שם לילד

[English]

ובכל זאת... למרות ששמרתי על סדר יציב

בחצי השנה הראשונה שלה איתנו, נשארנו ברחוב ולא הלכנו כמעט לקניון או ג'ימבורי אלא לגינה קטנה שפגשנו שם ילדים קבועים, ובקושי ביקרנו או אירחנו ובטח שלא עשינו אירוע גדול לכבודה; ולמרות שאצלנו במשפחה מתחילים ללכת לחוגים רק מכיתה ב - לשני הילדים הפרעות קשב.

למה חשוב לי לציין את זה? כדי שהורים פה לא יקחו על עצמם את האשמה שבגלל הצפת גירויים גרמו לילדיהם להפרעות קשב ולקויות למידה. אנח מניחה שההיצף משפיע אבל בואו לא נשכח גם את הגנטיקה, את איכות החיים של היולדת בזמן הריון, את החור השחור.

 

[חייכנית2]

אני מניחה שבאמת

שתי האתיולוגיות תקפות. הגורמים הראשוניים שהזכרת וגם חריפות המעבר מ"שם" ל"כאן"-שאותה הורים יכולים בכל זאת למתן במידת מה.
כלומר יש פרדיספוזיציות [נטיות]נתונות,שיש לנו כמה דרגות חופש ביחס אליהן,תלוי בחומרת הפרדיספוזיציה.
השפעת הצפת הגירויים על מח קטנטן מתהווה יכולה להיות פרמננטית.אכן אנשי אסכולת ה"ויסות" טוענים שמה שיכול לעזור הוא הסברה להורים
בתוך הכנה לאימוץ.

 

[fatfat]

אינגליש, חייכנית בפירוש כתבה בהודעתה המקורית

שזה לא הגורם הבלעדי אלא שזה מגביר את הסיכוי שמה שנמצא בבסיס יוגבר או יוחרף. וחוץ מזה מדובר על מנבאים מחקריים. כמובן שזה לא בהכרח יופיע אצל הכלל.

 

[pgoldi]

הבהרה חשובה מאד

ותודה אינגליש.

גם אצלנו בחצי השנה הראשונה וגם לאחר מכן לא הלכנו למקומות המוניים או מלאי גירויים וכו'
אם היתה הצפה כפיצוי מבחינתנו - היא היתה הצפה של אהבה כפיצוי על החוסר ההדדי - גם הצורך שלו בהורים שיאהבו אותו וגם הצורך שלנו בילדון לאהוב אותו.
וכפי שזה נראה עכשיו, יש חשד לקושי בוויסות חושי - כך שחייבת להגיד שההודעה של חייכנית אכן הציתה בי להבה קטנה

של רגשות אשמה...
(רגשות אשמה? מי אמר אני ולא קיבל?

)
כך שמבחינתי ההבהרה שלך בהחלט במקומה.

כמו כל ההורים האחרים אנחנו עושים את המיטב שביכולתנו (וכמו כל ההורים האחרים ממילא נרגיש רגשות אשמה בשלב כזה או אחר במהלך הגידול של האפרוחים שלנו...)

 

[חייכנית2]

אשמה....

אכן רגש בסיסי וגם רגש הורי בסיסי. לא בעיה לרגש הזה לפגוש תכנים ולהתביית עליהם..."הנה,מצאתי לי עוד משהו להרגיש בו שאני לא הכי בסדר,שאני אחראי בצורה לא נכונה,שקילקלתי,שפעלתי לא נכון...". בשלבים כאלה ואחרים אשמה היא ממש סינונימית עם החוויה של ההורות.
אלא שהפורום הזה הוא הרבה גם בשביל הורים מאמצים שבדרך. וחשוב מאד שידעו שמומלץ לא לרהט מראש חדר "אולטימאטיבי" לילד כפיצוי.וגם לא להפגיש על ההתחלה עם כל שלוחות העץ המשפחתי שמופיע באתר ג'ני..
ההשתלבות של גורמי תורשה עם גורמי סביבה היא תמיד מאד מסובכת,ולא תמיד הכל ברור וידוע.בכל זאת יש כמה דברים שכן יודעים ואת התרגום שלהם לשפת המעשה חשוב לדעתי להביא פה בצורה מובנת.

 

[year of the cat]

ועוד משהו..

