שלום נשים יקרות

[אורקה39]

וכדי לחדד...

כשעברתי לגור לבד, כשנסעתי לחו"ל לבד, כשהחלפתי מקום עבודה - לכל זה היו מי שאמרו "וואו כמה את אמיצה" וגם אז זה הצחיק והפליא אותי. כל מה שזה דרש ממני זו הבשלות והמוכנות לעשית הצעדים האלה.

 

[דש1דש]

אז גם אני עברתי שלבים כאלו

וגם כשההחלטה נפלה ללא הרגשה של אומץ - היו נקודות שהבנתי למה אנשים אמרו לי שיש לי אומץ אני חושבת שאנחנו טובות בלקיחת החלטות (אני ואת - ועוד די הרבה כאן) ואנחנו עושות את זה ללא מבט אחורה - אבל בסך הכל - זה לא מקטין מהעובדה שיש שינויים בחיים שללא אומץ לא ילקחו. לא משנה איך קוראים לזה. כנראה יש לך כל כך הרבה אומץ שאת לא רואה את זה

 

[אורקה39]

אז למה אני לא מסוגלת לטפס על סולם

בלי שירעד לי הפופיק והברכיים יהפכו לג'לי

 

[דש1דש]

../images/Emo6.gif זו כבר טכניקה

ופוביות. אפשר להרפא מהן

 

[ליביתי]

ואם תפני לפורום חתולים, יעזרו לך

בעצות כיצד להירפא מהפוביות...

 

[אורקה39]

../images/Emo6.gifמיאו ../images/Emo54.gif

 

[carmitz]

ליביתי, את מאוד פורייה היום ! ../images/Emo6.gif

 

[tutik1]

../images/Emo45.gif מסכימה איתך דש דש.

הסיבות למה לא לעשות מה שאנו עשינו/עושות/נעשה הם פחדים, מסוגים שונים, שגוברים על ההרצון העז להיות אמא. אז לקרוא להתגברות על פחדים אלו-אומץ-זה לא כ"כ נורא לטעמי. בדיוק היום, אמרה לי בדמעות מישהי בת כ-50 -רווקה ללא ילדים- שהיא מצטערת ותצטער כל חייה שלא העיזה לעשות זאת כשהיתה יכולה. נכון שהיום אני מרגישה שמה שאני עושה הוא טבעי ונכון (לי) אבל לא מתנגדת לקבל גם קצת מחמאות...

 

[אילת 11]

אני לא מרגישה מוחמאת

שמדברים איתי על אומץ. אני מרגישה שמסתכלים על האמהות שלי במקום כדבר הטבעי ביותר בעולם כאיזו גבורה. אני לא אמיצה ולא גיבורה ואישית לא ראיתי הרבה גיבורות פה בפורום. הרבה יותר מפחיד לא להיות אמא בתנאים כאלה מאשר כן להיות אמא. הרבה הרבה יותר מפחיד. בהחלט יכול לבוא מישהו ולטעון שבחירה של מישהי בגילנו לא ללדת כי אינה יכולה לתת לילדה משפחה נורמטיבית דו הורית, היא צעד מאוד אמיץ לעומת הצעד שלנו שהוא בעניי זרימה עם מה שהטבע יעד אותנו.

 

[lollla]

אכן טוטיק - לשמוע דבר כזה מבת 50

זה התמריץ הכי חזק. לפחות לגבי. וגם אני מסכינה עם אילת (למרות שמרגישה מוחמאת ולא מרוגזת) שזה לא ענין של אומץ אלא מפחד דווקא לא לממש את האמהות. הפחד הזה עולה על כל הפחדים מהגידול לבד. זוהי בחירה בקושי היותר קל מבין שניים : לגדל לבד או להשאר לבד. ואני , את פיק הברכיים חטפתי אחרי - מה שאולי אומר שהיה פה אומץ סמוי

 

[אילת 11]

לתקוף ../images/Emo12.gif

על מה את מדברת? הסברתי לדעתי אין שום דבר אמיץ בלהרות וללדת , גם בלי חתונה. אני מרגישה שקוראים לי אמיצה אזי מערערים על טבעיות האמהות שלי ( בניגוד לאמהות בזוגיות שאין בה שום דבר אמיץ ), והוספתי ששומעים זאת המון ולא מדובר על הכותבת כאן בלבד. את יכולה להרגיש אמיצה כרצונך, אני חוזרת ומתרעמת על השימוש במושג הזה וזו זכותי ואין בזה תקיפה של אף אחד.

