תדרים ותקשורת
1.כעס , אהבה , מצוקה , עייפות, ועוד רבים וטובים, לכל אחד תדר משלו.
לפעמים משתלבים לפעמים שליטים, כמו שהתאהבות או בסכנה יש תדר שליט.
2.לבד אנחנו מתנהגים בצורה אחת, בחברה אחרת, עם ילדים ובני זוג אחרת, בבית אחד ובחוץ שונה.
לפעמים יש קודים התנהגותיים שלא מתוזמנים עם התדר שלנו, עצובים על... אך עדיין חייבים להיות אנשי מכירות יצוגיים ומועילים בחברה. כבוגרים מצאנו לעצמנו דרכים ופיתחנו חומות איך להתגבר על הפער בין התדר בו אנו נימצאים למציאות.
3.לילדים עדיין אין חומות הגנה שמאפשרות להתגבר ולהסתתר מול פערים אלה.
4.לילדי הקשת לא רק שאין יכולת שבסעיף 3, הם לא מווסתים, ז"א מעבר לרגישות יתר חושית יש גם צורך להתמודד ולעבד כמויות הרבה יותר גדולות של מידע, לא ברור מה קשור למה ולמי, וחלק ממידע שנקלט הוא מסוג שמעורר את יצר ההישרדות.
5.קטנצ'יק המתואר ב-4, הצליח למצוא לעצמו פינה שקטה ולהרגע יחסית.
למה הוא הכי זקוק עכשיו ? חברה שתקבל ותתמוך, ללא תנאים מוקדמים, תפיג חששות, תשמע התבדחויות ....
6.תיקשורת זו, בחלקה הגדול אינה מילולית, אך יש צורך בתדר המתאים כדי להתחבר ולחוות אותה יחד.
אז מה נישאר ? ללמוד וללמד את עצמנו, גופנו ונפשנו, פנימיותנו, ללמוד את את השקט, את התדר שיוביל
לתקשורת.
זכיתם בתקשורת ? השמיים הם הגבול, ילד על הספקטרום שחופשי ממגבלות.
אז תקחו על עצמכם אחריות זו ותלמדו את התדר, את השקט הדרוש כדי להתחבר ולתקשר ?
לא מילולית, תקשורת שקטה, שלאט תוכל להתמלא, בריקוד, יצירה, מלל, מבטים,
תקשורת אוהבת עם הילד שלכם, שהוא עדיין אוטיסט, אבל זה כבר לא משנה....
מצד שני לקחת אחריות על הכתיבה בפורום, שתהייה מכבדת ונטולת השתלחויות קשה למצוא כאן,
אז על מה אני מדבר ....
אז שכל אחד ימצא לעצמו את המקום בו הוא רוצה להיות, בחירה ולקיחת אחריות אמיתית
או ....
