חלק מהראיות לאמיתות התורה
בס"ד הכרת כל הדגים בעולם סימני הדגים המותרים באכילה, מבוארים בתורה שבכתב. וכך נאמר את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו (דברים יד') וקיבלנו בתורה שבעל פה משנה מסכת נדה פרק ו, ט. "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר, ואין לו קשקשת" נותן התורה מכריז ומגלה חוק טבע אשר הוא הטביע בבריאה: כל דג או יצור מים אחר, אם יש לו קשקשת, אזי בהכרח ימצא בו סנפיר. אבל הסנפיר אינו בהכרח קשור לקשקשת. כלומר, אם מצאנו באחת מחנויות הדגים בעולם, חלקי דג אשר לא ניתן לזהות על פיהן איזה דג הוא זה, אך העור אשר על פני חלקי הדג מכוסה קשקשים, הרי הדין הוא שחלקי הדג הללו מותרים באכילה! אף על פי שסימני הטהרה הם סנפיר וקשקשת, ואנו לא ראינו אם אכן היו לדג זה סנפירים בהיותו שלם. וזאת משום שעל פי הקשקשים הקיימים ברור לנו שהיו לו גם סנפירים - וכעדות כותב התורה. אך דג שמצאנו בו סנפירים אינו בהכרח בעל קשקשים. עתה נתבונן. אפילו בזמנינו, לאחר גילוי וחקר מאות ואלפי זנים לא נודעים של דגים ושאר יצורי המים. האם יש מדען בתחום חקר החי שבמים, בעל שם עולמי ככל שיהיה, אשר יעז להרשות לעצמו להכריז משפט זה: "כל שיש לו קשקשת, יש לו סנפיר. ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת". האם יש מי שיעז?! התורה שבעל פה הועלתה על הכתב לפני כאלפיים שנה. והיא ציינה בגאון משפט זה, אשר חכמי התורה קיבלוהו - יחד עם שאר פרטי התורה שבעל פה - איש מפי איש עד משה רבינו, אשר קיבלו ממי שאמר והיה העולם. לא יפלא אפוא, שכל הדגים ושאר יצורי המים - בין אותם אשר כבר התגלו בעבר, ובין המתגלים מפעם לפעם עד עצם היום הזה - כולם ממש, ללא יוצא מן הכלל, מתאימים לחוק - סוד טבע זה. האם יש אי מי אשר יכול היה לדעת זאת בבטחה, מלבד בורא העולם??
http://www.beith-din.com/fish.htm http://www.hidabroot.org/a10.htm דבש דבורים מה שיוצא מטמא טמא. יש הבדל בין נאנקה לבין הדבורה. הדבורה לא ממצא את הדבש מגופה אלא משק נפרד מהקיבה. דבורים נחשבות לשיקוץ, כמו החרקים האחרים, ואינן כשרות. אולם הדבורה יוצאת דופן: היא אמנם אסורה באכילה, אך הדבש שלה כשר, להבדיל מתוצריהן הגופניים של בהמות לא כשרות. מה שנלקח מגוף טמא נחשב לטמא על פי ההלכה היהודית, אך הדבורה אינה מעכלת את הצוף. למרבה הפלא", בתורה שבעל פה קיבלו חז"ל ואבותיהם מאבותיהם, עד משה רבינו ע"ה, את המשפט הקצר והנמרץ הבא המופיע בתלמוד (בכורות ז, ב

. כך כתוב: "דבש דבורים, מותר. מפני שמכניסות אותו לגופן, ואין ממצות אותו מגופן". . digest ), עִכֵּל;תִּמְצֵת. מתוך מילון מורפיקס). מי יכול היה לדעת לפני אלפי שנים סוד טבע זה הנוגד את ההגיון הפשוט ואת הדמיון המוחלט לחלב, ואף לומר זאת בביטחון גמור עם השלכה הלכתית משמעותית, אם לא שבורא העולם הוא אשר גילה זאת לצורך ידיעת ההלכה?? להלן דבריו של הרב דב שטיין. מזונותיה של הנאקה הופכים לחלב לאחר שהפכו לחלק מגופה בפועל. לא כך הדבורה. לדבורה יש שק דבש לתוכו מופרשים אנזימים שהם עצמם אינם אסורים לאכילה באשר הם לא ראויים לאכילה. הם משפיעים בדרך אנזימטית על הצוף להפכו לדבש. נא לראות בקישור. דף ז,ב
http://www.mechon-mamre.org/b/l/l5401.htm http://img.tapuz.co.il/forums/17318933.doc http://www.infomed.co.il/glossary/g_2876.htm חז"ל ידעו שכדור הארץ מתגלגל סביב עצמו וידעו שיש אנשים בצד השני של כדור הארץ. בזוהר הקדוש (ויקרא דף י, א), כאשר הזוהר אומר שהדברים מצוטטים מספר אשר נכתב עוד קודם לכן(!) על ידי רב המנונא סבא: "כל ישובא מתגלגלא בעיגולא ככדור (כל הישוב - כלומר, העולם והאנושות שעליו - מתגלגל בעיגול ככדור) אלין לתתא ואלין לעילא (אלה - כלומר, חלקם - מתגוררים למטה, בתחתית הכדור, ואלה למעלה) וכל אינון בריין משניין בחזווייהו משנויא דאוירא, כפום כל אתר ואתר, וקיימין בקיומייהו כשאר בני נשא. (וכל אלה הבריות - המתגוררים בחלקים השונים של הכדור - שונים בחזותם - בצבעם, בקלסתר פניהם, וכדו', - מחמת שינוי מזג האויר, כפי מזג האויר של כל מקום ומקום. אולם עומדים הם כשאר בני אדם). ועל דא אית אתר בישובא (ועל כן יש מקום בעולם) כד נהיר לאלין, חשיך לאלין. לאלין יממא, ולאלין לליא. (כאשר אור לאֵלֶּה, חושך לאלה. לאלה יום, ולאלה לילה) ואית אתר דכוליה יממא, ולא אישתכח ביה ליליא בר בשעתא חדא זעירא. (ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא יימצא בו לילה אלא זמן מועט) וכו'. דהכי כתיב (שכך כתוב) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך! (תהילים קלט) ורזא דא איתמסר למאריהון דחכמתא (וסוד זה נמסר לבעלי החכמה - חכמת התורה) וכו'." חכמי תורת ישראל היו מודעים לעובדה שהמידע שבידם איננו ידוע לאנשי המדע דאז, ואף אמור להיות תמוה ומוזר בעיניהם. בסוף דברי הזוהר הנ"ל חז"ל מגדירים מידע זה בשם סוד. חכמינו ז"ל גם מצהירים שמקור המידע אינו באמצעות מחקר שבוצע, אלא כך נמסר להם, לבעלי חכמת התורה. ("ורזא" דא "איתמסר" למאריהון דחכמתא). כלומר מקור המידע אינו טבעי, אלא תורני. הערה שלי: אפילו אם תאמר שהזהר ידע את דעותיהם של המדענים שידעו את המידע הזה הוא לא היה אומר שמידע זה נמסר לבעלי חכמת התורה. כי בכך הם מסכנים את אמיתות התורה.