שלום!

[אלת הירח]

גם אני לא אהבתי מעולם את שירת ימה"ב

לאכזבתו הרבה של אבי, שעשה בזה את המאסטר שלו.

 

[KarinDi]

בניגוד...

לרוב המגיבים בנושא שירה, אני דווקא מאוד מתחברת לשירה, אולי בגלל שכמו שכבר אמרתי לכם, אני אוהבת מילים. נהנית לקרוא את ביאליק, נהניתי ללמוד אותו (ושוב כמו שכבר אמרתי, לימדה אותי מורה נפלאה ומדהימה) וספר השירים עליו נמצא במדף ה"מועדפים" (כלומר זה שהכי קרוב למיטה גם יהודה עמיחי חביב עליי ומבחינת שירה חדשה במיוחד, אני מאוד אוהבת את הכתיבה של רוני סומק (ואף נהניתי מהאדם במפגש איתו). לגבי שירת ימי הביניים, קצת קשה לי לגבש דעה-הכתיבה יפה, השימוש במילים מדהים בעיני...לפעמים מרגיש כאילו צילמו תמונה במילים (כתנות פסים-אולי השיר האהוב עליי מהתקופה), אבל, לא יודעת איך להסביר, משהו חסר לי. פחות אהבתי משאר הז'אנרים שלמדתי ופגשתי. מה עדיף, שירה או פרוזה? קטונתי מלהכריע. אבל האמת-מרבית הזמן אני מעדיפה פרוזה, כשעצוב או קשה במיוחד, אני פונה לשירה.

 

[passiflora]

מכל מלמדי השכלתי

את המורה שלי מחטיבת הביניים הדחקתי, לשירת ביאליק לקח לי שנים לחזור, אם כי גם היום אני יכולה לצטט כמעט במלואו את :" הקיץ גווע מתוך זהב וכתם ומתוך הארגמן של שלכת הגנים ושל עבי ערביים המתבוססות בדמם...." את המורה שלי מהתיכון אזכור לעולם. איש אשכולות ,שלימד ספרות תנ"ך תושב"ע דיקדוק לשון וחיבור, מקצועות שאנשי המגמה הריאלית בה למדתי נהגו לזלזל בהם עד זוב דם. אלא שהאיש היה מרתק ומלבד שאר יכולותיו היה מומחה לשפות שמיות. העברית שדיבר היתה שפה שגם היום משפיעה על הדרך שבה אני מתנסחת,כותבת מכתבים, חוזים ופתקים על המקרר לחצי. למרות העובדה שאני קוראת המון, לעולם לא אצליח להתנסח כמותו , בדיוק ובעושר לשוני שאין לו גבול. היו לו דרכים נפלאות ציניות, סרקסטיות ובעיקר מצחיקות, לבקר את דלות הלשון של דורי, שגם מהן למדתי לא מעט. גם היום שנים רבות אחרי שסיימתי את לימוודי התיכון שלי, אני יכולה לעצום את עיני, ולראות אותו עומד מול הכיתה, אוחז בספרון של המלך ליר, איש קטן עם קול מרעים מסיים את קריאת המערכה השנייה כמדומני:"שוטה דעתי נטרפת עלי.." אני לא בטוחה שבאותה תקופה הערכתי נכון את המטען העצום שהנחיל לי, בדיעבד, הוא היה אחד המורים הטובים שהיו לי . לצערי, לא עוד הרבה דורות של תלמידים זכו ללמוד איתו, כשנתיים לאחר שסיימתי את לימודי נפטר.יהי זכרו ברוך. אני מאחלת לילדי מורים מסוג זה, עם ידע אינסופי ועברית נהדרת, עם פתיחות לדיעות וניתוחים שונים ממה שכתוב כבר בספרים,עם יכולת ללמד מעבר לחומר הנלמד ובדרכים שאינן מקובלות בספרי הפדגוגיה. בנתיים חזר בני עם דף עבודה ואני מצטטת: עליך להקיף שיבעה ציפורים. בשלב הבא הוא יתבקש כנראה לסמן שלושה חתולות. את התרגיל הזה- בני לא הכין, מחאתי הקטנה (ואולי המטופשת...).

 

[Rivendell]

ממש עצוב, הסיפור על הבן שלך

אני מצטרפת למחאה שלך בכל ליבי

.

 

[KarinDi]

נשמע כמו...

המורים עליהן מדברים כל חובבי הנוסטלגיה ("לא פלא שהמורים של היום מקבלים משכורות זעומות, המורים של היום הם לא המורים של פעם"). באמת נשמע לי אדם מיוחד, ואין ספק שלמורה לספרות צריכה להיות שפה נכונה ועשירה אפילו יותר מלשאר המורים (שאכן בימינו, לא דוברים עברית תקנית במיוחד). לגבי דף העבודה, הייתי מסבירה לבני את הטעות ופונה אל המורה באופן אישי, אבל להגיד לו להכין שיעורים? דוגמה רעה ...

 

[ענת פאינשטיין]

רק הטציאו לי את החשק

לצערי אני לא זוכרת דבר משיעורי הספרות שלי. מה שאני כן זוכרת זה שהמורות שלי מעולם לא אהבו את ביטויי המחשבה העצמאית שלי. הרצח שבוצע ליצירות השונות בשיעורי ספרות השאיר אותי בוכיה עד היום. דווקא בשיעורי אנגלית היתה לי מורה שעודדה אותנו לכתוב ולקרוא ולהביע את הדיעות וההבנות שלו לעניין החומר ועד היום אני זוכרת כמה שירים של פרוסט. אבל זה ההבדל בין מורה שרוצה ללמד למורה שמקריא מהמחברת - וזה לדיון אחר לעניין איככות המורים, ההוראה ובכלל למה נועדו שיעורי ספרות ואם אתם רוצים אשמח לדון בכך. מזל שאף מורה לא הצליח להרוג לי את האהבה לספרים ולקריאה כי לתרום הם לא הצליחו

 

[Rivendell]

גם אני מאוד אוהבת את פרוסט בזכות

שיעורי האנגלית, שזה מעניין כי לי מאוד קשה עם שירה באופן כללי. אבל יש משהו בפרוסט שקל מאוד להתחבר אליו. ואם תרצי לפתוח דיון על לימודי הספרות את בהחלט מוזמנת. נדמה לי שיש לנו הרבה מה להגיד בנושא

.

