שם לילד

[עכשיותורי]

שם לילד

התלבטות

אני לאחר נסיעה ראשונה ואמורה לתת שם לילד לצורך המשך התהליך


אודה מאוד לקבלת תובנות ומחשבות בנושא

מובן שאני מעוניינת בשם ישראלי אך מצד שני מדובר בילד בן שנה וחצי שמגיב לשמו והחלפת שם יחד עם הקריעה ממדינתו נראית לי בעייתית מאוד

תודה

 

[סביון1]

קודם כל, אפשר לנסות לתת שם שמזכיר קצת בצליל

את השם המקורי. שנית, אפשר להשאיר את שני השמות. שלישית, אפשר להחליף את השם בהדרגה. כלומר, בהתחלה לקרוא לילד בשמו המקורי, אחר כך בשני השמות ובסוף להשאר עם השם החדש.

אין לי נסיון אישי בענין כי ילדי אומצו די צעירים. אני זוכרת שרשורים מעטים בנושא כאן בפורום - את יכולה לעשות חיפוש. ומן הסתם מחר יכנסו עוד מאמצים ויענו לך.

בכל מקרה בהצלחה בהמשך התהליך.

 

[חייכנית2]

טיפים...

כשאת מגיעה שוב לבית הילדים אל תקראי לילד שלך בשם הנבחר.מיליון מטפלות קוראות לו בשם מסויים,ועד שהוא לא ממש איתך,לא כדאי לבלבל אותו.
כן נחמד לבוא עם צעצועים מסויימים וכפית האכלה פלסטית צבעונית מיוחדת,אבל השם-נכון בעיני שיישאר השם שהוא רגיל לשמוע עד שיוצאים משם לגמרי.

אני מאד התרשמתי מהחיבה שבה היו המטפלות קוראות לבן שלי בשם ששינו אותו באופן חמוד.אבל לא רציתי להשאיר בארץ את השם ההוא-כי הוא מאד גלותי,מאד לא מכאן.
בכל זאת היתה תקופת מעבר בימים הראשונים בבית שבה קראתי לו בשם הישראלי ומיד לאחריו בשם החיבה שלו משם.[כמו שכאן במגזר הדתי בעיקר נוהגים לקרוא בשני שמות יחד -נניח מוישה יענקל]-מה שהביא חיוך רחב לבן שלי. כשלמד להגות את שמו-הגה כבר רק את הישראלי.

ולגבי השם עצמו-ילד מושגח ומטופח הוא ילד שאמא קוראת בשמו הרבה פעמים ביום,בגיל הרך.חשוב שהצליל יהיה נעים ומתנגן בעינייך וחשוב גם שהמשמעות שלו לא תהיה כבדה מדי לשאת על הכתפיים.
ועוד משהו-בעיני חשוב שהשם לא יהיה נדיר.הילד במרוצת חייו יכול להרגיש יוצא דופן,נבדל בגלל האימוץ. אין צורך גם בשם שגורם להרים גבה ,או שקשה לאחרים להתרגל אליו.

יש שמות פופולאריים בעולם האימוץ שקשורים במתנה ובביטויי שייכות שמחה ואור- שי,שי-לי,מתן,דורון,לי-היא,ליאת,לי-אור ,אושר,אור,קרן.
בהצלחה!

 

[עכשיותורי]

תודה חייכנית

אכן השמות שעל הכוונת אינם מיוחדים מדי בדיוק מהסיבה שציינת
אהבתי את הדוגמא מהעולם הדתי, זה בהחלט עשוי להקל על המעבר

 

[אבי351]

אני החלטתי לתת לבני שם ישראלי שלא קשור

לעברו לאחר שמאוד התלבטתי כמוך בכך.רוב הסיכויים שהאישה שילדה אותו לא נתנה לו את שמו וזה הקל מאוד עלי.הוא הגיע לכאן לחיים חדשים ולא צריך לתת לו שם שיעשה אותו שונה עוד יותר מסביבתו.בהצלחה רבה לך

