שעורי בית

[צפריר שפרון]

שעורי בית

קראתי בעניין רב את הכתוב בנושא. ארשה לעצמי להציג את עצמי. נעה גל כבר "מכירה" אותי. הנני האיש ואורנה היא האשה. לשנינו שבעה ילדים. ארבעת הגדולים היו במסגרות עד סוף שנת הלימודים 1995. מאז כולם בבית. ללא מסגרת חיצונית. כעת, כשברור הרקע של מי שכותב, אתייחס לנושא. ראשית, מדוע אנחנו שולחים את ילדינו לביה"ס? כי אנחנו מאמינים ורוצים להאמין שההשכלה והחינוך שהם מקבלים בביה"ס הם "נכונים" ו"טובים". כאן, אנחנו כופים עליהם ללכת למסגרת ולהתנהג על פי הכללים שאותה מסגרת מכתיבה - ברצונם או שלא ברצונם. אותו דבר קורה לדוגמא אצלנו בבית - כאן אנחנו כופים על ילדינו היעדרות מביה"ס, אנחנו כופים עליהם ללמוד לבדם וכשהם צריכים עזרה הם צריכים לדרוש אותה, אנחנו כופים על ילדינו לקחת אחריות. אבל נחזור לביה"ס. ובכן, כותבת מיכל שהיא מכריחה את ילדתה להכין שעורים, שכן כאשר אינה מכינה את שעוריה ציוניה מגיעים "רק" ל- 70, בעוד שכשהיא מכינה שעורים ציוניה קופצים ל- 90. מעבר לכך, מסתבר שבזכות השעורים שהילדה מכינה יש גם "שקט תעשייתי" למיכל מצד המורים, ביה"ס, השכנים, החברה כולה והחשוב מכל - הנחת היסוד שהליכה בדרך ידועה, בתלם, מבטיחה הזדמנויות להישגים, ואלה פירושם הצלחה. מעבר לכך, מבין השורות עולה הזדמנות לקביעת כללים נוקשים או אם תרצו השלטת משמעת - דרך השעורים. עד כאן מיכל. מכאן נעבור לעדי. עדי לא רוצה להכין שעורים, עדי קרוב לוודאי לא רוצה גם מבחנים, מצד שני עדי, ככל הילדים, ממש רוצה לרָצות את הוריה. כאן יש קונפליקט. שכן על מנת לרצות את אמה - בהכנת שיעורים והבאת ציונים - היא לא יכולה לממש את רצונותיה האחרים. על כן, כאשר הכנת השעורים "נכפית" עליה, עדי משיבה מלחמה - "אני לא עושה את מה שאני רוצה?" אז אף אחד אחר לא יעשה את מה שהוא רוצה באותו זמן. והיא מצליחה. אלופה הקטנה, נשלטת טרור הורי ומשליטה טרור ילדי. ברור שאין כאן בעיה של העברת אחריות. אין זה מאחריותה הטבעית להכין שעורים. היא אינה מעונינת בכך, ואין שום סיכוי שהיא גם תבין את כל ההסברים המתוחכמים שקשורים בנושא. זה ייראה כאילו הבינה, היא אפילו תוכל לדקלם כיצד הכנת השעורים תעזור לה להיות אקדמאית יום אחד, אבל בפועל היא לא תבין כלום, פשוט כי זו לא אחריותה, אין כאן שום צורך שלה (הצורך הוא של המערכת הכוללת מורים והורים). לפיכך למרות שהאחריות על הכנת שעורים מוטלת כולה על כתפי הילדים, בפועל היא על ההורים-מורים. אני רואה שלושה פתרונות: א. שההורים יכינו שעורים עם הילדים ובעבורם. כך לא יאלצו הילדים להתמודד עם ילדים אחרים בכתה בשאלה מדוע ניתן להם לוותר על השעורים. ב. להוריד את חשיבות השעורים והציונים למינימום נדרש. להעמיד את המורים במקומם ולאפשר לילד להנות מחייו. ג. לאבחן את הבעיה כדיסלקציה קלה שלא מאפשרת הכנת שעורים.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה ולא מסכימה.

