שרושר הכרות 2

[בנדיתה]

נעים מאוד ../images/Emo141.gif

איבדתי את אמי בגיל 22 ממחלת הסרטן הלוואי והייתי זוכה להיות אהובה כמוה, אישה שידעה להתייחס לכל אדם בכבוד ובחיבה, יוצרת קשרים במהירות וגורמת לחיוכים סביבה. אינני שמחה להיות דומה לה בכך שאני לוקחת ללב הכל, פעמים רבות היא אמרה שזה מה שגרם לה למחלה וכמובן שגם אני חוששת מכך (עוד נדבר בטח על הפחדים למות כמו אמא....) זכרונות נעימים יש לי למכביר אבל בעיקר אני זוכרת שבוע חופש שלקחתי לפני שהתחלתי ללמוד וביליתי איתה. - שבועיים לאחר מכן היא נפטרה. גם שישנתי לצידה יום לפני שנפטרה. והכי אני זוכרת את המשפט האחרון שלה אלי "הכל יהיה בסדר".

 

[סְקָאלִי]

נעים גם לנו! ../images/Emo39.gif

היי בנדיתה. ברוכה המצטרפת! מן הסתם נדבר על הפחדים מלמות כמו אמא, או בגיל של אמא. גם המאפיינים האלה משותפים להרבה בנות בלי אם [אגב, כאן אני מנחשת שזה אולי גם כך ביחס בנים-אבות]. שמחה שהספקת לצבור "שק" של זכרונות נעימים. נשמח לשמוע עוד ממך. סקאלי

 

[nofaritrit]

שלום לכולן

* אבדתי את אימי בגיל 21 כתוצאה ממחלה אוטואימונית של שנה בערך. עבורי זה היה הפתעה כי הייתי בהכחשה שהיא עומדת למות תקופה ארוכה. *אני שמחה להידמות לאימי באהבתה לאנשים. *איני שמחה להדמות לאימי בפגיעות הגדולה שלה. * אני זוכרת חיבוק חם גדול שלה כשהיא באה לבקר אותי בטירונות. אני זוכרת את השימלה שלבשה. אני שוכחת אותה תקופות ארוכות. המוות שלה השפיע עמוקות על חיי ורק בשלוש שנים האחרונות התחלתי לעבד אותו . אחרי שנים של הדחקה. הנה נזכרתי עכשיו

 

[סְקָאלִי]

ברוכה הבאה, נופר ../images/Emo20.gif

מה שמדהים בכאב, זה שאפילו אם מדחיקים אותו, "שוכחים" אותו, לא חושבים עליו... הוא בכל זאת נשאר שם בשקט וממתין. הוא לא הולך לשום מקום. כנראה שחייבים לעשות תהליך עיבוד של האבל. מסתבר שזה לא תמיד קורה מיד אחרי המות. אמי אמנם חלתה כשהייתי בת 9.5, אך נפטרה כשהייתי בת 19. הייתי אז באמצע קורס קצינות, וחזרתי אליו בתום השבעה. אח"כ היה לי שירות מאוד אינטנסיבי, חלקו בהדרכה בבסיס סגור, ולא היה לי זמן ופנאי מנטלי לעבד את האבל. שנה וחצי אח"כ, כשהשתחררתי, הדבר הראשון כמעט שמצאתי את עצמי עושה מבלי לתכנן או לחשוב על זה מראש, זה נכנסת שוב לתקופה של אבל, והפעם מעבדת אותו. זה היה מאוד חשוב עבורי. נחמד להכירך, נופר. הרגישי כמו בבית ...

 

[אחותו של שקספיר]

מי אני מה אני?

