שעורי בית

מירי,

New member
אין דבר שיש לו רק פתרון אחד...

ולכן לא ייתכן שיש דברים שניתן ללמוד רק בביה"ס! אבל יש דברים שביה"ס כמסגרת עושה ´על הצד הטוב ביותר´... הבנת המשמעות של מסגרת והחוקים שבאים ´מגבוה´ ולא תמיד מובנים והתמודדות עם ´עובדות החיים´ כפי שהם (עלולים??) להתבטא בהמשך החיים... ולגבי ללמד את דודו , הרי שעשינו בדיוק כפי שכתבת - כששאל ענינו על שאלותיו וכשביקש ניסינו ללמד אותו , מאוד ייתכן שהוא הירגיש לחץ מאיתנו, אבל יותר בכך אני יודעת שבגן כן היה לחץ (לצערי) שהוא יילמד... ובכל זאת אנחנו לא ידענו ללמד אותו , ובגן הוא היצליח , לדעתי "דווקא" הלחץ והתחרותיות הם שעודדו את דודו להתמודד עם הנושא!
 

michal@gal

Active member
מנהל
צפריר - אני שמחה שהצטרפת לפורום

אני תמיד שמחה לשמוע על דעות שונות משלי, אבל אני לא מקבל בעין יפה את ה"השתלחות" בשיטת החינוך שלי כדוגמא לכל מה שלא בסדר במערכת החינוך בארץ. אתה לא מאמין במערכת החינוך, אני כן מאמינה בה, ואולי אני עושה טעויות בחינוך ילדי, אבל מכאן להגיד שאני משליטה טרור על הילדים שלי עוד רחוקה הדרך.
 