אני מסכימה עם המסקנה שלך, אם כי אני חושבת שהיא מעט פשטנית, ושיש הרבה יותר משלוש אפשרויות. ובכל זאת, אני גדלתי במשפחה שהגישה בה היתה תמיד שהציונים אינם חשובים. אני לא משוכנעת אם זה קשור או לא, אבל גדלתי להיות אדם לא תחרותי לתפארת, ואני מקווה שגם ילדי יגדלו כך, כי הרבה יותר נעים לעבור את החיים בעיסוק בעצמך מאשר בהשוואה של עצמך לאחרים. אני לא דורשת מילדי ציונים (בעצם, רק אחד מהם הגיע לגיל שמדברים בו על ציונים). מה שאני כן דורשת ממנו זה הבנה, ולזה אני מתכוונת במושג "העברת אחריות" וכאן היא הנקודה שאינני מסכימה איתך. ברגע שעומר יבין, מה המשמעות שיכולה להיות לאי הכנת שעורים מצידו, הוא יהיה חופשי לחלוטין מבחינתי לא לעשות זאת. אני גם אמרתי לו את זה מפורשות. לדבריו, הוא לא מבין את המשמעות של אי הכנת שעורים, ולכן אמרתי לו שבינתיים יכין שעורים. כמובן, שאין לי כל כוונה לריב איתו על זה גם היום, אבל מכיוון שהוא יודע את עמדתי, הוא לא מתווכח ולא הופך את זה למשחק כח כפי שאתה מתאר. אגב, אני ממש לא חושבת שמערכת היחסים ביני לבין ילדי מורכבת ממשחקי כח. מעניין לשמוע עוד על החינוך הביתי. מה הילדים עושים במשך היום? מי נמצא איתם בבית? איך מתבצע החינוך? האם יש חינוך מובנה כלשהוא או לא? מי אחראי לכך? אשמח מאד לשמוע.

 

[לימור אמא של נמרוד]

לא תחרותית לתפארת?

אני גדלתי בגישה: "אנחנו יודעים שאת חכמה ואין צורך בציונים גבוהים כדי להוכיח זאת" וגם אני כמוך גדלתי להיות בן אדם לא תחרותי לתפארת. תמיד דאגתי להשיג את הציון המינימלי הנדרש, כזה שמקדם אותי מכיתה לכיתה, מאפשר קבלה לאוניברסיטה וכו´. היום, ממרומי שנותי אני רואה שהעובדה שאיני תחרותית פוגעת בי לעיתים להשיג דברים שאני רוצה להשיג, כי השתרשה אצלי הגישה של אין צורך להוכיח כלום לאף אחד (כולל לעצמי). אני מקווה שעם נמרוד אצליח לשמור על שביל הזהב, משהוא בנוסח שגדלתי עליו בתוספת הנאה/סיפוק מהישג, גם אם הוא הישג שניתן להתקדם גם ללא השגתו וחשיבותו מוטלת בספק בעיני (כמו ציון). לנושא החינוך הביתי - אני מודה שאני לא בנויה לארגן דבר כזה, זה נראה לי פרוייקט הנמצא הרבה מעבר ליכולתי. אך מעבר לכך, אמנם הייתי שמחה למצוא ביה"ס המלמד ללמוד וגם להנות מכך ולא את מוסדות החינוך הזכורים לי. אך גם במסגרות הקיימות בהן אני למדתי מצאתי הרבה הנאה (ולא רק בדיעבד) מעצם האינטראקציה החברתית, הגירוי האינטלקטואלי (לפעמים) וגם מהצורך לקום בבוקר להתלבש ולצאת מהבית. אני לא משוכנעת שחינוך ביתי ממלא את הצרכים האלו.

