שלום נשים יקרות

[גלית על הגל]

שלום נשים יקרות

אני כל כך שמחה שמצאתי את הפורום הזה. האחווה כאן ממש מרגשת ומעניקה המון כוח, כמו גם המידע החיוני והמועיל כל כך שניתן לקבל כאן. כבר עשיתי קרוב לשמונים אחוז מהדרך לקראת ההחלטה ללכת במסלול שלכן, ומאוד מרגיע לדעת שאמצא כל כך הרבה בנות שיח לכשיבוא הרגע. היום אני כאן בענין שונה; אני עומדת לכתוב כתבה באחד המוספים של עיתון "הארץ". נושא הכתבה הוא ההתמודדות עם גידול הילד והשאלות שהוא שואל כשהוא גדל. אם יש כאן מישהי, אחת או יותר, שתהיה מוכנה להתראיין, גם ללא שמה, אודה מקרב לב ואעריך זאת מאוד. ניתן לפנות אלי במסר אישי ואז אשאיר את מספר הטלפון שלי. בתודה מראש והמון בהצלחה לכולכן!

 

[tutik1]

ברוכה הבאה ובהצלחה ב-20%

הנותרים בדרך...

ורק כדי להבין (למרות שאני עדיין לא רלוונטית לכתבה שלך) - את מתכוונת להתמודדות של גידול ילד כאם יחידנית?

 

[הופלי]

ברוכה הבאה../images/Emo11.gif

 

[nina39]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

 

[dafi1]

ברוכהבאה ../images/Emo140.gif מצטרפת לשאלה: יחידנות

היא הנושא בנוגע לגידול הילד לבד, או חד הורוּת שאיננה יחידנות בהכרח?

 

[תומילי]

הילדים כאן עוד קטנים ואי אפשר ממש

לדעת מה הם ישאלו כשיגדלו. הכל ספקולציות.איך מתמודדים עם גידול ילד לבד? יש כאן הרבה שאלות ותשובות לאורך דפי הפורום.

 

[גלית על הגל]

תודה על התגובות והברכות

ובכן, הכתבה עוסקת בסוגיות העולות תוך כדי גידול הילד, במשפחות של אמהות יחידניות מבחירה. אם יש כאן מישהי שעשתה זאת והילד/ה כבר בגיל שבו מתחילה התמודדות עם סוגיית האב החסר, אשמח מאוד לראיין אותה. חשוב לי שוב להדגיש שאני מעריכה את האומץ וההחלטה לבחור להביא לבד ילד לעולם. כשאני רואה מה אתן כותבות - אני מתחזקת עוד יותר בענין וכאמור, עוד אשוב בהמשך. כרגע אני כאן בענין מקצועי וזקוקה באמת לעזרתכן. בתודה, בברכה ובהערכה רבה גלית

 

[אילת 11]

אומץ../images/Emo12.gif

אני לא יכולה לעזור לך בעניין הכתבה. אבל כל פעם שאני שומעת על "האומץ" הן פה בפורום, והן בחיים האמיתיים ( שומעים המון את המילה אומץ ) אני מאוד מאוד מתרעמת. מה אמיץ בללדת ולהיות אמא? זה הדבר הכי הכי טבעי בעולם. צורך ורצון שטבועים עמוק עמוק בגנום האנושי של רובינו. נכון זה קצת יותר קשה בלי גבר אבל מכאן ועד אומץ.....? לא שמעתי אף פעם שאומרים על אשה נשואה שהיא אמיצה בגלל שניכנסה להריון. אין שום דבר מיוחד במה שעשינו, שום דבר לא טבעי שדורש יכולות מיוחדות או אומץ לב מיוחד. האמהות שלנו טבעית ונורמלית בדיוק כאמהות של כל אחת אחרת.

 

[דש1דש]

לא מסכימה איתך!

יש צורך באומץ - לרובנו - לעשות את הצעד. מעות כאן עשו אותו ללא חששות וצורך לבלוע רוק ולרוץ עם תחושות הבטן! אחרי שזה נעשה - ויש כבר תוצרת שוכחים אולי, אבל בהחלט יש משהו אמיץ בלא ללכת עם כל הזרם של חתונה-ילדים, אלא לעשות מעשה ולשנות את הסדר. אין מה לתקוף מי שמביעה את דעתה על האומץ - בעיקר כשהיא לפני. ואצלנו עוד אין ממש התמודדות - אז לא יכולה לעזור עם הכתבה.