חינוך בבית ותגובה כללית

קראתי בעניין רב את מבול התגובות, אנסה להשיב לעיקרי הדברים. זה הולך להיות ארוך, מתנצל... ראשית, מיכל, אם תקראי שנית את דברי תראי שלא השתלחתי במערכת החינוך בארץ דרכך או לחילופין לא השתלחתי בך דרך מערכת החינוך בארץ. כמו כן לא נאמר שאת משליטה טרור על ילדייך. נאמר שילדתך (הנהדרת לטעמי) עונה לך באותו מטבע. השימוש במלה טרור נגזר מכך שאת כופה ואין מלה עדינה לכך (אולי מאלצת?) הכנת שעורים ובתגובה היא כופה על כל בני הבית הכנת שעורים. השימוש במלה טרור היה מכוון, והוא נועד לזעזע – נראה שהצליח. לבסוף מיכל, קחי את הדברים כהתבוננות אחרת על פני השתלחות. איני משתלח במערכת החינוך, אני למעשה אדיש למערכת הזו, אותי מעניין לבדוק מה מתאים לי ולבני ביתי. וכעת לשאר הנושאים: תחרותיות – תחרות איננה מושג מוקצה, גם לא הישגיות, אלא שבהאדרת התחרותיות וההישגיות אנו שוכחים כי יש גם את המפסיד, זה ש"פחות טוב". על כן יש לעודד תחרות והישגיות של הילד/האדם מול עצמו. אז יוכל לא להכשל ולהפסיד, וחייו יהיו רצף של הישגים. כאן, יש להבין שאין כל סתירה בין תחרות לאסרטיביות – תקיפות. כך יש מספיק שאינם הישגיים / תחרותיים אך יודעים לעמוד על שלהם היטב. לגבי שלושת הפתרונות שהעליתי – ודאי שיש עוד אינספור אפשרויות, וכל אחת מהן טובה באותה מידה – כולל להכריח את הילד להכין שעורים. לעניין החינוך הביתי – כללית אני רוצה להבהיר כאן עניין חשוב ביותר – איננו שוללים את המערכת הקיימת. איננו מתיחסים אליה כל כך, בחירתנו בחינוך הביתי נעשתה מתפישת עולם כוללת שמתגבשת ללא הרף. תפישת עולם זו מטבע הדברים מתאימה לנו, שוב, אורנה האשה וצפריר האיש, ומכך גם לילדינו (עד שיגבשו לעצמם הורות משלהם מנסיונם ותולדות חייהם העתידיים). אין בכוונתנו לטעון כי גישה זו מתאימה לכולם או למישהו מלבדנו. שכן גם בתוך החינוך הביתי ישנם הבדלים תהומיים בתפישה ובדרך – כמספר המשפחות המחנכות בבית – מספר שיטות החינוך הביתי. לפיכך כל נסיון לייחס לנו מיסיונריות בעד או נגד חינוך ביתי או מערכות חינוך ממסדיות יהיה עָקָר וללא תוקף. כעת לשאלות, הטענות וההנחות שהועלו כאן: א. "אחד הכישורים החשובים לאדם בחברה המערבית, הינו העבודה בכתב". ובכן אני חולק על קביעה זו. איני משוכנע שהעבודה בכתב נדרשת מי יודע מה, לשורה שלמה של מקצועות ועיסוקים בחברה המערבית. עם זאת, אלה שתחומי סקרנותם ועיסוקם הספונטני יחייב עבודה בכתב יגיעו לשם בכל מקרה. ב. " האם אתה בא ואומר, שאתה סבור שכל החברה המערבית צריכה להשתנות, ולהתאים את עצמה לילדיך? או שמא אתה אומר, שילדיך לא יחיו בחברה מערבית או שמא אתה אומר, הואיל והם לא לוקים בשום לקות, הם אינם נזקקים לבי"ס? ". נהפוך הוא, ילדי מותאמים לעולם מעצם היותם - מראש. עם זאת, אני בהחלט בא ואומר שכל החברה המערבית או אם תרצי העולמית – האנושית - צריכה להשתנות. והיא אכן משתנה, תודה לאל. ילדי יחיו היכן שיבחרו בחברה המערבית או בחברה הבושמנית – עניין שלהם. לשאלתך האחרונה – האם ביה"ס נועד לכאלה שלוקים בבעיה כל שהיא? אני מטיל ספק גדול בכך, נהפוך הוא, לילדים עם לקות כזו או אחרת הייתי ממליץ בחום רב להמנע ממסגרות נוקשות. ג. "ולמה אנחנו שולחים את ילדינו לביה"ס??? כי אנחנו חיים בחברה שבה יש צורך בידע , לנו ההורים לא תמיד יש את הכלים והכישורים לתת לילדים את הידע וגם את המידע הנחוץ להם , או אפילו איך להנחות אותם איך להשיג את הדברים האלה בכוחות עצמם, אנחנו חיים בחברה שבה על רובנו לעבוד (עבודה בורגנית כזו או אחרת) על מנת לפרנס את עצמנו (הרי בחברה שלנו צריך כסף , לא מסתובבים וצדים חיות או קוטפים פרות...) עבודות כאלה דורשות מאתנו המון מיומנויות , חלקן נלמדות בתקופת ביה"ס , ובביה"ס..." ובכן מירי, על פי דברייך את רואה שביה"ס מספק את הכלים למשימות החיים. בדברייך הבהרת את גישתך מצוין. כאן היות והנחת היסוד שלי שונה משלך באופן מהותי אין מקום להמשך הדיון. ד. " במסגרות הקיימות בהן אני למדתי מצאתי הרבה הנאה (ולא רק בדיעבד) מעצם האינטראקציה החברתית, הגירוי האינטלקטואלי (לפעמים) וגם מהצורך לקום בבוקר להתלבש ולצאת מהבית. אני לא משוכנעת שחינוך ביתי ממלא את הצרכים האלו." החינוך הביתי מספק את כל הפתרונות לצרכי ילדים. אינטראקציה חברתית ויציאה מהבית הם חלק יסודי ומהותי בחיים בכלל ומדוע שיגרע מילדים שמתחנכים בבית? ה. "מעניין לשמוע עוד על החינוך הביתי. מה הילדים עושים במשך היום? מי נמצא איתם בבית? איך מתבצע החינוך? האם יש חינוך מובנה כלשהו או לא? מי אחראי לכך? " לא אוכל לענות כאן על כל השאלות האלה, ראשית משום שאין תשובה אחת, שוב כמספר המשפחות מספר השיטות. לגבי מה שקורה אצלנו בבית אין רלוונטיות לפרטים מכיוון שאנחנו משפחה אחת שנוהגת כפי שנוהגת. ניתן ללמוד רבות בנושא באתר הזה - www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl. ו. ואחרון, לגבי השתתפותי בפורום זה, שמחתי על ההזמנה ואשתדל לקפוץ מידי פעם.
 