 

[דש1דש]

אני שמעתי נימת תקיפה - אם טעיתי -

סליחה

ברוח היום (אהבתי את רעיון הפרחים - דרך אגב!)

 

[אילת 11]

אני לא

אהבתי את רוח הפרחים ( ותסלחנה לי כולן ) היתה לי הרגשה סכרינית משהו.

 

[דש1דש]

בשרשור פרחים בפני עצמו -

מסכימה איתך - אבל במקום להכנס לריב - לבקש סליחה ולתת פרח נראה לי במקום. לכן לא ראית אותי שם - אבל כאן כן

 

[אילת 11]

אה וכמובן קיבלתי את הסליחה../images/Emo39.gif

 

[ליביתי]

מה שיפה אצלך, אילת

זה שאולי את לא אוהבת את הטרנד, אבל מצטרפת אליו....

ואם נורא בא לך, את יכולה לשלוח לי פרח...

 

[אילת 11]

ליביתי המלבה

בכל אחת אחרת הייתי חושדת שלא הבינה את כוונתי. את לעומת זאת הבנת גם הבנת. אני מאוד אוהבת פרחים בהודעות , לא אהבתי את שרשור הפרחים הספציפי מהיום. והשאר לפרשנות אישית.

 

[ליביתי]

אוףףףףף, איך רציתי שתחשדי בי כבר

למה את מפלה אותי לרעה? טוב, יאללה. קחי לך פרח

 

[אורקה39]

אני לא מתרעמת על השימוש

במילה 'אומץ', רק כל פעם מתפלאת מחדש. לא רואה בעניין מעשה אמיץ.

 

[ליביתי]

מסתבר שהאומץ שני פנים לו

אני יכולה מאד להבין את אילת, כשהיא כותבת שהתייחסות להורות שלה כאל מעשה אמיץ, יש בה משום "אי טבעיות" בהורותה. לאחר ששדוניהו נולד, שמעתי רבות את האמירה על כך שאני "אמיצה". אז התעוררה בי גם כן התנגדות פנימית לשימוש במינוח הזה. גם אני חשתי אז שבסה"כ אני עושה מעשה טבעי - הופכת לאמא ומתמודדת עם מה שכל אם, באשר היא, מתמודדת. ככל שחולף הזמן, זוית הראיה שלי קצת משתנה ואני יכולה גם להבין את המקום ממנו באה אמירה שכזו בדבר האומץ שבמעשה שלנו. מעשים שהם לא בדיוק נורמטיביים, לא נכנסים לתבניות ולדפוסים השגרתיים והמוכרים - מצריכים לא מעט תעצומות נפש (וגם כמובן - בשלות

). כך, לדוגמא, אדם שמחליט יום בהיר אחד לעזוב משרה מבטיחה, הכנסה שמנה, נכסים וכדו', ויוצא עם משפחתו לטיול מסביב לעולם לפרק זמן בלתי מוגבל, תוך שהוא מוכר את כל נכסיו, מוותר על בטחון כלכלי עתידי וכו'. בעיני מעשה שכזה הוא אמיץ (אם כי יש מי שיכנו אותו טפשי, ולפעמים רב הדימיון והמשותף בין אומץ לטפשות...

}. הבסיס לעשיית המעשה (האמהות היחידנית והטיול מסביב לעולם) הוא נטילת האחריות על האושר האישי והפרטי ועשיית מעשה פוזיטיבי למימושו. צריך קצת "אומץ" בשביל זה, לא? אגב, בעיני גם לצאת לדייטים עם אנשים בלתי מוכרים מצריך גם כן אומץ, ומרביתנו (אם לא כולנו) עברנו גם במסלול הזה...