 

[China8]

שם חדש

המתוקה הגיעה לביתנו כשהייתה בת שנתיים וחודש ובמשך כשמונה חודשים שמשנו לה משפחה אומנת עד האימוץ הרשמי על ידנו. במשך כמעט כל התקופה של האומנות המשכנו לקרוא לה בשמה המקורי שניתן לה בבית הילדים, פשוט כי לא היינו בטוחים שתהליך האימוץ יצליח.
רק חודשים מועטים לפני האימוץ הרשמי אזרנו אומץ להחליף את שמה לשמה כיום. זה ליום-יומיים הרגיש קצת מוזר לנו ולה אבל מהר מאד מתרגלים ואצלנו לא נרשמו תקריות מיוחדות.
ילדים מסתגלים לשינויים די מהר מסתבר והחשש הוא בעיקר אצלנו בראש, זו דעתי.
השארנו לה את השם המקורי בדרכון, כך שאם אי פעם תחפוץ בכך תהיה לה בחירה. היום אנו מסבירים לה שיש לה שם בסינית ושם מערבי ואין לה בעיה עם זה.

 

[מאמצתבת]

מהבטן מרגישה נכון לתת שם משלנו

גם אם תשמרי את השם המקורי המבטא שלך משנה את השם כי זה לא ישמע כמו בבית הילדים. ומאידך שינוי השם ומתן שם מאפשר לנו להתחבר עוד יותר ולתת לילד שם עם משמעות עבורנו או שם שתמיד חלמנו לקרוא לילד שלנו ועם זה הילד גדל ואת זה הוא גם ישמע מאיתנו בעתיד שנדבר על שמו. אני שיניתי לבת שלי את השם והיא עד היום לא יודעת מה היה שמה הקודם כי עדיין לא שאלה על כך שתשאל תדע היא בת 8. אני חושבת שנכון כבר בבית הילדים לקרוא בשם החדש שאת נותנת. כמו שאת לא מתלבטת אם לדבר איתה בעברית בבית הילדים כך גם השם החדש הוא חלק מהזהות שמתחילה להיווצר בבית הילדים של השייכות אלייך וההתרגלות שלך לשם ולכך שהיא הבת שלך. חוץ מזה את בטח מצלמת וכך היא תשמע בעתיד בסרטי הוידיאו את השם שנתת לה שהוא כבר יהיה לגמרי השם שלה.
והכי חשוב מזל טוב ושהכל יסתיים במהרה ובהצלחה!

 

[עילאי בת]

שם

אני נתתי לבתי שם מיוחד ישראלי. כשקיבלתי אותה ישר התחלתי לקרוא לה בשם החדש והיא ישר התחברה אליו. כשקראתי לה בשמה הרוסי היא לא הגיבה , רק לשם החדש. אינני רואה שום סיבה להשאיר ילד עם שם שאיזה פקיד נתן לו או אם שלא מגדלת אותו מבחינתי משמעות השם מתחילה עם משמעות החיים החדשים. דף חדש. אצלנו זה עבד מצוין.
בהצלחה

 

[חייכנית2]

הי עילאי

ההגיון שלך הוא ההיגיון של רבים-רק קחי בחשבון דבר אחד-
בשבילך-בשבילנו[גם אני אמא מאמצת] התחילו חיים חדשים,וגם נסגר מעגל.
אבל בשביל הילד שלנו ,בהדרגה הולך ונפתח המעגל,הולכים ורבים סימני השאלה והולכת ומתעצבת ההרגשה והידיעה שהיו לו חיים גם לפני שהיכיר אותנו.
לכן מסוכן בעיני לומר שמשמעות החיים התחילה עם האימוץ.צריך לכבד את החלק האחר כי זה חלק שברבות הימים מאומצים חשים בצורך להתייחס אליו בכל מיני צורות כדי לחוש בזהות אינטגרטיביתב שמורכבת הן מישן,הן מחדש. בגילים רכים לא תחושי בכך אבל אחר כך יש אפשרות לא מועטה שהילדה תרצה לדעת מה היו החיים שלגביהם פתחה איתכם דף חדש.