דסי אשר

New member
תחרותיות והשגיות, רצף

של השגים, תחרות מול עצמך, לא יכשל אף פעם = דברים אלה, מייצגים את התחרותיות המערבית במלוא הדרה, צפריר. איזה אדם לא נכשל אף פעם. אין טבעי יותר מגם להכשל בחיים. ואני חושבת לעצמי שאתה מפנה לפורום "באופן טבעי". מאד טבעי להכשל, וגם אם אני נכשלת לפעמים, אין זה אומר שאינני מאושרת. אין זה טבעי שחיי יהיהו רצף של השגים. זהו תאור לא אנושי, תאור של המון ציפיות להצלחה, גם אם אתה קורא לכך תחרותיות והשגיות מול עצמך. אני בהחלט לא רוצה להתחרות מול עצמי. בני היקר, התכונן לפסיכומטרי, לבדו בבית. יום אחד סיפר לי שהוא עשה לעצמו בחינה, והיו לו 4 שגיאות. שאלתי אותו-" אז למה אתה עוד לומד?" תשובתו הייתה, משהו כמו "אפס ליקויים" האם אתה חושב שהוא מאושר יותר או פחות ממני. לא חושבת. זה משהו פנימי שלו, שהוא הביא מעצמו, ששיך לו כמו שהשכל שלו, הסקרנות שלו שייכים לו. איש לא בא אליו בדרישות, וכך הוא בנוי, כמו שהוא בלונדיני. היום, משום שהגיע לאן שהגיע, גם חווה כישלון, שלא עשה אותו אדם פחות מאושר = הוציא ציון 20% פעם ראשונה בחייו, במבחן . מסקנתו, מעבר למסקנה הבסיסית המלווה אותו לאורך מסלול לימודיו המיוחד(שתכנית הלימודים לא בנויה נכון), =להעתיק בבחינה הבאה. דבר שלא עשה בחייו. הוא לא מוכן לשלם את מחיר השיטה. פתרון זה לא עשה אותו פחות או יותר מאושר, לא פתר את בעית תכנית הלימודים הגויה, לא פוגע ביכולותיו להמשיך להצליח במה שעושה. ולא פוגע במוטיבציה האישית-פנימית-מולדת שלו ללעשות המקסימום שהוא יכול לעשות. רובנו לא כאלה. הוא היוצא דופן. אנחנו לא סובלים. גם הוא לא. בדברים שמפריעים לי בעצמי, הן בעולמי הפנימי, והן ביחסי עם הסביבה- האנושית והפונקציונלית, אנסה לעבוד על עצמי ולתקן, למען שלוות נפשי, אבל לא לשם תחרותיות עם עצמי ולא לשם השיגיות. תינוק קטן, ילד קטן, רוצה לגדול, אינו עסוק בלהתחרות עם עצמו, אינו עסוק בהשגיות. הוא רוצה להצליח לטפס על הסולם, כי הוא רוצה להיות גדול, לגדול. זו חוויה נהדרת לגדול. יש כמה אנשים בעולמונו שכל הזמן גדלים, גם בגיל 60-70. יש אנשים שהפסיקו מזמן לגדול. תחרות נועדה ללמי שאוהב תחרות, לכל סוגיה. תחרות מעודדת אנשים לנסות דברים יותר טוב מזולתם= חברת תרופות אחת תנסה לפתח תרופה טובה יותר מהחברה האחרת, כדי שבעלי החברה ירוויחו יותר כסף, והסובלים מהמחלה יוכלו להנות מתוצאות התחרות=תרופה יותר טובה זאת אני, בנאום גדול נגד התחרות. דסי
 

לאה_מ

New member
דסי, כאדם מאד לא תחרותי, אני רוצה

להצטרף לדבריך בעניין חשיבות הכשלון. איזה אדם רוצה ש"חייו יהיו רצף של הישגים"? לא אני. אני מאושרת מכך שחיי מורכבים מעליות ומורדות, שאין לי ודאות שבכל פעם שאני עושה דבר מה אעשה זאת טוב יותר מבפעם הקודמת. הרי אילו היתה לי וודאות כזו, הייתי חיה בשיממון מסויים, הייתי מזלזלת בהצלחותי, לא היה לי למה לשאוף, הייתי לוקחת את ההצלחות כמובנות מאליהן. לא כך הדבר. אנו לומדים בדרך של ניסוי וטעיה, והשגוי הוא נכון בדרך זו. הכשלון הוא כלי, משום שהוא מסייע לנו להגיע להצלחה.
 

limori

New member
סליחה על הבורות אבל ../images/Emo26.gif

חוק חינוך חובה האם אין חוק כזה בארצינו ?
 
