אנא הרשה לי לענות סעיף סעיף
"היה שהיתה ירידה יחסית ברמת הפעילות והקצב של הקושרים בתקופת הביניים, כשהיטלר היה בשיא הצלחתו, והעובדה הסטטיסטית שציינת, שבשנת 1942 באמת לא היה נסיון לחסל את היטלר ובכל שנה אחרת כן היו, לא מוכיחה את זה כמובן אבל די משתלבת" ראה, היתה ירידה יחסית בפעילות- אבל מכורח. באופן עקרוני, הקושרים היו חייבים ליצור קשר עם משתפי פעולה רבים בצבא, שלא היו ממש אנטי-נאצים. לא היו שום סיכוי שהאנשים הללו ישתפו פעולה עם הקושרים בעת שהיטלר מנצח. בשלב הזה הקושרים העדיפו להמתין, לעבד את תוכניותיהם להפיכה ולחכות להזדמנות טובה להתנקש בהיטלר. החל מאביב/קיץ 1942, הוקדשה השנה כולה לתכנון ניסיון ההתנקשות בהיטלר, שיצא לפועל לבסוף ב-12 למרץ 1943. הפעילות הפוליטית המחתרתית של ה"גרעין הקשה" של תנועת ההתנגדות המשיכה בלא הפסקה לכל אורך זמן המלחמה- גם ב-1941 ו-1942. גם אותם קושרים (כמו שטאופנברג) שהתלהבו בתחילה מנצחונותיו של היטלר, פנו להתנגדות ביתר מרץ כאשר שמעו על הפשעים כנגד הרוסים, הפולנים והיהודים. כן, בהחלט- הקושרים פעלו ביתר מרץ מאשר כל המתנדנדים והאופורטוניסטים סביבם. לכן הם ראויים לכבוד מיוחד. בנוגע להשפעת השואה על הקושרים יש ראיות רבות. אני אביא כאן רק מבחר חלקי. 1) אולריך פון הסל, "שר החוץ" של תנועת ההתנגדות הגרמנית, כתב במהלך המלחמה יומן שנקבר באדמה ונשמר. מקריאת היומן ניכר שליל הבדולח ומאוחר יותר הפשעים כנגד היהודים היו חלק מהותי ממניעיו ממניעי חבריו. בנוגע לליל הבדולח, כותב פון הסל (אני מצטט מהזיכרון) כי "כותב אני תחת הרושם של רדיפת היהודים השפלה... מעולם לא ספגה גרמניה נזק חיצוני כה גדול כמו בפעם הזאת. אולם דאגתי העיקרית אינה נתונה לתדמיתה של גרמניה כלפי חוץ, אלא לחיינו הפנימיים הנשלטים בידי משטר המסוגל לבצע דברים אלו. למעשה, אין ספק שמדובר ברדיפת יהודים מאורגנת לאותה שעה בכל רחבי גרמניה. ממש בושה!" 2) גם המנהיג הפוליטי העיקרי של הקושרים, ד"ר קארל פ. גרדלר, ראש עיריית לייפציג לשעבר, שהיה מיועד להיות הקנצלר של גרמניה הפוסט-נאצית, דיבר בלי הפסק על רדיפות והשמדת היהודים. בשיחה עם ידיד בריטי בסוף שנות השלושים, הפציר גרדלר בבריטניה לסרב לשאת ולתת עם גרמניה, כל עוד לא תחדל "רדיפתם המצמררת של היהודים הפולנים בתוך הרייך" (הכוונה לפרשת זבונשין). על ליל הבדולח כתב גרדלר כי "היטלר עצמו הורה על שריפת בתי עסק ובתי כנסת באופן שאין לו תקדים... חיות אדם דחפו ילדים יהודים יתומים אל ליל נובמבר הקר. מעתה אין, אפילו למהססים שביננו, אפשרות של פשרה עם המשטר העריץ." ציטוט זה מוכיח בוודאות את חשיבות ליל הבדולח במניעיו של גרדלר. במסמך שיועד להיות שידור רדיו לעם בזמן ההפיכה, ב-20 ביולי 1944, כתב גרדלר כי "רדיפות היהודים, שהתבצעו באופן השפל והבלתי אנושי ביותר, ייפסקו לאלתר. כל מי שחשב להתעשר מנטילת רכוש יהודי יגלה במהרה כי העם הגרמני שואף באמת ובתמים לנתק את קשריו עם החמסנים והצבועים שבקרב ברואי האל... גם במקרים אלו נדאג לפיצויים." 3. בהצהרה שיועדה לחיילי הוורמאכט, בחתימת ידו של פילדמרשל ארווין פון ויצלבן, שיועד להיות מפקד הוורמאכט לאחר ההפיכה, אוזכרו פשעי המלחמה של המשטר במפורש. בהצהרה, שנכתבה למעשה בידי בק ושטאופנברג, כתוב כי "יותר מכל אנו פועלים בשל הפשעים הנוראים שהתבצעו מאחורי הקווים, פשעים שמכתימים את שמה של גרמניה." 4. ב"פקודות למפקדי האזורים הצבאיים", מסמך שהוא למעשה פקודת המבצע של ההפיכה ב-20 ביולי 1944, כתוב בסעיף 4: "יש לכבוש מיד את מחנות הריכוז, לעצור את מפקדי המחנות, לעצור את השומרים ולסוגרם בתוך הקסרקטין. יש להורות לאסירים הפוליטיים להימנע מהפגנות או מפעולות עצמאיות עד לשחרורם." מדובר למעשה בפקודה לכיבוש מחנות הריכוז וההשמדה והפסקת פעילותם. עצם נוכחות הוראה זו בפקודת המבצע העיקרית של ההפיכה מראה את חשיבותה הרבה בעיני הקושרים. 5. סרן אקסל פון דם בושה, שהתנדב להתנקש בהיטלר ולהתאבד תוך כך, עשה זאת לאחר שהיה נוכח ברצח יהודים באוקראינה. 6. ראיות שנמצאו בארכיונים סובייטיים, כמו גם אינספור עדויות שלאחר המלחמה, מצביעות על שיחה ששטאופנברג קיים בקיץ 1942 עם ידידו ומקורבו, האנס יואכים קוהן. שטאופנברג אמר: "היחס ליהודים, לשבויי המלחמה ולאחרים מוכיח כי היטלר שיקר לנו בקשר למטרות המלחמה, ועל כן יש להיפטר ממנו." עדות אחרת, ממקור אחר, מלמדת על שיחה ששטאופנברג קיים עם מקורבו פטר יורק פון וורטנבורג, שהביא לו ראיות להשמדת יהודים שיטתית בפולין (ב-1943). תגובתו של שטאופנברג: "זוהי סיבה טובה נוספת להיפטר מהיטלר מהר ככל האפשר." איאן קרשו מכיר בכך, וכותב במפורש שהשמדת היהודים היתה מבין מניעיו העיקריים של שטאופנברג. 7. לפחות תריסר מבכירי הקושרים הצהירו בחקירתם בידי הגסטפו כי השמדת היהודים היתה מבין מניעיהם העיקריים. שניים מהם (הרוזן שוורין פון שווננפלד והרוזן פטר יורק פון וורטנבורג) אמרו זאת בריש גלי לבית המשפט. 8. אינספור עדויות של ניצולים וקרובי משפחה לאחר המלחמה שמצביעות על אותו דבר בדיוק.