ברוכות הנמצאות וברוך יוזם והוגה הרעיון (איך לא חשבו על זה קודם?) איבדתי את אימי בגיל 8 , אבל אחרי מחלה שלמעשה מגיל 6 לסירוגין הייתה מאושפזת בבית חולים . תכונות שאני דומה לה, לטוב ולרע- אין. לא שאין תכונות, אין לי זיכרון ברור. בגלל הגיל הצעיר, ותפיסת העולם ההישרדותית של אבי, הוא בחר להתמודד בדרך של מחיקת העבר. אז כל מה שנותר לי איזושהי הוויה מטושטשת של תמונות בודדות, פתיתי זכרונות. (אפילו לכתוב את זה כעת עולות בי דמעות וגרון חנוק). כיום אני אם לשישה ילדים. חלק מהיותי אם למשפחה גדולה, אני משייכת לצורך שלי לפצות על היעדר אם. (לא הייתה לי אימא, אז אני אהיה אימא והרבה).אני לא רק אימא ,למרות שזה ההיבט שעולה כאן. (יש לי קריירה, בן זוג, חיי קהילה ועוד). אבל ההוויה ההורית שלי מאד משמעותית לי. לא יכולה לדמיין את חיי ללא ילדים בכלל. מעניין איך התגלגלתי מהיתמות שלי להורות שלי. עד כאן לפתיח... השאר עם הזמן ,כנראה.

 

[סְקָאלִי]

מרתק!

גם המעבר מיתמות להורות כה אינטסניבית, כפי תשיארת, וגם דרך ההתמודדות באמצעות מחיקת העבר, שעל כך אני מניחה שעוד נדון כאן ביתר הרחבה בפורום. ברוכה הבאה, שבי עמנו!

 

[yaelz]

שלום ../images/Emo39.gif

שלום, אני קוראת את כל ההודעות פה ולא מפסיקה לבכות, כל כך מזדהה, כאילו קראתן את מחשבותי. אני איבדתי את אמי לפני שנתיים וארבעה חודשים (לא יאומן איך הזמן עבר אבל בעצם גם עמד מלכת) בהיותי בת 26. היא נפטרה ממחלת הסרטן. תכונה בה אני שמחה להידמות לה: היכולת למצוא בכל אדם את הטוב. תכונה בה איני שמחה להידמות לה: ותרנות. דוגמא לזיכרון נעים: היתה לה חולשה מיוחדת לפרחים. כל יום חמישי היא היתה מגיעה הבייתה עם זר פרחים גדול, אשר אליו בד"כ היה מצטרף זר פרחים נוסף שלא יכלה לעמוד בפניו בסיבוב של יום שישי בבוקר. וסקאלי- כל הכבוד על היוזמה

 

[סְקָאלִי]

ואפרופו אהבת פרחים ...

שמת לב שגם ההודעה שלך מתחילה בפרח, ומסתיימת בפרח ... ברוכה הבאה, יעל. ותודה על המחמאות. מקווה שתמצאי פה בית חם.

 

[ymz]

למרות שכתבתי קצת על עצמי אענה שוב

הגיל בו אבדתי את אמי בערך 17 הסיבה להיעדרותה* סרטן. היא סבלה נורא מהמחלה, בהתחלה מצאו אצלה גידול בשד וכשנה לאחר הניתוח גילו גידול נוסף במוח ואז שוב היינו בסרט של ניתוחים כימו הקרנות והבשורה הקשה שאין תקווה הגידול השתלט על כל הגוף. תכונה אחת שבה אני שמחה להידמות בה לאמי כוח הישרדות תכונה אחת שבה אינני שמחה להידמות בה לאמי אופי פולני בחלק מהדברים דוגמא לזכרון נעים אמא לוקחת אותי לחנות ענקית של צעצועים ואומרת לי לבחור את כל מה שאני רוצה כי יש לי יום הולדת.

 

[סְקָאלִי]

זה בסדר, אנחנו אוהבים לשמוע! ../images/Emo6.gif

ברוכה הבאה!

 

[פזית 24]

אחרי 6 שנים

היי אני פזית איבדתי את הדבר היקר לי בחיים בגיל 18. אימי נפטרה בפתאומיות ללא מחלה כאשר הלכה לישון בלילה ולא התעוררה יום למחרת כנראה מדום לב. הדבר שאני שמחה הוא שאני במשפחה הכי דומה ומזכירה אותה גם במראה וגם בקול.הדבר שאנני אוהבת להדמות לה זה בגוף והנטיה להשמנה. הזיכרון הנעים שלי איתה זה שהינו בד"כ בימי שישי ובמיוחד בחורף יושבת ביחד מתחת לשמיכה מדברות על הכל צוחקות והיא היתה שרה לי ולאחותי שיר מצחיק שהיא המציאה-והינו מתגלגות מצחוק

 

[סְקָאלִי]

היי פזית,

ברוכה הבאה!