 

[Mנטה]

בין שלל המורות הגרועות היתה גם אחת

ממש מעולה ואני בטוחה שהאהבה שלי לספרות צמחה והשתכללה מהמפגש אתה.

 

[סמיאגול]

הקריאה שלי הושפעה ממורה

אמא שלי התלוננה בפני המורה שלי שאני קורא רק זבל המורה שלימדה אותי בכיתות א-ג אמרה לה שלא משנה מה אני קורא העיקר שאני אקרא ובדיעבד המישפט הזה גרם לי לאהוב לקרוא כי אם היו מכריחים אותי הייתי עושה דוקא

 

[אלת הירח]

לי היה מזל לא נורמלי

ולא היו לי מורות גרועות לספרות. במקרה הכי גרוע הן לא היו מבריקות במיוחד. אבל אף אחת שממש הצליחה להשניא עלי את המקצוע. המורה שלי לספרות בכיתה ו' גרמה לי ללכת לקרוא את "מר אל כאן אנה" ואת "1984" המורה שלי לספרות בי"א-י"ב המליצה לי על סביון ליברכט ועל "המחברת הגדולה" וגרמה לי להאמין בכשרונותי הספרותיים - הן כקוראת/מבקרת והן ככותבת. אחי לעומת זאת מנסה להתאושש עד היום מהטראומות...

 

[een ogenblik]

הייתה לך מורה לספרות בכיתה ו'?

בביה"ס יסודי היתה לי מחנכת, ורק למקצועות "יחודיים" ו"קשים" היו מורים מיוחדים (התעמלות, ציור, מוזיקה, טבע, חשבון). לאורך חטיבת הביניים הייתה לי מורה אחת לספרות, עם סמינרסטיות מתחלפות. היא לא הייתה מדהימה, אך מצד שני היא גם לא התיימרה להיות מדהימה. היא לימדה אותנו שהיא רק היא, והעובדה שהיא מורה לספרות אינה מקנה לה עליונות הבנתית כלשהי, אלא רק הכרת כלים להבנה. כלים שתפקידה ללמד אותנו. נרצה - נלמד אותם כלים, לא נרצה - בעיה שלנו כשנקבל ציון נכשל. המורה האחת שהייתה לי בתיכון המשיכה באותו קו בדיוק, רק שהיא גם לימדה חיבור. על המורה בתיכון אני יודעת שאהבה ספרות, אך בהחלט יכול להיות שהייתה זו בגרותי הפתאומית שגרמה לי להבין שאפשר לדבר עם מורים כבני-אדם, כך שיכולתי ללמוד שאחרי השיעור יש גם למורים טעם משלהם. כנראה שהיה לי מזל גדול, מורי ביה"ס שלי לא התיימרו להיות מעולם לדעת יותר מבן אנוש רגיל. הם קיבלו דעות מנוגדות לשלהם כל עוד היו מנומקות בהגיון, ועודדו חשיבה עצמאית בכל תחום בו עסקו.

 

[אלת הירח]

המורה לספרות היתה המחנכת, אבל

זה לא משנה את העובדה שהיא היתה המורה לספרות. ואכן, עושה רושם שהיה לך מזל גדול.

 

[een ogenblik]

חבל, חשבתי שאולי במקום כלשהו בארץ

התייחסו לספרות כאל מקצוע הדורש תשומת לב יתרה כבר בגיל בי"ס יסודי, והקצו למקצוע מורה מיוחדת.

 

[אלת הירח]

מצד שני, נדמה לי שהמחנכת שלי לימדה

גם כיתות אחרות ספרות. ונדמה לי שבאיזשהו שלב המורה שלי ללשון גם היתה המורה שלי לספרות, אז כן היתה התמקצעות מסוימת.

 

[Boojie]

היו לי מורות טובות, היו לי מורות

גרועות, ולא היתה להן שום השפעה כי את האהבה הלוהטת שלי למילה הכתובה גיבשתי הרבה לפני שאיזושהי מורה לספרות הניחה עלי את כפותיה. הדבר העיקרי שרכשתי משיעורי ספרות זה אהבה לניתוח ספרותי, שלא הייתה לי קודם. ניתוח ספרותי טוב (לא כדבר שבשגרה, לא כאמצעי להתמודד עם כל יצירה, אלא כעונג אינטלקטואלי מדי פעם) הוא דבר שלא יסולא בפז, אם כי אני מאמינה שבדרך כלל עדיף להתרשם מיצירות ספרותיות באופן בלתי אמצעי, כך שכל אותם אמצעים ספרותיים שאכן נמצאים בתוכן ישפיעו עלינו ברמה הלא מודעת, ולאו דווקא ברמה המודעת. אבל טוב להכיר את הכלים ולדעת שהם שם.

 

[tazmanyak]

בשיעורי ספרות

הייתי יושב עם ספר של סטיבן קינג בפרדס ליד הבית ספר עם סיגריה ופחית קולה.. הנאה כפולה משיעור עם מורה שאם הייתי נוכח בשיעורים שלה, קרוב לוודאי שהיום לא הייתי קורא ספר אחד...אולי ספר טלפונים.