 

[לאה_מ]

אז הנה הבדל באישיות שלנו (כנראה)

כי אני לא מרגישה שחוסר התחרותיות שלי פוגם ביכולת שלי להשיג דברים שאני רוצה. אני פשוט לא מודדת את עצמי בהשוואה לאחרים, אבל יש לי רצונות משלי, וגם את האמביציה להשיגם. אמביציה ותחרות זה לא אותו דבר.

 

[דסי אשר]

יש הבדל בין מה שאמרו לך,

- והיא תהיה מה שהיא רוצה, ולא תשכב על חוף הים.לבין מה שצפריר כתב, כפי שאני הבנתי, ומה שאני חושבת ופעלתי. לשני ילדי העברתי, שאני שמחה עם מה שהם מביאים, ונושא הציונים לא היה בכלל "נושא בבית" אם היתה בעיה, היינו בודקים אותה לגופו של עניין. הגדול, מסוג החכמים, למד כי היה סקרן מטבעו, בצורה יוצאת דופן. הציונים היו טובים, וגם היתה התיחסות לכך. אבל זו לא היתה המטרה. הקטנה, תלמידה רגילה, ללא מוטיבציה פנימית, עשתה כמוך, המינימום כדי לעבור. וגם היום, לא מתאמצת יותר מידי, אבל משיגה את כל מה שרוצה. וזה הדבר החשוב. ד.א - ה" ילד" - מאד חכם, "עם תעודות" ולומד, ומאד מתקדם בסולם "ועוד לא יודע מה הוא יהיה כשיהיה גדול". היא דווקא כן, מגיל די צעיר. ושניהם מאד מאושרים. ממנו לא נדרש לדעת מה יהיה שיהיה גדול, וממנה לא נדרש להיות "משהו"- והיא לא תשכב ולא שוכבת על שפת הים כל היום. דסי

 

[דסי אשר]

צפריר, מתוכן דבריך, והן

מסוג של זכרון, נדמה לי שאני יודעת מהיכן אתה מגיע אלינו. אני באופן אישי, הייתי שמחה אילו היית נשאר איתנו, או קופץ לעיתים קרובות, ומרחיב את נקודת המבט שלנו, מתוך תפיסת העולם שלך. ברור לך שכל נקודת מבט -מעשירה ומאפשרת לנו לחשוב קדימה. מקבל את ההזמנה? דסי

 

[אביטל +]

צפריר

אני מצטרפת לבקשת האחרות, גם אני מעוניינת לשמוע יותר על חינוך ביתי. ואני אגב מסכימה איתל לרוב על נושא אי הכנת השיעורים אם כי אני חושבת שיש יותר משלושה אפשרויות לסגור את העניין.

 

[עוד צפורה גנן]

המלכוד שבציון

כל כמה שאני לא חושבת שציונים צריכים לענין משהו, יש אנשים החולקים עלי. אחד החולקים הגדולים עלי, היה בני ישראל. הוא היה בא הביתה מבי"ס עם מבחן ואומר - אבל אמא אני יודע את החומר, ולא מבין למה קבלתי 42 (ולפעמים גם פחות). המזל שביה"ס גם בגישה שציונים לא משקפים רק את הידע של הילד, אלא עוד כמה דברים, ושקללו לו את הידע בע"פ עם הידע בכתב כך שבמקצוע בו ממוצע הציונים היה 50, הוא קבל בתעודה 9. אבל התסכול של הילד היה גדול. לו הוא היה לומד איתי בבית, הוא לא היה נחשף מן הסתם לתסכול הזה, היות ואני כבר מזמן היתי עוברת איתו רק ללימוד בע"פ, אבל אחד הכישורים החשובים לאדם בחברה המערבית , היינו העבודה בכתב, היה נגרע ממנו. האם אתה בא ואומר, שאתה סבור שכל החברה המערבית צריכה להשתנות, ולהתאים את עצמה לילדיך? או שמא אתה אומר, שילדיך לא יחיו בחברה מערבית או שמא אתה אומר, הואיל והם לא לוקים בשום לקות, הם אינם נזקקים לבי"ס?