חוק חינוך חובה לעומת טובת הילד

מה תעשי כאשר יש שני תמרורים סותרים בכביש, נאמר אין כניסה ו- רחוב חד סטרי? כאן יש מצב דומה - קיים חוק חינוך חובה וחוק המחייב את טובת הילד. כאן עולה סתירה בין החוקים, כשטובת הילד עולה על חינוך חובה. זאת מהטעם הפשוט - הרי חוק חינוך חובה לכאורה נוצר למען טובת הילד - אני כותב לכאורה היות ולמעשה מטרת חוק זה היא להיטיב עם המדינה, ולא עם הילד, כיום אוכל להוכיח בקלות רבה כיצד הדבר האחרון שהמערכת מציעה זה - טובת הילד.
 

limori

New member
אז רגע, אתה בעקרון ורבים כמוך

פועלים כנגד החוק ומה עושה מדינת ישראל שוחת עובדת סוציאית אליכם הביתה ומה הלאה? ומה יקרה אם פתאם אחד מידיך יתעקש לכת לבית הספר לאיה כיתה יקבלו אותו?
 

דסי אשר

New member
לימורי, תכנסי לאתר "באופן

טבעי" ותראי עד כמה חלק גדול המדיונים של המשתתפים באתר, החיים על פי גשת החינוך הביתי- מתלבטים בבעית החוק, עבירה על החוק, פעולות לשינוי החקיקה ועוד. מאד מעניין ומאד מעסיק את המשתתפים. דסי
 
נגד איזה חוק? ומה יקרה אם אחד

מילדייך יתעקש להשאר בבית, לאיזה בית יקבלו אותו? ומה עושה מדינת ישראל? כלום, מתעלמת מכך שאת עוברת על החוק המעמיד את טובת הילד בראש ובראשונה. ומה יהיה הלאה?
 

limori

New member
שלום צפריר אני מרגישה נימת כעס ../images/Emo5.gif

בתשובת אלי אז תרשה לי להסביר אני לא גרה בארץ, וגם כשגרתי מעולם לא ניתקלתי בילד שלא הולך לגן או למסגרת. ורציתי דעת איך מיחסים לזה בארץ. כאן אתה יכול להשאיר את הבן שלך בבית ואף אחד בכלל לא בודק ולא שואל. והלואי והיתי מסוגלת לשכנע את עצמי להשאיר את הילד שלי איתי בית. אני א נגד נהפוכו מהכרות ארוכה עם יונת באינטרט, אני בטוחה שילדה יודעים יותר מאשר ילדם שהולכם לבית ספר. בשנה הבאה הילד שלי הולך לגן חובה. אני צריכה לשלם 6500 דולר. אם היתה לי סבלנות היתי משאירה אותו בבית וחוסכת את הכסף בתוספת של 12% ריבית בשנה וקדימה .... אבל הבעל שלי טוען שאם היד שלי ישאר איי בית, קרוב לודאי שת הכסף נצטרך לשלם לטיפולים אצל פסיכולוג שכפי שכבר אמרתי אין לי סבלנות יתרה. אז שוב אני לא כועסת ואני פוט שאלתי כי רציתי לדעת
 

יונת ש.

New member
שוב, זה מורכב

אנחנו לא פועלים כנגד החוק. ייתכן שבעתיד יקבע באופן ברור שחינוך ביתי הוא לא חוקי, אבל כרגע זה לא המצב. שאלת: |מה עושה מדינת ישראל| בדרך כלל כלום. יש לה דברים יותר חשובים ודחופים להתעסק איתם. לפעמים שולחים פקידים לבקר והם נותנים או לא נותנים אישור בכתב. אם פתאם אחד מילדיך יתעקש לכת לבית הספר לאיזה כיתה יקבלו אותו? יש משפחה שבה זה קרה והבנות התקבלו לכיתות המתאימות לגילן. הן מצליחות מאוד בבי"ס גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברתית. זה דומה לילדים שמגיעים ארצה מחו"ל - גם אותם שמים בכתה לפי הגיל אפילו שהם לא למדו שם אותו חומר.
 