זה נכון שהם קטנים ומסתגלים ונראה שהם לא מבינים
אבל יש חשיבות גם למה שהם מבינים בדיעבד
למשל, במסיבת אימוץ לילד קטנטן הוא באמת לא מבין עד הסוף את המשמעות באותו רגע
אבל כשיגדל כן יבין

אין "עשה ואל תעשה" מדוייקים, אנחנו אנשים שונים וההורות שלנו שונה והילדים שלנו שונים גם באופי, גם בגילאים וגם בחוויות שעברו עליהם והדרך שלהם להתמודד איתן
אבל חשוב בעיניי לשמוע כמה שיותר דעות, לחשוב על הדברים ולקחת אותם בחשבון

 

[טליה מספרד 1]

גם אני מאוד מסכימה

ואם יש משהו אחד שאני מאוד שמחה בו זה שאת השנה הראשונה שלנו יחד עברנו בעודנו בחול
יכולנו לדחות את החברים יכולנו באמת להיות רק אנחנו ולשמור על סדר יום מאוד קבוע
לא היינו צריכים להרגיש לא נוח עם משפחה שמגיעה לבקר ומרעישה את הבית שלא נדבר על המון פרצופים בבת אחת החל משדה התעופה וכלה בשבת בבוקר, לא יודעת איזה כוחות של לביאה היו לי להדוף שיכנועים של אירוע המוני בביקור הראשון שלנו בארץ.
היום (וגם אז הרגשתי כך) אני יודעת שה"התבודדות" הזו הקלה וריככה הרבה מאוד בהתאקלמות שלו וגם בהתאקלמות שלנו.

 

[חייכנית2]

טליה

כל הכבוד להתארגנות הזאת.
מובן הרצון לנורמאליזציה של המשפחה ולחגיגה בראש חוצות-גם לנו שנעשינו הורים וגם לילדון או הילדונת שאיתנו לתמיד.
ומיוחד ללכת כנגד הרצון הזה עם מחשבה צלולה אחרת.
אכן התנאים בחו,ל מאד עזרו לכם אבל היתה גם מודעות רבה שלך.

 

[יסמין@]

בעד "הסגר"

כתבתי על כך הרבה פעמים בשנים שעברו ולכן כאן אכתוב סיכום קצר.
"הסגר" = לחשוף את הילד/ה בתקופה הראשונה (ולדעתי כמה שיותר למשוך את "התקופה הראשונה") לכמה שפחות זרים. מספיק זרים לא אוהבים ולא אהובים חלפו בחייה/ו בבית הילדים (מטפלות מתחלפות, רופאים מזדמנים וכו'). ולכן עוד כשנמצאים בחו"ל, לאחר שמקבלים את הילד/ה (כשהם בבית הילדים אין לנו שום שליטה): לחשוף לכמה שפחות זרים. וכמובן לעשות כך בחזרה הבייתה. והכוונה: לא להזמין את המוני בית ישראל לשדה התעופה לקבלת פנים עליזה ורעשנית, לא לעשות מסיבה המונית באולם למאות וגם לא לעשרות אנשים, לא לארח המוני אנשים בבית, לא לפתוח בסבב ביקורים בבתי המשפחה, לא לקחת לקניונים הומי אנשים, לא לקחת למקומות הומי אדם.

הסיבות:
א) כדי למנוע הצפה רגשית (כתבו על כך בשרשור זה - על המחקר וכו'). יש ילדים שאת רוב ימיהם "בילו" בחדר שבו ישנו ויש בתי ילדים שמוציאים את הילדים החוצה לעתים מאוד מאוד רחוקות. כלומר, מחדר שהיה כל עולמם או רוב עולמם - להיזהר לא להוציא אותם למקומות ענקיים והומי אדם ומכוניות ורעש וכו'. מספיק שחיבים לעבור דרך 2 או יותר שדות תעופה... מספיק שצריך לקחת אותם במכונית - לעתים לראשונה בחיהם. במטוס - בוודאי לראשונה בחייהם.

ב) בשביל הATTACHMENT עם ההורים. קודם כל שהילד/ה י/תדע שאלו ההורים, זה הבית שלו/ה, זו המיטה, זה מה שאוכלים כאן, זו השמש, זה מזג האויר וכו' וכו'. קודם כל שהילד/ה י/תמצא את המקום במשפחה ובבית.

ג) ברוב המקרים הילדים לא מחוסנים בצורה מלאה. ולא כדאי לחשוף אותם להמוני אנשים וילדים. מה גם שכיום יש יותר ויותר הורים שבשל סיבות שונות לא מחסנים את ילדיהם...

וראו גם מה שכתבתי בסיום ההודעה שלי מהעבר.

 

[נגה לביא]

אוי, הזכרונות, הזכרונות

בדיוק היום לפני שלוש שנים זיו יצאה מבית הילדים לרשותו של אוריאל.

 

[יסמין@]

מזל טוב

 

[pgoldi]

לא מסכימה עם אשת המקצוע

אני מאד מכבדת את שורשיו - ונתתי להם הרבה מאד מקום בספר האימוץ שהכנתי עבורו. במידה וירצה לדעת עוד אינפורמציה - יקבל אותה בהתאם לגילו כמובן.
אני לחלוטין לא מוחקת את עברו.

מבחינת השם החדש והמטפלות - זו היתה בקשה שלהן ויוזמה שלהן בלבד לקרוא לו בשמו החדש.