 

[יונת ש.]

אנחנו מוקפים בכתב

צפורה, אין סיכוי שילד שגדל בחברה שלנו לא יחשף לקריאה וכתיבה. זה פשוט לא יכול לקרות. תסתכלי סביבך, ממש עכשיו, ותראי בכמה דברים כתובים העיניים שלך נתקלות. וכך גם בחוץ, ברחוב, אפילו מחוץ לעיר יש שלטים. עובדתית, גם ילדים שאף פעם לימדו אותם קריאה וכתיבה בצורה "מסודרת", לומדים את זה. אני מכירה אישית כמה כאלה. וזה לא מפתיע - אם הם לומדים להפעיל את הוידאו בעצמם, ואת שמות הפוקימונים בעצמם, ואת חוקי המשחקים ב-GameBoy בעצמם, מה הפלא שהם גם לומדים דבר פשוט וידוע לכל כמו קריאה וכתיבה?

 

[חנה בית הלחמי]

חשיבות הציון אינדוקטיבית וכתמריץ

חיובי באה לידי ביטוי בכך שכל נקודה היא נקודת ידע.... אם הילד קיבל 50 זה אומר שהוא יודע טוב חצי מהחומר ויש לו רק עוד חצי ללמוד שוב... קלי קלות וחצי זמן

זו היתה הגישה שהחלתי על עצמי כתלמידה, בכל אופן. אופטימיות וחצי הכוס המלאה

 

[דסי אשר]

אני רוצה לשמוע את

סך עמדותיו של צפריר, כמו שאני שומעת את סך עמדותיהם/ן של כל השאר, בלי הכותרת של חינוך אחר. עמדותיו של צפריר, , כמו עמדותיה של יונית, מבטאות "משהו אחר" והמשהו האחר הזה, הוא שמעשיר אותי, גם אם אני לא תמיד מסכימה לו. בדיוק כמו שאני לא מסכימה לכל דבר שציפי .ג כותבת( דווקא מאד מסכימה בנושא ההסבר הנפלא של מהות הבתולין...). זו דעתי. דסי

 

[יונת ש.]

אתרים בעברית על חינוך ביתי

הנה כמה אתרים בעברית להתחיל מהם: חינוך מן הבית בישראל עלון באופן טבעי האתר הקהילתי של באופן טבעי

 

[מירי,]

מסכימה ולא מסכימה...

גדלתי בבית שמעוללם לא אמרו לי שצריך ללמוד... עד לשלב מסויים ציוני היו הרבה מעל לממוצע ללא הכנת שיעורים , אבל אז היגיע השלב שעבורי לא הכל כבר היה כל כך פשוט , אלא שאני גיליתי שאיני יודעת ללמוד ,עד היום איני יודעת ללמוד דברים לבד... ןזה לא שאני טיפשה פשוט אין לי מיומנות ללמוד.. ולמה אנחנו שולחים את ילדינו לביה"ס??? כי אנחנו חיים בחברה שבה יש צורך בידע , לנו ההורים לא תמיד יש את הכלים והכישורים לתת לילדים את הידע וגם את המידע הנחוץ להם , או אפילו איך להנחות אותם איך להשיג את הדברים האלה בכוחות עצמם, אנחנו חיים בחברה שבה על רובנו לעבוד (עבודה בורגנית כזו או אחרת) על מנת לפרנס את עצמנו (הרי בחברה שלנו צריך כסף , לא מסתובבים ווצדים חיות או קוטפים פרות...) עבודות כאלה דורשות מאיתנו המון מיומנויות , חלקן נילמדות בתקופת ביה"ס , ובביה"ס... זהו בערך על רגל אחת...