יונת ש.

New member
זה תחום מורכב

1. חוק חינוך חובה הוא לא חד משמעי במקרים האלה. לא ברור חד משמעית שמי שמחנך את ילדיו בבית עובר על חוק חינוך חובה בכל המקרים. 2. כפי שצפריר כתב, יש עוד חוקים רלוונטיים לנושא של חינוך ביתי, שאולי סותרים את חוק חינוך חובה במקרים האלה. 3. קיימת "זכות טבעית" (שזה מונח משפטי) של הורים לקבוע איך ילדיהם יתחנכו, וכנראה שזה תופס גם לגבי חינוך ביתי. כל הדברים האלה הם במעמד של "כנראה", כי עוד אף סמכות משפטית לא קבעה הלכה בנושא. בקיצור, זה נושא מורכב ולא חד משמעי.
 
דסי, (ובין השורות גם התייחסות ללאה)

"תחרותיות והישגיות, רצף של השגים, תחרות מול עצמך, לא יכשל אף פעם = דברים אלה, מייצגים את התחרותיות המערבית במלוא הדרה, צפריר." ובכן דסי – טעות! העולם המערבי שם את ההישג והתחרות כמטרה מקודשת על פני אמצעי שימושי. יש להבין ש כשלון והצלחה הם היינו הך. כך שכאשר אנו מאדירים כשלון אנחנו למעשה תחרותיים בדיוק כמו מי שמאדיר הצלחה. "אין טבעי יותר מגם להכשל בחיים." אין טבעי יותר מגם להכשל בחיים? ובכן אין דבר טבעי יותר מלשאוף לחפש את ההישג והחיובי. "ואני חושבת לעצמי שאתה מפנה לפורום "באופן טבעי"." לא הבנתי את האנלוגיה המזהירה הזו. "אין זה טבעי שחיי יהיו רצף של הישגים. זהו תאור לא אנושי, תאור של המון ציפיות להצלחה, גם אם אתה קורא לכך תחרותיות והשגיות מול עצמך." אין בדברי אפילו רמז קל לציפיות להצלחה, את לוקחת את מושגי ההצלחה והתחרות המקובלים ומערבבת אותם עם דברי. אינני אלא מציע דרך בה כאשר הילד מתחרה מול עצמו, בכל מקרה התוצאה תהיה הישג והצלחה. מכאן ברור שאין ציפיות להצלחה אלא יש הצלחה מובטחת. כאן, כאשר אנחנו משתמשים באמצעי הזה פנימה, מול עצמנו, אנחנו יכולים להשתמש בהישגיות באופן חיובי. חשוב להדגיש כי "שימוש" כזה הינו ספונטני והוא נובע מתוך רצון וצורך פנימיים, להבדיל מתפישת התחרות וההישגים המערביים המכתיבים תחרות והישגיות כצורך שבא מבחוץ. הצעתי אם כן היא להעביר את ההתייחסות למצב בו אני מחפש אחר ההישג בכל מקרה. כך, כאשר אני מתחרה בריצה נאמר, ואני מגיע שני או אחרון הרי בהתייחסות הרגילה - "נכשלתי". לעומת זאת כאשר ההתייחסות שלי היא מול עצמי, אוכל לחפש אחר ההישג! כלומר, מהו ההישג שלי בריצה זו? תחושתי מבחינת שרירי הרגלים, או יכולתי המתגברת לחזור לנשימה סדירה בסוף הריצה. כך, למרות שמהבחינה ה"אובייקטיבית" – נכשלתי, כלפי עצמי אני מברר ומחפש דווקא את ההישג. אז החיים מתחילים להראות לא כעליה תמידית, אלא דווקא מאוזנים יותר. מכאן, שמחה והתגברות החיות יהיו "תופעות לוואי" לדרך זו. כאן, יש להבין שאינני מתיימר לחיות כך עשרים וארבע שעות ביממה, בכל מצב זה ובכל מקרה. כולנו חווים "כשלונות", אלא שעולה כאן דרך חשיבה אחרת אשר עשויה להועיל רבות לפחות ברמת המקרה הבודד והאירוע הבודד. כך מנסיוני. "בדברים שמפריעים לי בעצמי, הן בעולמי הפנימי, והן ביחסי עם הסביבה- האנושית והפונקציונלית, אנסה לעבוד על עצמי ולתקן, למען שלוות נפשי, אבל לא לשם תחרותיות עם עצמי ולא לשם הישגיות." כאן, את מתארת בדיוק את מה שכתבתי עליו, יש להבין שהדברים לא נועדו לשם תחרותיות או הישגיות, הרי כאשר אני מצליח לשפר את ריצתי או הכושר הגופני שלי הדבר אינו לשם ההישג, אלא על מנת לשפר משהו שנראה לי חשוב. כך, שוב, ה"תחרות" עם עצמי היא כלי או אמצעי ולא מטרה. כאן את יכולה לעמוד על ההבדל בין דברי לבין המקובל בעולם המערבי – הישג כמטרה נעלה. "תינוק קטן, ילד קטן, רוצה לגדול, אינו עסוק בלהתחרות עם עצמו, אינו עסוק בהשגיות. הוא רוצה להצליח לטפס על הסולם, כי הוא רוצה להיות גדול, לגדול." וכאשר הוא מצליח לעלות עוד שלב הוא ממש קורן מאושר. לא? האם זה לא מתוך הישג שהשיג בעצמו? שוב, ההישג, או הרצון לגדול הם אמצעי לא מטרה. "תחרות מעודדת אנשים לנסות דברים יותר טוב מזולתם = חברת תרופות אחת תנסה לפתח תרופה טובה יותר מהחברה האחרת, כדי שבעלי החברה ירוויחו יותר כסף, והסובלים מהמחלה יוכלו להנות מתוצאות התחרות = תרופה יותר טובה." הנה את חוזרת ומאשרת את תפישת התחרות המערבית – חברת תרופות אחת לעומת השניה. מצב זה נראה כאילו הוא לטובת הלקוח ואין הדברים כך. במאבק בין החברות השונות להגיע לכיסו של הצרכן יש פגיעה מוסרית, כלכלית ואתית במוצר עצמו, היות ותחרות כזו בעולמנו היא פונקציה של פרסום המוצר יותר מיעילותו, פרסום זה פונה ישירות לצרכן כאשר המוצר זמין אליו (ללא מרשם רופא) ופרסום שכזה בהכרח יהיה שקרי (המטרה מקדשת את האמצעים – במסגרת החוק פחות או יותר), ולרופא (או קופת החולים) כאשר הוא זה שמספק תרופות לצרכן. כאן, כמֵפָתֵח פתרונות דווקא בתחום זה, אני יכול להבטיח לך נאמנה שהנסיון לשפר את הפתרונות שאני מציע לעולם מתקיים לא מתוך מתחרים אלא מתוך היותי ניצב מול עצמי והרצון להשיג פתרונות מדויקים יותר, יעילים יותר.
 