 

[pgoldi]

אנחנו בחרנו לתת שם ישראלי חדש

גם אנחנו אמצנו בגיל שנה וחצי, באוקראינה.
היה חשוב לנו לתת לו שם ישראלי אליו אנו מתחברים.

עוד בבית הילדים, המטפלות שאלו מה השם החדש שלו והשתדלו לקרוא לו במשך השהייה שלנו שם (כ- 5 שבועות) בשמו החדש, למרות שלא מעט פעמים פנו אליו בשמו הקודם באופן טבעי/אוטומטי.

בתחילת השהייה פנינו אליו בשמו הישן, אבל יחסית מאד מהר התחלנו לפנות אליו בשמו החדש.
לא חושבת ששינוי השם יצר איזשהו משבר זהות אצלו בגיל הזה (לפחות לא אחד כזה שניתן היה לראות).
הוא גם ככה לא הבין את השפה שלנו בתחילה, והתקשורת בינינו היתה בעיקר בלתי אמצעית, במגע, משחקים וצלילים - אנחנו המשכנו ללטף, לנשק, לחבק, לשחק ולדבר איתו עברית.
יכולה להגיד לך שאחרי כחודש ימים, הילד עדיין לא דיבר אבל הבין כל מה שאמרו לו בעברית!

 

[חייכנית2]

מכירה אשת מקצוע

שטוענת שהשם הקודם והגוף הקודם הם כל רכושו של הילד בבואו אל האימוץ,וכי הורים מאמצים בבת אחת ,ובבאופן אוטומאטי משנים את השם וגם את הגוף[ברית מילה] ובצורה זאת לא מכבדים את המרחב הראשוני של הילד ואת שורשיו.
אינני חושבת כך,אבל אני חושבת שבכל זאת דבריה מעניינים.
משום שחייו של הילד שלנו לא התחילו כשבאנו אליו אלא לא מעט לפני כן. והרבה פעמים השם,גם אם לא היולדת נותנת אותו ,מסמן משהו מתבנית נוף המולדת ,מהתרבות או במקרה הפרטי שלנו אפילו מתכונה של הילד.
כאמור אני חושבת אחרת מאותה אשת מקצוע.ילדנו מגיע לבית קבע ולא לאימוץ זמני,ושחשוב שיתערה בחברה שלנו ככל הניתן.
בכל זאת היה נראה לי לכבד את המטפלות ולא לבלבל את הילד מהיום הראשון בשם תוצרת ישראל.הקשר שלו אלי ושלי אליו נבנה בכל מקרה .כשהיה שם-היה מאד שם. ומהרגע הגיע לכאן-הוא כבר מאד כאן....
חושבת אחרת לגבי מצב שבו הילד מיד מגיע עם ההורים המאמצים מבית הילדים לדירה בחו"ל עד להתר לצאת לארץ.
במקרה שלי-הגעתי לשהיה של כחודשיים עד שהתאפשר לחזור הביתה איתו ובכל הזמן הזה הייתי איתו ארבע שעות ביום ובשאר
היה בקבוצה שלו עם המטפלות.