 

[לאה_מ]

אוקיי, שמעתי פעם בקורת על בתי הספר

שאמרה שהבעיה העיקרית בבתי הספר הוא לא שזה נכשל אלא שזה מצליח. יש לי המון בקורת על בתי הספר כמסגרת חינוכית, הן בתחום האינטלקטואלי, הן בתחום הקניית הכישורים הכלליים והרגלי עבודה, כפי שאת כותבת, מירי, והן בתחום החינוך לערכים (ואני לא מתכוונת דוקא לכאלה ששנויים במחלוקת, אלא על ערכים של סובלנות, יישוב סכסוכים בדרכי שלום, תרבות שיחה ותרבות בכלל, ורבים אחרים). עומר לומד בבית ספר שנחשב טוב, ואם זה טוב, אני לא יודעת מה זה רע. אני שולחת אותו לבית הספר, כי אני מקווה שבכל זאת הוא יקנה שם מספר מיומנויות מועילות (ולא רק ללכת מכות בהסעה) וגם כי אני לא יודעת איך עושים זאת אחרת, ואולי גם שעל אף הפתיחות שלי, המוכנות שלי ללמוד, הרצון שלי להשקיע בחינוך של ילדי, בכל זאת אני בורגנית בתחום הזה. אין לי דרישה מילדי שילמדו בכל מחיר, גם דברים שאין להם שום עניין בהם, וישיגו ציונים טובים, כדי שיוכלו אחר כך ללמוד באוניברסיטה. אני מאד מפקפקת בציונים כמדד ליכולת או אף לידע. אני מקווה שבית הספר יחשוף בפניהם נושאים שונים, ש - גם בעזרתי ואולי גם בעזרת מורים בבית הספר - יעוררו את סקרנותם, ושבחלקם הם גם יחליטו להעמיק מתוך עניין אישי שלהם. אני מקווה שבית הספר, בנוסף לנעשה אצלנו בבית מעבר לשעות הלימודים, יקנה להם ידע בסיסי בתחומים נרחבים, שהם יגדלו להיות אנשים רחבי אופקים. חלק גדול מהמיומנויות הנדרשות לאנשים בוגרים, גם בחברה המערבית - אני לא מתכוונת למיומנויות של ציידים לקטים - לא נלמדות בבית הספר בכלל, או שנלמדות בצורה מאד "חפיפניקית" ולא ממש מועילה. מצד שני, חלקן כן נלמדות בבית הספר, חלקן נלמדות בבית כאשר בית הספר מהווה קטליזטור לנושא (הם מעוררים נושא, ואני משלימה), ואת חלקן ילדי יאלצו ללמוד בעצמם. אני חושבת, שיש גם הרבה עניין של אופי ואישיות בנושא הלימוד. אני לא מסוגלת להתרכז לאורך זמן בנושאים שלא מעניינים אותי. אף בית ספר, טוב ככל שיהיה, לא יוכל להקנות לי כלים לעשות זאת. זה לא בעיה בריכוז, כי אין לי שום בעיה להתרכז במשהו שמעניין אותי. ככה אני, אני חיה עם זה היטב, ועובדה שגם האוניברסיטה מסתדרת עם זה. אז אולי יש אנשים שמסוגלים להשקיע הרבה זמן, ריכוז ומאמץ בכל נושא, בלי קשר לשאלת העניין שלהם בנושא. אני לא, ואני לא מאמינה שזה ניתן ללימוד.

 

[יונת ש.]