דסי אשר

New member
צפריר, אני יורדת.

אני מרגישה שאנחנו מדברים בצורה מקבילה, ושני קווים מקבילים לעולם לא יפגשו. תפישת מושג התחריותיות שלי ושלך שונות לחוטין. . לי נוח וטוב עם שלי, לך עם שלך. האנגוליה שלא הבנת, הייתה פשוטה. אתה ואני דברנו על משהו שהוא טבעי, רק כל אחד תרגם את המושג טבע אחרת. אני ראיתי בטעטניך, תאור תופעה אנושית לא טבעית- לא להכשל, ולכן ההפניה היתה איך תאור כזה מתחבר עם אתר ששמו באופן טבעי. זה הכל. דסי
 

נעה גל

New member
3 המטאפורות המטעות (ארוךךךךךךךךך)

תרגום זריז ולא מוקפד של שני עמודים מתוך הספר Learning all the Time מאת John Holt: הרבה מהדברים (יותר מהמשוער) שאנחנו עושים בחיינו ובעבודתנו מושפעים ממטאפורות – אותן מחשבות שיש לנו בראש כיצד העולם עובד או אמור לעבוד. במקרים רבים המחשבות האלו נראות לנו אמיתיות יותר מהמציאות עצמה. לימודים מאורגנים (כמו במסגרת בית הספר) נשלטים ע"י 3 מטאפורות מרכזיות. חלק מהמחנכים מודעים לכך שעבודתם נעשית בכפוף למטאפורות האלה, אחרים לא מודעים להן כלל, ויש כאלה השוללים את קיומן ואת השפעתן. במודע או שלא במודע, העדין המטאפורות האלה קובעות חלק גדול מאוד מהדרך בה מורים מלמדים ופועלים בבית הספר. הראשונה מבין שלושת המטאפורות מציגה את החינוך בבית הספר כקו יצור של מילוי בקבוקים. על גבי המסוע מגיעים בקבוקים רייקים בגדלים וצורות שונות. לצד המסוע ישנו מתקן למילוי הבקבוקים המופעל ע"י עובדי המפעל. כאשר הבקבוקים מגיעים, עובדי המפעל מוזגים מגוון של חומרי גלם – קריאה, איות, חשבון, היסטוריה, מדע – לתוך הבקבוקים. למעלה, ההנהלה מחליטה מתי להעביר את הבקבוקים למילוי, כמה זמן ימלאו אותם, איזה חומרים ימזגו לתוכם, באיזה זמנים ומה לעשות עם בקבוקים שהפתח שלהם קטן מדי, או עם אחרים שנראה שאין להם פתח בכלל. כאשר ניסיתי לדון על המטאפורה הזו עם מורים, רבים מהם צחקו וחשבו שהיא אבסורדית. אבל, אם רק תסתכלו על תוכנית הלימודים השנתית תוכלו לראות עד כמה המטאפורה הזו נפוצה. למעשה, תוכניות הלימודים הרשמיות אומרות כולן, שאנו חייבים ללמוד כך וכך שנים לשון, כך וכך שנים מתמטיקה, כך וכך שנים אנגלית, וכך וכך שנים מדע. במילים אחרות, אנחנו מוזגים "לשון" לתוך הבקבוקים בערך 4 שנים, מתמטיקה שנתיים, שלוש, וכך הלאה. ההנחה היא, שכל מה שנמזג לתוך הבקבוק נכנס הישר לתוכו וגם ישאר שם. משום מה אף אחד לא שואל את השאלה המתבקשת: כיצד זה יתכן שבקבוקים רבים שנמזג לתוכם כל החומר הזה כל כך