות, ובבגרות, אבל דווקא האימהות שלי, בפעם הראשונה בחיי, עזרה לי להקהות קצת את הכאב. מילה אחרונה לגבי סבתי (אמא שלי אמא) - היא באה לגור איתנו כשמחלתה של אימי החמירה (כשהייתי בת שנתיים) וגידלה אותי מאז עם הרבה אהבה והיתה הדבר הכי קרוב לאמא שיכול היה להיות לי. היא חלתה בסרטן בחודשי ההריון הראשונים שלי, ואיבדתי אותה, את אימי השנייה, 3 שבועות אחרי שבני גיא נולד. במובנים רבים הרגשתי אז שהתייתמתי בשנית. רוצה לברך את היוזמה לפורום זה, מצד אחד כואב לי לראות כל כך הרבה בנות ללא אם, מצד שני רק אתן יכולות להבין באמת מה זה...

 

[סְקָאלִי]

מאוד התרגשתי לקרוא את דברייך.

סיפור עצוב. אכן ההדחקה היא אחת מדרכי ההתמודדות הקיימות. כנראה במיוחד אצל ילד קטן, שעדיין אין לו מספיק כלים ומנגנונים להתמודד עם הכאב. מעניין המשפט שלך "אני חושבת שעד שהפכתי בעצמי לאם, הדבר הכי בסיסי לגבי עצמי שיכולתי לומר הוא ששמי מירי ואיבדתי את אמא שלי כילדה. אני זוכרת את המשפט הזה מהספר של הופ אדלמן. זה בדיוק מה שהיא העידה על עצמה, ולטענתה הדבר הזה נכון לגבי נשים רבות. כמה עצוב שמכה דומה נחתה עליך בשנית עם סבתך, שלמעשה גידלה אותך. מכאן ברורה תחושת ההתייתמות השניה שלך. בקיצור - דברים לא קלים עברו עליך, אבל אני שמחה ש/היום משפחתך מנחמת אותך, ושמחה גם שבאת לחלוק את הדברים עימנו.

 

[MIF2002]

הי סקאלי

תודה על המילים המרגשות. את הספר של הופ אדלמן קראתי לפני כ-7 שנים, והוא מאוד מאוד דיבר אלי. בכיתי רבות במהלך הקריאה, ואני חושבת שהוא ספר נהדר עבורנו, הבנות ללא אם... אח"כ היה לי קשה לקרוא אותו במשך תקופה מאוד ארוכה, כי הוא נגע לי ממש בכל העצבים החשופים במקומות הכי כואבים, וחזרתי אליו רק אחרי מספר שנים, במיוחד לפרק שעוסק בבנות ללא אם עם הפיכתן לאמהות, כשהייתי בהריון. אני מבינה שהספר הזה גם היה ההשראה שלך לפתיחת הפורום הנהדר הזה. חיזקי ואימצי !

 

[סְקָאלִי]

תודה, מירי!

האמת היא שאת הספר קראתי אחרי שהחלטתי לפתוח פורום בנושא, למרות שידעתי זמן רב על קיומו. השם הוא בהחלט בהשראת הספר...

 

[חולפת2]

מירי! אני קוראת את הדברים שלך,

ואני מרגישה כאילו שאני קוראת משהו שאני עצמי כתבתי. הדבר הכי בסיסי לגבי עצמי שיכולתי לומר הוא ששמי מירי ואיבדתי את אמא שלי כילדה. זה בדיוק מה שאני יכולה לומר על עצמי,וגם אם כיום זה כבר לא יוצא מפי בנשימה אחת (גם, מאז שהפכתי לאם),הרי שבתוך תוכי המשפט הזה תמיד ילווה אותי.

 

[לולה 18]

../images/Emo24.gifהיי לכן...

להיות כנה,התפלאתי לראות שקיים פורום כזה.ודי התלהבתי . אין ספק,שבאמת קיימת אזושהי אחווה והבנה בין בנות שאיבדו אם...מין הזדהות מטורפת כזאת.. אני איבדתי את אמא שלי כשהייתי בת 11 ,עכשיו אני 18... אזהו,מקווה שאשתלב טוב פה,נראה לי דווקא אחלה מקום..

 

[חיוכים והפתעות]

בטח תשתלבי.. והיי גם לך

ברוכה הבאה הצל קורתנו

 

[לולה 18]

../images/Emo8.gif

 

[סְקָאלִי]

היי לולה! ../images/Emo24.gif בחזרה!

ברוכה הבאה! ותודה על המחמאות. נשמח שתשתלבי ...

 

[לולה 18]

תודה תודה..../images/Emo140.gif

 

[לימון מוסיפה המון]

תשובות לשאלון ההכרות

הגיל בו אבדתי את אמי- 29 הסיבה להיעדרותה- אמא נפטרה בגיל 54 ממחלת הסרטן. תכונה אחת שבה אני שמחה להידמות בה לאמי-אהבה למוסיקה, שהצליחה לעזור לה גם ברגעים מאוד קשים וכואבים. אהבה לכלבים (הכלבה של אמא שלי, צ'ון- צ'ון נמצאת אצלי, היא כבר זקנה וחולה, בדיוק כמו אמא שלי, אבל בינתיים היא איתי הבובית) ומסירות למשפחה ( אולי בעצם זה קצת מוגזם ולא כל כך טוב...) תכונה אחת שבה אינני שמחה להידמות בה לאמי - דאגנות יתר ואכילה כפיצויי דוגמא לזכרון נעים -באחד מהאישפוזים האחרונים שלה, ליטפתי את שערה שעדיין היה חום ושצמח לאחר הפסקת הכימוטרפיה. השיער היה כל כך נעים ורך. ובאופן מוזר כל פעם שאני מגיעה לקיברה, יש מקום מסויים במצבה שכשאני שופכת עליו מים, זה גורם לי לדז'וו.אני ממש מרגישה שאני נוגעת בשערה.

 

[malya2]

Hi

I do not know which is my ressemblance to my mom. About the colors it's my dad's. And a lot of other things. She was really suffering and my dad used to cry a lot. I am living abroad now and i was glad to get away from all the agony and sorrow.