זה מה שאמרתי - שם עצם זכרי, שמשמש כשם נשי
וזה שזה כך כבר בתנ"ך, לא משנה את העובדה, ששם העצם הוא זכרי (כשמדברים על הפרי אומרים "תמר לח" או "מיובש" ולא "לחה" או "מיובשת". ברור שכל אחד יבחר את השמות שמתאימים לו, רק רציתי להראות, שמאד מקובל, אפילו בתנ"ך, לקרוא לבנות בשמות עצם זכריים. אני אישית, מתייחסת לשמות, ופחות להגדרה אם הם מקובלים לבן או לבת, ולכן יצא, ששמות שלושת ילדי קיימים גם למין השני (למרות שלא הכרתי אף אחד בשמות האלו לפני שבחרתי אותם). ואם לוקחים את זה לכיוון הפמיניסטי/מינני - אז גם פעולות אחרות, אני מתייחסת לפעולה/לאדם ולא לשאלה האם לרוב נשים עושות את זה או גברים. אני חושבת שפמיניזם, זה לא להצטמצם להגדרות הקיימות, אלא לעשות מה שטוב לי, בלי קשר למין שלי. בן שרוקד בלט, בת טייסת, אבל לא בכוח, אלא רק אם זה מה שמתאים... הרבה שמות שאני מכירה גם לבנים וגם לבנות, נחשבים לשמות "של בנות" או "של בנים", ככה שזה הרבה מאד עניין של האנשים המקריים שמישהי נתקלת בהם... למשל: מורן, נטע, מעיין, רותם, ליאור, וכו. אני מכירה גם בן שקוראים לו אבישג, שהוא שם נשי מובהק, ולא שם עצם.