שם לילד

[טליה מספרד 1]

מסתבר שזה אינדוודואלי

ונתון להרגשת ופרשנות ההורה

לי זה הרגיש כאקט של שייוך
שלי אליו ושלו אלי
השם הראשון שלו מקסים בעיני, אבל זה לא השם שהייתי בוחרת לבן שלי
זה לא שם שהיה משתייך אלינו ולמשפחותינו וגם לא לשפות שאנו דוברים,
זה לא עניין של כבוד לעבר בזכות שמירת השם,
הכבוד לעבר, לתחילת חייו ולארץ הולדתו עובר בהתלהבות אמיתית בכל פעם ומקום שזה מוזכר,
במחוות יומיומיות (זה גם מאוד ספונטני ובליד אין שזה קורה גם כשהוא לא נמצא בסביבה)

כבר במפגש הראשון ביקשתי מהמטפלת לקרוא לו בשמו החדש
בשנה ותשעת החודשים של תחילת חייו, אני מעריכה שלא הרבו להשתמש בשמו להבעת אהבה, אלא יותר לדרישות (=בוא לפה, אל תגע וכיוב) כשאני הגעתי, דברים השתנו מהקצה אל הקצה, כך שהשם החדש, שוב אני מעריכה, היה משוייך לדברים ולחויות הטובות החדשות ומהר מאוד התרגל, יתרה מזאת- כשהלכנו להצטלם לדרכון הצלם רצה שיחייך וניסה לקרוא לו בשמו הראשון וקיבל בדיוק את התגובה ההפוכה

צריך לדעתי לעשות סוויץ בין ילדים בני אותו הגיל שנולדו למשפחתם וילדים שנמצאים בבתי הילדים, ההתפתחות היא שונה ולרוב הרבה (הרבה!) יותר איטית, לכן מה שאנחנו מכירים ויודעים מבני אותו הגיל שונה לרוב בתכלית ממה שקורה עם הילדים שלנו.

שיהיה בהצלחה
איזה כיף להתעסק בהתלבטויות כאלו

 

[English]

החלפנו

כשכותבים את שמו הלועזי באותיות עבריות מתקבל שם של מחלה קשה אז מובן ששינינו... אבל הוא היה בן 3 חודשים אז זה לא היה בעייתי.
לשם שלה היה צליל מאד לא נעים לאוזנינו. בגיל שנה במשפט השני, כשהיא גרה איתנו שבועיים החלפנו לה לשם הישראלי והמשפחה האומנת שאצלה שמנו אותה לארבעת החודשים הבאים השתמשה בשם שלנו. הדבר הראשון שעשיתי כשנפגשנו היה לקרוא בשם המקורי - היא לא הגיבה, והשם שלנו סובב לה את הראש.

אני לא מרגישה שזו מחיקת זהותם הקודמת כי לא מסתירים מהם כלום ואם ירצו לחזור לאחד השמות לא נעמוד בדרכם. (אני בספק שירצו, רק לא מזמן הבת עיקמה את הפרצוף על השם המקורי)

 

[הבאה בתור]

גם לי היתה אותה התלבטות

כי ראינו אותו כבר בן 14 חודשים (אז עוד לא ידעתי שנקבל אותו אלינו רק בגיל שנתיים...) והיה נראה לי מוזר להחליף שם בגיל כזה, אבל גם את השם המקורי לא רציתי (מה גם שלא מישהו משמעותי נתן לו את השם, סתם אחות בבית החולים). התייעצתי עם ד"ר אנטמן (הוא פגש אותנו בסיביר) והוא אמר לי לתת לו שם שיהיו עוד שלושה כאלה בגן...לא היתה לבן שלנו שום בעיה עם החלפת השם בגיל שנתיים. בכל מקרה הוא החליף שפה, ארץ ומצב משפחתי. הוא גם החליף את כל ההתנהגות וכאילו ממש את האישיות (ועל זה העידו גם המטפלות בבית הילדים). בקיצור, לכי על שם ישראלי, על השם שאת רוצה להעניק לו - הוא יסתדר עם זה. והכי חשוב, שהמשפט יגיע מהר ותוכלו להתאחד!

 

[י י ל נ ה]

מתוך ניסיון עם שני ילדים בני שנה ו-5 חודשים

בעת האימוץ ובת שנתיים, הילד בגיל זה מתרגל לשמו החדש תוך דקות ספורות. ושוכח את שמו הקודם לתמיד. אין שום עדויות לטראומתיות של השינוי הזה.
ועוד יותר מזה - שינוי שמו הוא הדבר הכי קל והכי פחוט טראומתי מכל שינוי אחר שעובר על הילד בתהליך האימוץ.
בעיניי לשמור שם שנתן לתינוק ע"י צוות של בית יולדות , - אין לזה שום משמעות.

 

[עכשיותורי]

תודה

כיף לשמוע את כל הדעות
זה עוזר לחשיבה ולעשיית הסדר בראש בנושא, לא שהגעתי עדיין להחלטה סופית

עכשיו צריך רק שהמישפט יעבור ללא הפתעות

 

[tuttifrutti]

הבת שלי עושה לי "פכככככככככככ"

כשאני שואלת אותה מי זו X -ז"א השם שנתנו לה.
אני לא נותנת לה לשכוח את השם הקודם, בהרגשה שלי זה הכי נכון לי.
לא ברור לי אם ה"פככככככככ" כם כוונה כלשהיא פה, אבל היאעושה לי את זה כבר כמה פעמים כשאני שולת מי זו X.

אני שמחה שנתנו לה שם, והשארתי את שמה הקודם בתעודת זהות, אבל לא משתמשת בו, אלה כשאני מזכירה לה לפעמים שזהו שמה.

אני לא חושבת שלשם יש משמעות כל כך גדולה במהפכה שהילד עובר. אם הייתי ר\קוראת לה "מתוקה שלי" הייתה חושבת שזהו שמה.
ויש הרבה ילדים ששומעים "מתוקה שלי" כמעט באותה תדירות כמו השם שלהם.
ומצד שני כן רצית לתת לה שם שאני בחרתי ושי לו משמעות עבורי.
אם תרצה לחזור יום אחד לשמה הקודם אין לי בעייה עם זה.
הוא שם ב(תעודת ה)זהות שלה.