 

[דש1דש]

מעות = מעטות

 

[אורקה39]

../images/Emo12.gif

"יש משהו אמיץ בלא ללכת עם כל הזרם של חתונה-ילדים" - סליחה, אבל זו לא היתה הבחירה שלנו כך שאין בזה אומץ כלל וכלל. רובנו היינו מעדיפות ללכת עם הזרם, רק שלא יצא

 

[דש1דש]

ברור שזו היתה הבחירה

אבל לעשות אותה דורש אומץ. לא כל בחירה שעושים בחיים היא טרוויאלית - ויודעת מה - היו לי עוד בחירות בחיים שדרשו אומץ - והן היו שלי - ולא מתחרטת עליהן - זה לא מעלה או מוריד מערכה של הבחירה! רוב הבחירות שנעשה בחיים (לא אם גבינה או חומוס על הלחם - אילו שאין מהן חזרה, הגדולות) דורשות אומץ. ככה זה - החלטה קטונה שמשנה את החיים לכיוון אחר לגמרה! צריך אומץ לדחות את חלום האביר וסוסו הלבן, צריך אומץ להקים משפחה לבד - ללא משכורת נוספת וזוג ידיים נוספות, צריך אומץ לוותר על החירות של הרווקות לטובת ילד קטן שדורש המון. מה מפחיד בלהודות בזה?

 

[אורקה39]

ההגדרות שלנו שונות אם כך

לכל מה שפירטת אני קוראת בשלות ולא אומץ.

 

[דש1דש]

בשלות?

הרבה נשים בשלות הרבה לפני שהן עושות את הצעד. למה חיכו? כי עדין קיוו לאותו נסיך, כי לא עזרו מספיק אומץ (ויאוש?) לוותר, כי 1001 סיבות - אבל הרבה אומרות שהיו מוכנות כבר כמה שנים קודם ובכל זאת חיכו. אבל אין בעיה - כל אחת והגדרתה.

גם לך

 

[אילת 11]

אומץ לוותר?

אולי מה שהיה חסר זה הראליות לוותר? לוותר על חלום הנסיך, זה ראלי, מציאותי, 2 רגליים על הקרקע ולא חלומות באויר. על אותו משקל גם זוגות שמביאים ילד לעולם שמצבם הכלכלי בעייתי הם אמיצים, וזוגות שמביאים ילד לעולם שאחד מהם לא 100% בריא הם אמיצים ( ויש שיגידו אגואיסטים ) , ומי שמתחתנת עם גבר שעובד שעות רבות, נוסע המון לחול וכו ויולדת לו ילד היא אמיצה. אז בעני לא. הורות גם בתנאים לא אידאלים אינה אומץ אלא פעולה טבעית, אין שום דבר אמיץ בבחירה הזו.

 

[דש1דש]

נכון - גם זה אומץ

בכלל להחליט להביא לעולם ילד דורש אומץ. יש שמצבם נוח יותר וזה ברור יותר - ויש שלא - לא מקטין בעיני. פעולה טיבעית זה להכנס למיטה ואופס - ליהיות בהריון. כל מה שדורש יותר מזה - פעולה אקטיבית - זה כבר אומץ. ויש דרגות שונות של אומץ.

 

[ליביתי]

דשדש, פעולה טבעית? ../images/Emo8.gif

את רוצה לספר לנו משהו על 'חזרה לטבע'?

 

[דש1דש]

זה היה רמז

לצפרדע העסוק מאוד בפעולה טיבעית כזו בזמן האחרון?!

 

[דש1דש]

דרך אגב -

דברי עם כל מתלבטת (נראה לי שאת ואני ועוד כמה לא הינו ממש בנקודה הזו - אבל הרבה דוקא כן) והיא רואה את זה כאומץ. אני התלבטתי בערך 5 דקות - לכן לא ממש חושבת שהיה בזה אומץ. אולי טמטום

מי שמתלבטת - וככל שהיא מתלבטת יותר - דרוש לה יותר אומץ לעשות את הצעד! וככה זה עם כל החלטה - ככל שחוששים ממנה יותר - מתלבטים ולא מצליחים להחליט - כדי לבצע את ההחלטה צריך יותר כוח ואומץ. זו דעתי. פורשת לאסוף את האומץ שלי מהגן

 

[l i l o 1]

מסכימה איתך דשדש

שלב ההתלבטות אמנם מאחורי ואני כבר במנסות אבל זה לא היה מזמן (שבועיים בערך

) וכן הרגשתי שההחלטה שלי לעשות ילד לבד היא אמיצה במידה מסויימת. נכון שעכשיו כשאני אחרי אין לי תחושת היי של "וואי איזו אמיצה אני" זה כבר נראה לי טריוויאלי אבל בשלב ההתלבטות וקבלת ההחלטה נכון שדרושה בשלות, השלמה, וויתור "לבינתיים" על חלום האביר והחתונה אבל בהחלט דרוש גם קורט אומץ.