הרבה שנים, עדין יוצאים רייקים מהמפעל? בניגוד גמור למה שקורה בשטח, המורים דובקים ברעיון שהוראה מלמדת, ולכן, ככל שכמות ההוראה תהיה גדולה יותר כך הילדים ילמדו יותר. לא ראיתי דו"ח רשמי אחד אשר ערער על הנחות היסוד הללו. אם התלמידים לא יודעים מספיק – זה בגלל שלא מילאנו אותם מוקדם מספיק (נתחיל ללמד קריאה כבר בגנים!), או שלא מלאנו בחומר הנכון או, אולי לא שמנו מספיק? ("נדחוס" עוד חומר). המטאפורה השניה מדמה את התלמידים בבית הספר לעכברי מעבדה בכלוב, אשר אומנו לעשות מספר תרגילים – בדר"כ התרגילים הם כאלה, שלעולם לא תראה עכבר חופשי עושה אותם. העכבר נמצא בצד אחד של כלוב ובצדו השני ישנן שתי צורות: אחת עגולה והשניה משולשת. אם העכבר לוחץ על הצורה "הנכונה" (זו שהחוקר רוצה שהוא ילחץ עליה), העכבר מקבל פירורים טעימים. אם העכבר לוחץ על הצורה ה"לא נכונה" הוא יקבל זרם חשמלי. לטענתו של ג´ון גודלאד מבית ספר לחינוך של אונ´ קליפורניה בלוס אנג´לס, זה מה שבית ספר לימדו ועדין מלמדים – משימה, פירורים, שוק חשמלי. והנה משחק מילים קטן – במקום פרורים אתם יכולים להגיד "גזר" או "חיזוק חיובי" ובמקום שוק חשמלי אתם יכולים להגיד "מקל" או "חיזוק שלילי". חיזוקים חיובים בבית הספר הם חיוך של מורה, מדבקה, או, ציון בתעודה, רשימת הדיקן, עבודות טובות, כסף ובסוף הצלחה. חיזוקים שלילים הם: נזיפה, סארקזים, בוז, השפלה, בושה, צחוק של ילדי הכיתה, תחושת כשלון, תחושת פיגור, ונשירה מבתי ספר. בשביל הרבה ילדים אומללים, החיזוקים השליליים כוללים גם השפלה גופנית. בסוף הדרך הזו, ישנם בתי ספר תיכון גרועים או נשירה סופית מן המערכת, עבודות גרועות או אבטלה, וכניסה למעגל העוני. המטאפורה השלישית היא אולי המסוכנת וההרסנית מכולן. היא מתארת את בית הספר כבית חולים למשוגעים, מוסד טיפולי. בתי ספר תמיד משתמשים בסיסמא הנוחה שכאשר תלמיד מצליח – הבית ספר מצוין, אבל כאשר התלמיד נכשל – הבעיה היא אצלו. מורה ותיק באחד מבתי הספר היסודיים הפרטיים נסח זאת כך: "אם התלמיד לא מצליח ללמוד מה שאנחנו מלמדים, זה בגלל שהוא עצלן, לא מאורגן, או, שיש לו בעיות נפשיות". כמעט כל הצוות המורים הסכים איתו. לאחרונה, המחנכים מצאו הסבר אחר לחוסר הלמידה: " קשיי למידה". ההסבר הזה הפך להיות מאוד פופולרי משום הוא מתאים לכולם (הורים וילדים). הורים לילדים נכשלים יכלו להפסיק לחוש אשמה ולשאול את עצמם "איפה טעינו?" כי המומחה אמר להם "אתם עשיתם הכל, אבל, לילד שלכם יש קשיי למידה".....
 

