או שאתה טועה
אין סתירה פנימית ברעיון "ליצור אבן שאי אפשר להרים" בפני עצמו; עובדה - אני יכול ליצור אבן כזו. אבל עזוב את משל האבן; נתפסת עליו יותר מדי. אפשר להבהיר את הסתירות הלוגיות הנובעות מרעיון הכל-יכול גם בדרכים אחרות, כגון "האם מי שהוא כל-יכול יכול לממש החלטה להפסיק להיות כל-יכול?". "יכול" משמעו היכולת לעשות משהו; "כל-יכול" משמעו שאין כל מגבלה על היכולת - ותהא היא לוגית או לא, רציונלית או לא. אם אלוהים כל-יכול, הוא יכול לגרום לאחד ועוד אחד להיות שלוש; אם הוא כל יכול, הוא יכול לגרום למרובע להיות מרובע ובה בעת משולש. עצם העובדה שאלוהים אינו מעל לחוקי הלוגיקה כבר מציבה לו 'גג' - גבול ליכולותיו. ניתן כמובן להיחלץ מתסבוכת זו בדרכים שונות, אבל כולן ידרשו להגביל את ההגדרה של "כל-יכול" במידה זו או אחרת. מושג האל הכל-יכול נולד עוד לפני שהאדם הבין לוגיקה מהי; זהו למעשה שריד לחשיבה שאפיינה את האדם בשלב מוקדם מאד בהתפתחותו, כשעוד לא נאלץ להתמודד עם הסתירות הפנימיות שתדירות איפיינו אותו, ועדיין מאפיינות חשיבה ילדותית. על פי תאוריות בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית, התינוק תופס עצמו כאומניפוטנטי בחודשי חייו הראשונים, כאשר כל צורך שמתעורר אצלו מסופק מיידית ואין הוא מודע עדיין לנפרדות בינו לבין המטפלים בו המספקים את צרכיו. תחושת אומניפוטנטיות בהמשך החיים עשויה להיות סימפטום של הפרעה נפשית או מחלת נפש כגון הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה.