שלום!

[KarinDi]

שלום!

אני קרין, בת 18, תולעת ספרים מגיל 0 (כן כן, זוכרת עד היום ספרים שלמדתי בע"פ לפני שידעתי לקרוא). נהנית כבר די הרבה זמן מקריאה פסיבית בפורום. למרות שאני בתקופה של חופש יחסי (לפני צבא, עובדת ב-2+ משרות) קוראת פחות ופחות, אבל ליום ההולדת האחרון קיבלתי המון ספרים חדשים, אז צפוי שיפור. בכל מקרה, היום, בעקבות השיטוט, עלתה בי שאלה: האם אתם חושבים שלמורים שלכם לספרות הייתה השפעה על האהבה שלכם לקריאה? מישהו התחיל לקרוא בזכות מורה, הפסיק בגלל מורה או הקריאה שלו השתנתה בעקבות מורה? אולי בגלל הדיונים ה"מנתחים"...נראה לי שיש קשר!

 

[rigoletto111]

מורה בכיתה ז' שבזמנו חשבתי שהוא

אידיוט מושלם, אבל לימד אותי לאהוב את הבלדות של טשרניחובסקי

 

[Rivendell]

השפעה אפסית

וכבר דיברנו על זה המון פעמים בכל מיני הקשרים שונים. לי היה מזל נוראי עם מורות לספרות, ואחרי אמצע כיתה י' פשוט הפסקתי להגיע לשיעורים האלה, והעדפתי לשבת על הדשא בחוץ עם ספר. את החומר פשוט השלמתי אח"כ ממחברות של אחרים. אגב, כשקראתי את זה לבד זה היה דיי מעניין. אבל כשהמורה שלי דיברה, הדחף היחיד שהיה לי היה לקום ולברוח. זה לא השפיע על האהבה שלי לספרות - כי תמיד אהבתי לקרוא. אבל זה כן השפיע על היכולת שלי ללמוד ספרות בתיכון, ואת הכל השלמתי אח"כ בצורה אוטודידקטית. אני ממש מקנאה במי שהיתה לו מורה טובה, ושהצליח ליהנות משיעורי ספרות. אני עד היום צריכה כנראה חוויה מתקנת

.

 

[KarinDi]

ועוד סוגיה

ולמרות הטראומה האהבה שלך לספרות לא פחתה? לי היו גם וגם, אבל המורה שהגישה אותי בסופו של דבר לבגרות הייתה פשטו אדם מדהים, עם ידע כללי עצום, יכולת הקשבה ובעיקר אהבה עצומה לספרות, ולכן מאוד נהניתי מהשנה הזאת, וגם עכשיו אני פוגשת אותה "בטעות" רק כדי לדבר איתה. עוד שאלה באותו נושא (מניעים, גורמים והשפעות לאהבת הספר?): האם זה נכון שכל חובבי הספר אוהבים מילים??? אני למשל מאוד מאוד מתעניינת בבלשנות, אוספת מילים חדשות ופשוט מאוהבת בדבר הזה שנקרא "שפה"...האם זה קשור לאהבה שלי לספרים אני מאמינה שכן, וכהוכחה-קיבלתי ליום ההולדת את הספר "בביתו במדבר" של מאיר שלו, ולמרות שלא התחברתי בהתחלה המשכתי בגלל השפה המופלאה, ולקראת הסוף אני פשוט נהנית.

 

[Rivendell]

כתבתי - היתה לה השפעה אפסית עלי

בכל המובנים. היא פשוט לא עניינה אותי, ולכן גם לא היתה לה השפעה על העובדה שתמיד אהבתי לקרוא. פשוט לא אהבתי שיעורי ספרות. אני מכירה לא מעט חובבי מחשבים שלא אוהבים ללמוד את זה באופן מסודר, אין השלכה הכרחית של האחד על השני. ולגבי מילים - אני חושבת שמי שאוהב ספרות הוא אמנם בהכרח אדם מילולי, אבל לא בהכרח אוהב בלשנות. אישית יש לי חיבה לתחום, אבל אני לא חושבת שזה מחייב. מה שכן, אמרתי, אנשים שאוהבים לקרוא כן יש להם יכולת להתחבר לצד המילולי שלהם, כי ספרים שמים על זה דגש חזק - ההנאה העיקרית בספר היא היצירה של הדמויות וההתרחשויות בדמיון של הקורא דרך מסרים מילוליים.

 

[Ungareska]

המורה שלי לספרות בהחלט

יצרה אצלי אנטי מוחלט כלפי ספרים. למזלי זה עבר לי מתישהו אבל היתה תקופה של איזה שנתיים שלא קראתי אפילו ספר אחד. זכור לי מקרה שאמרתי לה על איזה מחזה (אני חושב אנטיגונה או משהו כזה) שלדעתי זה משעמם רצח. אולי הייום זה יענין אותי אבל זה לא מפליא שבן נוער בישראל של 92 לא ממש יתלהב מטרגדיות יווניות. וצריך להיות לה איזשהי טכניקה בשביל לשכנע אותי שכן צריך ללמוד את זה או לגרום לי לאהוב את זה. מה שהיא ענתה זה "ומה היית אתה רוצה לקרוא"? לא ידעתי מה לענות. בדיוק בימים לפני זה היה בטלוויזיה "עלובי החיים" של ויקטור הוגו, איזו סדרה צרפתית (אם זכור לי טוב) שדי נהניתי ממנה. "עלובי החיים" עניתי. התשובה שלה היתה: "אם אתה מתקשה להבין את אנטיגונה , לא נראה לי שיש לך איזשהו סיכוי להבין את הוגו". טוב אני לא זוכר מילה במילה אבל זה היה רוח הדברים. כל מילה נוספת מיותרת.

 

[suki da yo]

אני דווקא מאוד אהבתי את אנטיגונה

ואפילו קניתי אח"כ את אוידיפוס המלך כדי להשלים מידע, אבל תמיד חשבתי שמורתי האהובה לא טרחה לקרוא את המחזה ורק הקריאה לנו קטעים מספרים כדוגמת אנקורי. למעשה, הטרנד אצל מורות הספרות בבית הספר שלי היה לא ללמד, ולתת לנו לחפש חומר לבד מהספריה, מה שכמובן אור עשרות שקלים ש צילומים וערמות של חומר שרובו לא נחוץ..

 

[Rivendell]

גם אני, האמת

אולי כי זה היה בשלב היחיד בחיים בו היתה לי מורה סבירה לספרות (כיתה ט' נדמה לי) ואפשר היה לשבת בשיעורים בנחת

. וזה נשמע כמו אוניברסיטה, לא כמו תיכון. חוצפה.

 

[suki da yo]

בכל שלוש שנות התיכון

התננדנדתי בזהירות לכיוון העובר. אני! שהמורה לספרות בחטיבה היתה מבקשת ממני המלצות לספרים! לקחתי את זה מאוד רע. אני פשוט לא טובה כנראה בניתוחים, וגם בבגרות לא הלך לי משהו, אבל לפחות אני כבר לא חושבת כמו פעם שהספרים בתוכנית הלימודים הם רעים. דוקא יש לא מעט דברים טובים. אתם יודעים שאפשר ללמוד לבגרות את האלכימאי? עכשיו, זה עצוב.

 

[אלת הירח]

גם אני אהבתי את אנטיגונה

מצאתי לא מזמן משהו שכתבתי בגיל 15 בקשר לזה, איך הזדהיתי איתה ואיך הערצתי אותה כי היא היתה כזו עצמאית ודעתנית ונחושה אך גם אוהבת ונאמנה. וזאת למרות התעקשות המורה להתמקד בפרטים טפלים כגון "מה היא האקספוזיציה" וכו'.

 

[Ungareska]

אל תתפסו אותי במילה

אני לא בטוח שזה היה אנטיגונה. יכול להיות שדווקא את אנטיגונה אהבתי אני פשוט לא זוכר מה קורה שם. אבל בכל מקרה היה איזה משהו ששיעמם אותי למוות.

 

[Rivendell]

אם שעמום, אז אין על שירת ימה"ב

אותי זה הרג. פשוט הרג. החריזה וכל זה, זה כ"כ לא מדבר אליי! בכלל אני חושבת שיש לי בעיה עם שירה, אבל זה לשרשור אחר.

 

[התפוז של ולנסיה]

איש איש וטעמו

אני לא מבינה למה אנשים מתעקשים להשתלח דווקא בשירת ימה"ב. שירה עדינה ורגישה שהצליחה להכתב תחת סט כללים מחמירים. יש שניים- שלושה שאני מצטטת עד היום ("כאבי רב"... יצירת מופת). ואפילו הלימודים בביה"ס לא יכלו להרוס אותם, להיפך - למידת הרקע הייתה מעניינת ונתנה עוד קישורים לטקסטים ("ראה שמש", שירת יהודה הלוי, שאני בדר"כ פחות אוהבת, אבל תיאורי הים שלו מעולים). אמנם יש הרבה "דתיות" ברוב השירים, אבל מעבר לזה, זו אומנות יפה ומקצועית שנעלמה מעולמנו ואני דווקא אוהבת. מה שאני לא אוהבת זו שירה מודרנית. כל פלוץ (סלחו לי על הביטוי) שאוגד כמה מילים יחד מחשיב את עצמו למשורר היום.

 

[התפוז של ולנסיה]

פיספסתי...

"...אבל מעבר לזה, יש בהם המון רגש מאוד אמיתי בתחושתו שמובע במין פאתוס נוגע ללב שהתחברתי אליו מאוד, במיוחד בצעירותי, זו אומנות..." ואנטיגונה... לא השתגעתי עליה. הדמויות היו מוגזמות, הכתיבה מגמתית וכבר בגיל צעיר לא מצאתי את עצמי מזדהה עם דמות ש"עושה דווקא" ו"הולכת עם הראש בקיר". תמיד נמשכתי לדמויות ה"תחמניות" יותר.

 

[suki da yo]

חחחח

אני את אנטיגונה מאוד אהבתי (למעשה, נאבקתי בדמעות באמצע שיעור... אני רגשנית) אבל שירה, איכס. שירת ימי הביניים היא איכס, ושירה בכלל לא עושה לי את זה. אני אוהבת סיפור, ולכן שיר טוב מבחינתי זה שיר עלילתי, לא אחד שצריך לנתח. בכלל, יצירה ששוה את הניר עליו היא כתובה רק אחרי שמנתחים אותה, לא שוה בכלל לטעמי.

 

[Rivendell]

אני אף פעם לא התחברתי לשירה

ובמסגרת נסיונותיי להבין למה, עלה בדעתי שאולי זה כי אף אחד אף פעם לא לימד אותי איך להסתכל על שירה, ואיך לקרוא שירה. ואני לא אוהבת בורות. כתוצאה, אני עושה סדנת שירה, ואולי אני אצא משם חכמה יותר

. לכל הפחות, אני אוכל להגיד בלב שלם שאולי אני פשוט לא אוהבת שירה בגלל עניין של טעם, לא כי אני לא יודעת. לאור מה שלמדתי עד כה (כבר אני מרגישה חכמה יותר) - מה שאת אומרת הוא לא מדוייק. הפרשנות של השירה (הצעירה לפחות) צריכה לנבוע בדיוק מהטקסט. כלומר, את לא אמורה לחפש איזו פרשנות מוזרה או משהו, אלא פשוט להבין את הכתוב. גם ביצירה ספרותית בתחומים אחרים את הרי עושה תהליך פרשנות עצמאי כלשהו, זה חלק מהעניין.

 

[suki da yo]

אמממ...

אז אולי זה מסביר למה יש כמה שירים מהשירה הצעירה שאני כן אוהבת.... אבל, באופן כללי, אני מעדיפה סיפורת.

 

[Rivendell]

גם אני, ואין ספק שזה גם עניין של טע

ם. אבל חשוב לי לא להרגיש שיש תחום שלם בספרות שאני פוסלת רק על סמך בורות. אני מוכנה לא לאהוב שירה - אבל שזה יגיע ממקום של ידע והבנה

.

 

[התפוז של ולנסיה]

לא אמרתי שאני חובבת שירה גדולה

להיפך, כמו הרוב פה, גם אני מעדיפה פרוזה, אבל יש שני סוגי שירה שיש להם מקום קטן בליבי לצד הפרוזה - בלאדות (בייחוד אם אלתרמן תרגם אותן

) ושירת ימה"ב. אני מניחה שאצלי זה "אם כבר שירה - אז שיהיה פיוטי עד הסוף". ונשמע לי מעניין ללמוד על כל דבר שקשור בספרות (כולל שירה), מזכיר לי את מגמת ספרות. איזה כיף לך.

 

[suki da yo]

אם כבר שירה

אז אני שומרת פינה חמה בלב לאלתרמן ולנתן זך...