מירי,

New member
אבל ביה"ס הוא לא רק ....

מקום לקבל בו חומר לימודי , איך שאני רואה את זה יש לו עוד תפקידים!!
 

ציפי ג

New member
נגיד שאני מסימה איתך

אכן בי"ס כושל הרבה פעמים בתפקידו. אכן הרבה מאוד בי"ס שוקע יותר מדי בדרך העברת החומר בכמות החומר ובאי ידיעתו, מאשר בלימוד התלמיד לא שהתלמיד לומד, אלא המורה לומד את התלמיד עצמו) ובהגשת החומר לילד, כך שהוא ירצה ללמוד מתוך עצמו, ולא משום שאנחנו חושבים שזה טוב לו. השאלה מה האלטרנטיבה. אני אשה משכילה. חומר של בי"ס יסודי אני מסוגלת ללמד ללא בעיות. בי"ס תיכון, יש עדין מקצועות שאני מסוגלת ללמד. מה תעשה אם שאינה משכילה? אמנם אני אשה משכילה, אבל חסרת סבלנות בצורה רצינית ביותר לחוסר הבנה. לכן, קשה לי מאוד ללמד ילדים לא חכמים. נתמזל מזלם של ילדי, והם מוכשרים, ואולם מה הייתי עושה לו היו לי ילדים מוכשרים פחות? מערכת בית הספר באופיה לא בנויה ליחיד. אני יכולה להרעם על כך, אבל זו עובדה. היא באה לענות על הבעיה שהאוכלוסיה שלנו בנויה מיחידים שונים, שאינם מסוגלים כולם לעשות את כל הדברים. זה בעצם בא לענות על הבעיה שלא כולנו מורים מוכשרים. חלק מהלימוד, הוא הלימוד בצוותא, בקבוצה, המעוררת גם היא חשיבה. הרבה פעמים אני חושבת שהלוואי ויכולתי לתת לילדי להיות איתי בבית. ראשית הם באמת היו לומדים הרבה. שנית, החיים היו יותר נינוחים. ושלישית זה היה זול ובהרבה, בהתחשב בכך ששלושת בני הגדולים בבי"ס פרטיים. אבל הצד של העדר חברה, של העדר לימוד בצוותא, של חוסר המשמעת הפנימי הטבוע בי, והגורם לי ממש לא לעשות את מה שאני חייבת, מובילים לכך שאני מקבלת את בי"ס כאופציה הגיונית. אני שמחה, שהילדים הולכים בשמחה לבי"ס. לו הם היו הולכים במצב רוח רע, אז הייתי רואה בזה כשלון לבי"ס הרבה יותר מאשר אם ילדי לא ידע מי מלך על עם ישראל לאחר חורבן בית שני.
 
למעלה