mitzi יקרה, אני חושבת שלא צריך לצאת
לקרבות ובטח שלא כאן, כי אנו מחטיאים את המטרה וחבל לי על כך מאוד. אני מאוד מעריכה את הנחישות הרבה שלך והרצון האמיתי שלך לשנות ואני מוכנה לסייע לך ככל יכולתי ולהיות שותפה לשינוי לטובת כלל הסטודנטים בעלי לקויי למידה. דאני מאמינה שדרכי הבחנות מותאמות הנן חובה לתלמידים עפ דיסלקציה ולכן השינוי החשוב מתבקש, אבל עד שלא יקום מישהו (כמוך) שזה יהיה נוגע אליו אישית ואיכפת לו מהנושא וההתיחסות הלא מקבלת הדברים כנראה לא ישתנו. לצערי, זו המציאות הקיימת במדינה בה אנו חיים, זה הטוב שבה, הפרט יכול לעתים להזיז עולמות וליצור תקדימים ושינויים חשובים שהכלל יכול ליהנות מהתקדים והשינוי, בדרך כלל ועד כמה שאני יודעת לעתים קרובות זה בא מתוך הקושי האמיתי שאותו פרט עובר בדרך ה "ויה דולרוזה" עד ש... הדברים משתנים. לכן, בכדי להיות יעילים בתור התחלה, היתי מציעה לך לנסות ולעניין ח"כ שונים או שרים, (הזכרת שהנך מקורבת לפוליטיקה) זו התחלת דרך מאוד חשובה. כי הפוליטיקה קורה לעיתונות והעיתונות יכולה לעשות לך חצי עבודה, תאמיני לי שאם הנושא יצא לתקדשורת כב יתחיל השינוי. אני רוצה לספר לך כאן ואולי ייכנס עדו בן צבי ויספר גם מה הוא מכיר מהעולם(הוא היה בשליחות באירפה וכעת הוא בצפון אמריקה), כי עד כמה שאני יודעת בארופה לא כל כך מסייעים לסטודנטים בתנאי ההבחנות המותאמים, חלקם נמצאים עדיין בימי החושך, עוד יותר גרוע מאיתנו. אם שמת לב אני לא קוראת לזה הקלות, כי אני מאמינה שזה ממש לא הקלות, למי שסובל מדיסלקציה הוא יודע רק דרך אחת והיא לא הקלה, אלא התאמה. אני משווה זאת לעיוור שאמור להיבחן בקריאה, הרי אינו יכול לראות את הכתב הרגיל הכתוב על נייר, ולכן כתב ברייל זה מה שהוא יכול לפענח, אמנם מטאפורה אך היא באותו המשקל. כאימא לבנים בעלי דיסלקציה הייתי לפני כ 10 שנים פעילה מאוד לשינוי חקיקה וגם הצלחתי בכמה שינויי חקיקה, אבל זו עבודה והשקעה רבה מאוד, ללא תמורה ולוקחת הרבה זמן. זו הסיבה שאני התחלתי את פעילותי הציבורית בזמנו, הרצות שילדי יצליחו למרות ואף על פי הקשיים שלהם בדרכם, היה עבורי הקטליזטור שהפעיל אותי וגרם למוטיבציה ולנחישות שלי לרצות לשנות וכך היה. אני חושבת שמה שהציעה דר' מיקי, זה לעבוד במקביל, בשביל שלא תאבדי זמן יקר שלא ישוב לך לאחור לעולם. אני יכולה להבין את הנהלים החדשים של האוניברסיטה ומדוע היא מעונינת לערוך לך אבחון נוסף, לאחר כל מה שקרה עם "קניה" של אבחונים ע"י בעלי ממון שלא היו עם לקויי למידה, האוניברסיטה כגוף להשכלה גבוה רשאית לקבוע נוהל שאצלם רק אבחונים של המאבחנים שלהם שנערכים אצלם, מקובלים עליהם על מנת להתאים דרכי הבחנות. בעיני זה עוד יכול להיות לגיטימי, למרות שלא נראה לי לגיטימי שאת זו שצריכה לשאת בהוצאה הכספית של אבחון זה. מה גם שמבחינה מקצועית אני חושבת שאם לא מזמן עברת אבחון לא יהיה ערך מקצועי וחשוב לאבחון חדש, חייב שיעבור פרק זמן מסוים בין אבחון אחד לשני. אשמח תמיד לסייע לך בהמשך. להשתמע.