אולי זה משהו שלמדת בבי"ס

אחד הדברים הראשונים שלומדים בבי"ס, ושחוזרים עליהם שוב ושבו כדי שהן יכנסו טוב לראש, זה שללמוד זה משהו קשה ומסובך שאפשר לעשות רק במסגרת כמו בי"ס (מלבד יחידי סגולה). אולי למדת את זה כל כך טוב עד שבאמת אינך מסוגלת ללמוד בעצמך כפי שעשית לפני שנכנסת לבי"ס? אגב, איך למדת להשתמש באינטרנט? ואחרי המעבר מ-IOL, איך למדת להשתמש במערכת של תפוז? (ולמקרה שאת תוהה, יש קורסים גם לדברים האלה ויש הרבה אנשים שמשוכנעים שבלי הקורסים האלה הם לא יוכלו ללמוד איך להשתמש באינטרנט.) כתבת: לנו ההורים לא תמיד יש את הכלים והכישורים לתת לילדים את הידע וגם את המידע הנחוץ להם, או אפילו איך להנחות אותם איך להשיג את הדברים האלה בכוחות עצמם זה נכון. אבל הקטע הטוב שהילדים עדיין יודעים איך ללמוד, ולכן מה שנשאר לנו לעשות הוא ללמוד מהם איך לומדים, ואז אפשר ללמוד בעצמנו וגם לעזור להם. ואגב, עם גישה לאינטרנט קל למצוא נקודת פתיחה ללימוד כל נושא - פשוט עושים חיפוש או שואלים באיזה פורום. אנחנו חיים בחברה שבה על רובנו לעבוד (עבודה בורגנית כזו או אחרת) על מנת לפרנס את עצמנו [...] עבודות כאלה דורשות מאיתנו המון מיומנויות, חלקן נילמדות בתקופת ביה"ס, ובביה"ס רק שאת כל המיומנויות האלה שאפשר ללמוד בבי"ס, אפשר ללמוד גם בלי בי"ס. אם תרצי להכנס לדוגמאות ספציפיות, אשמח לפרט.

 

[דסי אשר]

אפשר ללמוד באינטרנט

יונת, האינטרנט , נכון לעכשיו, מבוסס בעיקרו על אנשים וידע שנרכשו במקומות המוגדרים ללמידה חוץ ביתית רופא השיניים שלומד איך לערוך סרטי ווידאו, לומד דרך האינטרנט, במקום ללכת לקורס. אבל מי שמלמד אותו באינטרנט, זה אותו אחד שהיה מלמד אותו בקורס, אם לא היה מתפתח כלי האינטרנט. לאה מימנת יותר ממני בשימוש במחשב ובאינרנט, כי היא למדה זאת, לא בבית. היא למדה במסגרות חוץ ביתיות שאפשרו לה הרבה קיצורי דרך, הרבה חסכון של ניסוי וטעיה, הרבה חסכון בזמן. בקיצור, העולם של החינוך הביתי, מבוסס על משהו אחר, שמקורו לאו דווקא בחינוך הביתי. ואין לי מה לומר נגד החינוך הביתי. לא בדיון זה. דסי

 

[יונת ש.]

הנסיון שלי באינטרנט שונה

אני "מחוברת" כבר יותר מעשר שנים. למדתי המון דברים באינטרנט, גם מקצועיים (בתכנות) וגם סתם בשביל הכיף. מנסיוני באינטרנט לומדים בעיקר משני סוגי אנשים: 1. מומחים בעשיה. למשל, בקבוצת הדיון של C++ משתתף לפעמים ממציא השפה, ומשתתפים אנשים שהיו שותפים לכתיבת הספריות שלה. אלה לא האנשים שהיו מלמדים C++ בקורס - אלה אנשים עשיה ולא אנשי הוראה. 2. לומדים אחרים. אנשים שהם בערך באותה רמת ידע כמוני, ומחפשים דברים דומים למה שאני מחפשת. אבל לפעמים אחד מהם למד כמה ימים לפני משהו שאני שואלת עליו עכשיו, או להפך. בקורס מסודר לא הייתי פוגשת לא את המומחים בעשיה, ולא את הלומדים האחרים (הייתי פוגשת רק לומדים שיודעים בדיוק כמוני, כי אנחנו למדנו לפי אותה תוכנית, ולא כאלה שיודעים קצת יותר על חלק מהחומר וקצת פחות על חלק אחר). אגב דסי, גם אני די מיומנת במחשבים ואינטרנט, ולא למדתי דבר מכל זה בקורסים מסודרים. הדברים הכי מסודרים שעזרו לי ללמוד היו ספרים, ואת הרוב לא למדתי מהם. הרוב למדתי מלעשות דברים במחשבים. כתבת: העולם של החינוך הביתי, מבוסס על משהו אחר, שמקורו לאו דווקא בחינוך הביתי. החיוך הביתי החופשי מבוסס על הידע שמקיף אותנו מסביב בכל רגע, הידע שהוא חלק מהעולם ומהחברה שאנו חיים בהם. האם את רומזת שחלק מהידע הזה בא מבי"ס? לדעתי זה חלק קטן מאוד, הרבה יותר קטן ממה שבתי הספר גורמים לנו להאמין.

