רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף ...תָּבֹז לָךְ !
איך וכיצד הביא הרמב"ם לראייה מאומרו 'וכל אשה
יודעת איש למשכב זכר הרוגו" הכי עלינו להרוג במלחמה "כָל
זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה
יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ:"? (במדבר לא) והלוא "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ... וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: רַק
הַנָּשִׁים וְהַטַּף ...תָּבֹז לָךְ רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם
הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:" (דברים כ) ממה נפשך ! אילו אין המדיינים מכלל שבעה עממין, מה בכך אם החיו כל נקבה ? ואילו דין המדיינים היה כדין שבעה עממין, מי התיר למשה לעשות פשרה ? "וְעַתָּה הִרְגוּ כָל זָכָר בַּטָּף וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ: וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם:" הכי מדובר בתוכנית כבקשתך ? ההכרח לא יגונה לומר שלדעת הרמב"ם בסיבת הטבח הנורא הלזה לאו דווקא משום כי "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּיהֹוָה" שכאילו אותן פעוטות היתרות על שלוש שנים הן הנה שהכשילו את ישראל. ואף לא מטעם "וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ:" שהלוא מודה הרמב"ם כי "ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים
הגדולים ובוזזין כל ממונם וטפם ואין הורגין
אשה ולא
קטן שנאמר
והנשים והטף זה טף של זכרים" (הלכות מלכים פרק ו) אלא שכל חטאת פעוטות מדיין ומסתמא אף חטאת "כָל זָכָר בַּטָּף" בגלל שנגלו לשרי האלפים ומאה הבאים מצבא המלחמה מה שלא נגלה לבן עמרם בערבות מואב. מצוות "יפת תואר" שקיימו שרי האלף עם בנות וזכרי מדיין. וכל חטאי המדיינים היה על שנאנסו בידי ישראל. ועל כן הרגו אף "כָל זָכָר בַּטָּף" שהלוא נימק הרמב"ם "כיון שבא על הכותית ב
זדון הרי זו נהרגת מפני
שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה" רק שלא ידעתי מדוע ? אם כבר הורגים את אותה מסכנה על שנאנסה בידי ישראל, מדוע לא ציווה משה להרוג את שרי האלפים ומאה הבאים מצבא המלחמה כמו הדין של האונס את הבהמה ? ומקרא מלא הוא "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה
מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ: וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ
דְּמֵיהֶם בָּם:" (ויקרא פרק כ) וכל בר דעת מבין שאין הבהמה נהרגת על שהכשילה ופיתתה את הישראלי. אלא על כי באה תקלה על ידה בלבד. מאחר וחזל מודים הם כי הגויות ב
חזקת שמור הנה, מה פלא אם הגיעו למסקנה כי "למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם... שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו ...למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם ...שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו" (תו"כ אחרי מות פרשתא ח) ובאשר לבדיקת הבתולים בהעברה על פי החבית. תמהתי על אומרו "ר' שמעון אומר: אמר אברהם ליצחק בנו: העבד הזה חשוד על
כל עריות שבתורה! העבד הזה מרמה בו ... ראה, שמא נגע בצנור? תביא הנערה האהלה ו
תוציא בתוליה באצבע. אם טהורה בבתוליה - הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה. ו
הוציא את בתוליה באצבע - והראם לאברהם אביו ואחר כך לקחה לאשה ...וכך
היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה שנ' ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנער" (פדר"א פרק טז) הכי חסרו שפחות לאברהם ויצחק להעבירם מעל פי החבית כעין שנהג רבן גמליאל בשפחותיו ? ומה גם אומרו "וכך היו ישראל נהוגין
להוציא את בתולי הנערה" לשם מה ומדוע נהגו בביזיון זה עם בנות ישראל
להוציא את בתוליהן באצבע ? הלוא היה עליהם להעבירן מעל פי החבית דבר היותר מכובד מבדיקה באצבע. וברי לי שאין מדובר בהוצאת הבתולים במוציא שם רע. שהלוא לדעת הפרושים "זה שנ' בתורה
ופרשו השמלה לשון כבוד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר. וכן זה שיאמר האב '
ואלה בתולי בתי' הן זוממי עידי הבעל וזה שנ' ואם אמת היה הדבר תהרג בשזינת אחר האירוסין בעדים" (הלכות נערה בתולה פרק ג) ועדים הללו הם האמורים "בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה [- לפשפש ולמשמש במעשיהן באותו הלילה שלא יקלקלו זה את זה במעשיהם בתרמית שלא יראה זה דם בתולים
ויאבד וזו לא תביא
מפה שיש עליה טיפי דמים: רשי] ובגליל לא היו עושין כן. ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה ובגליל לא היו עושין כן. וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון
טענת בתולים" (כתובות יב) ומסתמא מרוב רמאויות שהיו מקלקלים מעשיהם בתרמית. אם מצד הבעל אף כי "ייראה זה דם בתולים – ויאבד" ואם מצד האישה ש"תביא מפה שיש עליה טיפי דמים" על כן לא הסתמכו לא על בדיקת השושבינים ומסתמא אף לא על בדיקת החבית. אלא על בדיקת האצבע כיצחק בן אברהם. וישנן שכאלו שמלכתחילה חשכו מעצמן את כל הוואג'ע ראס. "כל
מועכות של בית רבי - תמר שמן. ולמה נקרא שמן תמר? ע"ש תמר ש
מעכה באצבעה" (יבמות לד) "ואיכא דגרסינן של
בית דוד. ואלו ואלו לשם שמים נתכוונו שהיו רוצות להקים זרע מבעליהן והיו כשרים וממשפחת כשרים וקדושים וכדרך שנתכוונה תמר ולכן נקראות על שמה:" ושמא ואולי יחשך מהן להביא מפה עם טיפי דמים. שהלוא ידועות בציבור הנה כמעוכות באצבע. ובין לבין יוכלו מעט להתפרפר. ואולי משום כך העיד רשב"י כי "כך היו ישראל נוהגין להוציא את
בתולי הנערה" ע"מ לוודות שהיא באמת בתולה ולא מוכת עץ המתפרפרת. my comments at
http://www.commentino.com/palmoni777