 

[עכשיותורי]

לגבי אשת המיקצוע

אני מבינה את הטענה של אותה אשת מיקצוע ומשם הגיעה ההתלבטות שלי.
השם שהוא רגיל אליו זהו כינוי ולא השם הרישמי ואכן עלול לגרום לו לחוש חריג וזה השיקול המנצח גם אם משאיר לי צביטה קטנה בלב בגינו

 

[מאמצתבת]

אני לא מסכימה

חושבת שזה לא נכון להציג את הדברים ששינוי השם והברית (אגב גם הדת) מראים על אי כיבוד המרחב של הילד. אפשר לראות את זה כדברים שמחזקים את השייכות וזה חשוב מאד למאומצים.
גם לגבי המצב של לקרוא לילד בשם החדש בבית הילדים לדעתי זה פחות רלבנטי לכבד את המטפלות כי זה נוגד כבוד למטפלות (יש לי הרבה כבוד יחס חיובי למטפלות שטיפלו ואהבו את בתי) אלא זה מאפשר חיבור בין שם וכאן בין העבר והעתיד. כי גם שהיה שם אנחנו הגענו ופגשנו אותו וגם שהוא הגיע לכאן אנחנו מספרים לו זכרונות מבית הילדים ומראים לו תמונות ומספרים לו באיזה שפה דיברו אליו ומה היה השם שלו. אם משנים את השם ומחברים אותו לשם יוצרים חיבור בין הילד שהיה בבית הילדים לילד שחי היום בארץ.

 

[מאמצתבת]

זה לא נוגד מתן כבוד למטפלות... הכוונה

 

[חייכנית2]

מאמצת בת

בקצרה.
כתבת על חיזוק שייכות.
זה נכון,גם אני בעד.
בכל זאת חשוב לזכור עם כל פעולותינו האלה והאחרות שלילד שלנו לעולם תהיה שייכות כפולה. לכאן ועכשיו אבל גם לשם ולאז.
זה היופי,זאת המורכבות,ולעיתים זה גם הקושי.
מישהו עשה מחקר [צוטט על ידי ד"ר תרצה יואלס] שהילד המאומץ פוגש בבית הילדים בין 70 ל-100 מטפלות עד שאנחנו מגיעים אליו.
זה מספר לא מבוטל. אפילו אם "רק" 25 מהן בתוך משמרותיהן קוראות לו בשמו המקורי באותו זמן שאנחנו באים לבית הילדים-זה ייתפס כקול בישימון לקרוא לו כבר אז בשם החדש. החיבור אלינו אכן חשוב ביותר-לדעתי דרך המגע וההאכלה והמשחק יותר משינוי השם על הרגע הראשון.

פרט לכך הנסיבות אצלי היו מורכבות יותר. לצערי עד הרגע האחרון לא ידעתי אם יוכל לקרוא לי "אמא".כלום לא היה בטוח עד שהיה בטוח...

 

[מאמצתבת]

תמיד זוכרת שיש שייכות כפולה

ולרגע לא מבטלת אותה. אבל עדיין אני מאמינה שחיבור נעשה לא רק דרך האכלה ומגע אלא גם דרך השם שנותנים. נדמה לי שאצל כולנו מי פחות ומי יותר עד שלא נחתנו בארץ שום דבר לא נראה בטוח וודאי ודוקא בגלל חוסר הבטחון שלנו והרצון לשדר ביטחון לילד צריך להעזר בכל מה שיכול לעזור ולי עזר השם שאהבתי שחלמתי ושהענקתי לבתי. לה זה לא הפריע ואולי העביר מסר של הרגש שלי כלפיה גם כבר שם ובהתחלה שלנו.
אני מסכימה עם כל מי שכתב שהילדים עושים כל כך הרבה שינויים של שפה צלילים מגע אוכל שם משפחה דת לאום הורים תעודת לידה ולעיתים מרגיש לי שעניין השם הוא יותר "עיניין" של אנשי מקצוע ואצל הילדים הוא חלק מכל התהליך המורכב שהם עוברים.

אגב אני חושבת שאם היית אצל הבן שלך חודשיים 4 שעות ביום היית מאד משמעותית עבורו כי אף מטפלת לא העניקה לו בבית הילדים 4 שעות של אחד על אחד ורק עבורו.

 

[year of the cat]

אני מרגישה אחרת

שם הוא מאוד מאוד אישי בעיניי ומתקשר לזהות עצמית
ואני חושבת שדווקא בגלל כל שאר השינויים, צריך להשתדל לשמר מה שאפשר

 

[חייכנית2]

את נוגעת במשהו חשוב מאין כמוהו!