 

[לאה_מ]

דסי, אם התכוונת אלי, אז אני ממש לא

מיומנת בשימוש באינטרנט, ולא למדתי שום דבר (לא בנושא מחשב ולא בנושא אינטרנט) במסגרות מסודרות. הכל בבית או במהלך העבודה. ואני חושבת שבנושאי גלישה את גולשת הרבה יותר מיומנת ממני...

 

[מירי,]

ואולי הם רוצים שילמדו אותם???

דודו שלי (4.10) כבר שנה שואל אותנו בקביעות "...מה כתוב שם? איזה מספר זה? איך כותבים את זה?" ידעתי שזה מאוד מעניין את הילד זה היה ברור לכל , ותמיד כשביקש ניסינו ללמד אותו איך כותבים או קוראים... זה לא הלך!!! וראה זה פלא תוך פחות מחודש בגן - דודו יודע לכתוב ולקרוא את כל הספרות ואת כל אותיות הא-ב! הסקרנות שלו הייתה מזמן , הוא ביקש ללמוד אותן מזמן אבל אני ואבא לא היצלחנו.... וכך גם הוא לבד... אני מסכימה שכל דבר שאפשר ללמוד בביה"ס ניתן גם ללמוד מחוץ למסגרת זו , השאלה איך לומדים , מי מלמד ואיך מטמיעים - וכאן אני פחות מדברת על מיומנות הכתיבה והקריאה אלא יותר על מיומנויות אחרות שנגזרות מעצם היותך במסגרת שאינה תמיד מותאמת אליך ואתה אמור להתאים עצמך אליה- וכן אשמח לשמוע דוגמאות ספציפיות!!

 

[יונת ש.]

ואולי רק שיעזרו להם ללמוד בדרך שלהם

כתבת: דודו שלי (4.10) כבר שנה שואל אותנו בקביעות "...מה כתוב שם? איזה מספר זה? איך כותבים את זה?" (...) ותמיד כשביקש ניסינו ללמד אותו איך כותבים או קוראים... זה לא הלך!!! כשהילדים שלי שואלים שאלות כאלה, אני פשוט עונה, בלי לנסות "ללמד" אותם. אם התשובה שלי לא מספיקה להם, הם כבר ידאגו לשאול עוד. אם אני נותנת להם יותר מידע ממה שהם ביקשו, הם מאבדים ענין. יכול להיות שזה מה שקרה לדודו? או אולי הוא אפילו הרגיש לחץ מצידכם וזה גרם לו להירתע מלהמשיך בשיחה? אני מסכימה שכל דבר שאפשר ללמוד בביה"ס ניתן גם ללמוד מחוץ למסגרת זו (...) וכן אשמח לשמוע דוגמאות ספציפיות!! ממה שכתבת בהודעה הקודמת הבנתי (בטעות?) שאת חושבת שיש דברים חשובים לחיים בעולמנו שאפשר ללמוד רק בבי"ס. אם יש כאלה לדעתך, את מוזמנת לכתוב עליהם ואז אשמח לנסות להראות איך אפשר ללמוד אותם מחוץ למסגרת בי"ס.