 

[year of the cat]

שמות

לילד הגדול - בחרנו שם מאוד ישראלי עם צליל דומה לשם המקורי
לילד הבינוני - השארנו את השם המקורי, זה שם יפה שהוא גם שם ישראלי
לילד הקטן - שינינו לגמרי את השם, אבל בבית אנחנו קוראים לו גם בשם המקורי היפה שהיה לו (אבל הוא לא שם ישראלי),
פשוט מחברים את שני השמות כשם חיבה

התחלנו לקרוא להם בשמות החדשים רק לאחר שעברו פיזית לחזקתינו, לא הרגיש לנו נכון לקרוא להם שם בשמות החדשים
אולי גם בגלל אמונה תפלה ופחד שחס וחלילה משהו ישתבש..

בכל מקרה בהצלחה בהמשך הדרך

 

[עכשיותורי]

תודה לכולם, עזרתם לי מאוד

 

[חשוב לדעת1]

שמות

שלום אנחנו השארנו את השם הפרטי הרוסי כשם אמצעי

 

[נגה לביא]

מתן שם

אצלנו השיקולים אפילו היו סבוכים יותר. יש לנו גם פלמית להתחשב בה, וגם עברית. מראש הכנו רשימה מצומצמת של שמות לבנים ושמות לבנות שהסביבה הפלמית והמשפחה בישראל תוכלנה לחיות אים בשלום. כשהאימוץ הלך והתקרב והיה ברור שנצטרך למסור שם שיכתב במסמכים הרישמיים כבר במהלך הביקור הראשון, כשנהיה רחוקים מכל יעוץ אפשרי, שיננתי את הרשימה (לא ידענו אם נקבל בן או בת).

כשהגענו לפגוש את זיו, היה ברור למן ההתחלה שאיננו מצליחים לתפוס את שמה. הצלחנו לסרס אותו בכל דרך אפשרית. כשניסיתי לומר אותו בטלפון לפלמים, התגובה הייתה "מה?!?" לא נראה לנו לתת לילדה לחיות כל חייה עם תגובות "מה?!?" כל פעם שתציג עצמה בפני אנשים חדשים, וזנחנו כל תכנית לשמור על שמה המקורי. מבין הרשימה שלנו לא הצלחנו למצוא שם שישמור על משמעות השם המקורי (או מה שהבנו אז בתור משמעותו), והלכנו על שם שמצא חן בעינינו. עם זאת, שמרנו על שם החיבה שלה (שם קל להגיה וקליטה), ועל כל נגזרותיו.

זיו הייתה בת כמעט שלוש כשפגשנו בה.

 

[עכשיותורי]

שלוש - ממש גדולה

המשכתם להשתמש בשם החיבה שלה גם לאורך זמן לאחר האימוץ? שהרי גיל 3 זהו גיל שיש כבר זיקה ממשית לשם

 

[נגה לביא]

אנחנו ממשיכים להשתמש בו

וסביר להניח שכבר לא נפסיק. לא רק בשם החיבה אנו משתמשים, אלא גם בשם המלא כשם חיבה. מבחינתינו זה באמת שם מלא חיבה. אבל אם הוא לא היה מתגלגל לנו על הלשון בנוחות, כנראה לא היינו משתמשים בו. עבור

לא הייתה שום בעיה מבחינתה לאמץ את השם החדש. בשנה הראשונה אפשר היה לראות איך היא עושה את ההפרדה בין עכשיו לאז, כאשר הייתה מתייחסת אל עצמה בשם זיו, אך בתמונות מבית הילדים היא הייתה עצמה גולה.

 

[KallaGLP]

שינינו צליל אחד בשם

וקיבלנו שם ישראלי שאנחנו אוהבים.

 

[לילה74]

אני לא בעד

להחליף לילד את שמו, בעיקר אם הילד כבר די מבין ומגיב לשם שנתנו לו. יש לי אחיין בגיל שנה וחצי שמגיב לשמו וגם לכינויי החיבה שלו, אז כך שאני לא יכולה לתאר מצב שמהיום למחר יגיע מישהו ויחליט לשנות לו את השם.
אנחנו השארנו לילד את שמו המקורי, מה גם שזה השם שניתן לו ע"י אמא שלו, וזה הדבר היחידי שיישאר לו ממנה למזכרת (ומתנצלת מראש עם מי שמתנגד לכך), אבל נוסיף לו שם עברי שיציין את השתייכותו לדת היהודית. כך למעשה במסמכים שלו יהיו לו שתי שמות, אף על פי שנמשיך לקרוא לו בשמו המקורי. כתבת שאת אמורה לתת לו שם לצורך התהליך, אבל את לא חייבת, ופה ההבדל. אם באמת רוצים, אז אפשר להתפשר ולהוסיף שם ישראלי. זה בד"כ מה שנהוג בחו"ל, ואני מודעת לכך שבארץ מה שנהוג הוא למחוק לילד את שמו המקורי וחבל, אלא אם כן מדובר בשם שעלול לבייש את הילד כי יש לו משמעות כפולה. אצלינו באיטליה אני יודעת למשל שלבנות שקוראים GALINA (באיטלקית משמעות השם הוא תרנגולת), מחליפים את השם כדי שלא להביך אותן.