ולא,אני לא מתכוונת לשם שנסקר פה מכל הזויות והתחושות.
אלא לצורך כן להשתדל לשמר משהו בתוך השינויים.
המח הקטן של הילד לא ממש ערוך לשינויים בסדר גודל כל כך גורף במערך הגירויים,באוניברסיטת חיפה חושבים שהמעבר משם לפה וההרעפה פה שלנו ההורים כפיצוי לתקופה הקשה שלהם ו....שלנו מביאה בסופו של דבר לקושי עצום בויסות חושי ורגשי.
אפשר לשמור בהתחלה על שעות ההאכלה וסדר היום הכללי.
אפשר גם לשדרג את האוכל רק בהדרגה .
אפשר לשמור על צורת ההאכלה שננקטה שם. [חלב מבקבוק? דיסה מצלחת עמוקה?]
אפשר להתאפק ולא להביא מראש את כל טויז אר אס הביתה
אפשר להסתגר למשך חודש רק המשפחה הגרעינית ביחד כדי להבין את יחסי הכוחות החדשים והשייכות והחם והאהבה ולהתאפק לגבי סקרנות המשפחה המורחבת.
אפשר לדחות מסיבת אימוץ לזמן שנראה לנו שהילד עצמו בשל למהומה.[אני דחיתי ב-5 שנים...והילד הרויח כי ממש הבין שהמסיבה לכבודו. מסיבה מוקדמת מדי היא בסופו של דבר יותר בשבילנו,והילד המום מגודל הארוע ]
בקיצור-הדרגה יכולה לעזור לקליטה נבונה. הדרגה כתוצאה מהבנה שלא נכון לחשוף לחדש עם ביטול הישן,אלא דברים שניתן לשמר לתקופה מסויימת-נחוצים.]

 

[חייכנית2]

המשך

צריך לומר שקשיים בויסות קיימים כבר "שם".
אבל ההרעפה וההצפה בגירויים על ידי הורים מאמצים רק מאדירה בעיה שכבר קיימת.
צריך לומר שמדובר בקשיים שנמשכים. לעיתים באים לידי ביטוי לא מיד.
ושההדרגה וההתאפקות-כדאי שיתפרסו לא על כמה ימים אלא על פני שבועות וחודשים.
גם כשילדים נראים סתגלנים וחייכנים קשיי הויסות עלולים לצוף לפתע פתאום ובעוצמה [למשל בתגובות רגשיות חזקות בגן[ויסות רגשי] בקושי ללבוש כל מה שלא מכותנה[ויסות חושי] ,במה שנראה כחוסר פרופורציה ואיזון בין גרוי לתגובה.
ככל שנהיה מינוריים יותר על ההתחלה,וזאת בניגוד לנטיה הטבעית של רבים מאיתנו-כך ניצור תנאים טובים יותר להסתגלות חלקה של הילד.

 

[fatfat]

בזה אני מסכימה אתך

פעם קראתי מאמר אמריקאי שהישווה שכיחות הפרעת קשב בין ילדים בבתי ילדים במזרח אירופה לבין עמיתיהם שאומצו לארה"ב קנדה ולהפתעת החוקרים הם מצאו שדווקא בקרב הילדים
שאומצו השכיחות היתה גבוהה יותר. אז אפשר לייחס זאת בחלקו למשטר הנוקשה בבתי הילדים, אבל ידוע שילד עם היפראקטיביות קשה היא תבוא לביטוי גם במשטר נוקשה. והחוקרים ייחסו זאת להצפה בגירויים מיד לאחר האימוץ ולצורך של ההורים המאמצים "]להשלים" להם חסכים וכך לקחת אותם מיד לגן חיות, לג'ימבורי, לחוגים, לבריכה וכו'.