היי, צ´יפי!
אני ממש מסכים עם מה שכתב לך חיים (התגוננות רחוב). וגם עם דעתו של המורה שלך. אני, כמובן, לא מסכים עם דעתך: 1. אני אישה - הוא גבר. אז מה? אני בכלל לא מבין למה את רואה בכך מגבלה. האם נדמה לך שאישה חלשה יותר מגבר בקרב פנים מול פנים? הדוגמא שהבאת מקרב ג´ודו, כפי שהוסבר לך על-ידי חיים, איננה דוגמא לקרב, אלא לצורה ספציפית של ספורט, המנותקת מאוד מקרב אמת ונתונה בתוך כללים נוקשים. כללים אלה מטים את הכף לטובת הגבר. 2. אני נמוכה - הוא גבוה. אז מה? הגובה הוא חסרון ויתרון באותה מידה. 3. הוא שרירי - אני לא. אז מה? השרירים הם חסרון ויתרון באותה מידה. כן, נתקלתי בנשים (וגברים) עם דעה כמו שלך. בשיעורים, אני אפילו לא מנסה להתעמת עם הדעה הזאת. בבוא הזמן מערכת האמונות הזאת, המנותקת לחלוטין מהמציאות, עוברת שינוי יסודי. לגבר ממוצע מול אישה ממוצעת יש יתרון במצב של לחימת אמת, בעיקר בגלל האמונה המשותפת והחזקה מאוד של שניהם, בנוגע לתוצאת הקרב וליכולות האישיות של המשתתפים בו. שניהם כאחד בוראים את הסיטואציה ובטוחים שיש לגבר יתרון בה. שניהם מסכימים על כך. אבל כידוע, אמונה חסרת ביסוס היא כוח מוגבל. יש לה כוח מסויים, אך בעת התנפצותה, כוחה נעלם. ומאחר שהמציאות חכמה יותר מאיתנו, ניתן להשתמש בה כדי לוותר על האמונה המוטעית. לפיכך, מרמה מסויימת של לחימה ומעלה, אין קשר בין יכולת הלחימה לבין: 1. המין (זכר / נקבה) 2. הכסף (עשיר / עני) 3. האף (ארוך / קצר) 4. מצב שרירי הגוף (מנופחים ומוגבלים / קלילים וחזקים / וכולי) 5. הכרס (גדולה / קטנה / איננה) 6. הכושר הגופני (מעולה / לקוי / וכולי) 7. יכולת הריכוז (גבוהה / נמוכה / וכולי) וכן הלאה וכן הלאה... רק לדבר אחד יש השפעה: יכולת הלחימה. וכמובן שיכולת הלחימה הינה דבר דינמי משניה לשניה וממצב למצב ולא ניתן למדוד אותה בכלים מוחלטים. הכשרתך איננה הכשרת לוחם, כך שמעולם לא למדת להילחם (ולפיכך, מובן שאינך יודעת להילחם), אבל חלקים מסויימים בהכשרתך יכולים להשתבץ בתוך הכשרת לוחם. במלים אחרות, יש ברשותך נשק קטלני שלא-הושק ושאינך יודעת להשתמש בו (8 שנים לעשות טאי צ´י אצל מדריכים טובים "שתלו" בתוכך יכולות שחבל על הזמן, בין היתר בתחום הלחימה, גם אם יכולות אלה עדיין אינן בשימוש או אינן בטווח המודע שלך). אני לא חושב שאם הייתי נכנס עכשיו לגופה של אישה, או לגופו של אדם גבוה יותר או שרירי יותר ממני, הייתי נעשה פחות טוב בלחימה ממה שאני כרגע. טוב, נו, אולי כן הייתי נעשה פחות טוב בגלל שלא הייתי רגיל וכאלה, אבל השינוי לא היה מהותי עד כדי כך שהוא היה הופך אותי ל"לא לוחם". אם הייתי יכול, הייתי שמח להיכנס לגוף של אישה "חלושה" לכמה רגעים כדי להדגים לך כמה דברים... אבל נראה שאם תרצי באמת לדעת, תצטרכי לעשות זאת בעצמך, מתוך עצמך ובתוך גופך הנוכחי. לרגע אחד קצר דמיינתי לעצמי את אמונתך בחולשתך, דרך הסיטואציה הבאה: מישהו בא לאיים על מישהו במקל גדול ואילו השני מחזיק בידו אקדח קטן וקטלני, אך מנסה להשתמש בו כמו במקל וטוען: "טוב, לכלי כל כך קטן אין סיכוי מול הכלי הגדול הזה שמולי..." ואז אני בא אליו ואומר לו: "תשמע, אין קשר לגודל, אם תלמד להשתמש בכלי הזה שלך כמו שצריך, אתה תגלה שהוא הרבה יותר קטלני ממקל של עץ, לא משנה כמה גדול המקל". ואז הוא עונה לי: "מה אתה מדבר שטויות, תראה איזה מקל קטן יש לי ביד, אל תבלבל במוח, מקל קטן פחות חזק ממקל גדול". אז תקשיבי, צ´יפי, אני חושב שכל אחד מאיתנו יכול להשתמש בעצמו כמו שמשתמשים במקל (ואז באמת מי שגדול ו"חזק" יותר מנצח), אבל כל אחד מאיתנו גם יכול ללמוד להפעיל פונקציות אחרות שיש בתוכו ולגלות שהוא בכלל לא מקל, אלא נשק קטלני... וכאן לא משנה הגודל, אלא לאיזה רמה של לימוד כל אחד מעמיק, מפני שתמיד אנחנו יכולים לגלות שאנחנו נשק מסוג אחר לגמרי, קטלני עוד יותר... אה, ולא מדובר פה במטפורות או בהתפלספויות (את יכולה לסמוך על כך שאני שונא התפלספויות ושאני בנאדם נורא מעשי ומשעמם + חסר סבלנות לפלספנים למיניהם, באמת), אלא במציאות הפשוטה, שלפעמים אמונותינו העיוורות מתעקשות לכפור בה. למה? לא יודע, אולי נוח לנו יותר להאמין במה שאנחנו מאמינים גם כשהוא מנותק מהמציאות, בגלל שקשה לנו לקבל את ההשלכות של הויתור על אמונות אלו. שלך, בן
אני ממש מסכים עם מה שכתב לך חיים (התגוננות רחוב). וגם עם דעתו של המורה שלך. אני, כמובן, לא מסכים עם דעתך: 1. אני אישה - הוא גבר. אז מה? אני בכלל לא מבין למה את רואה בכך מגבלה. האם נדמה לך שאישה חלשה יותר מגבר בקרב פנים מול פנים? הדוגמא שהבאת מקרב ג´ודו, כפי שהוסבר לך על-ידי חיים, איננה דוגמא לקרב, אלא לצורה ספציפית של ספורט, המנותקת מאוד מקרב אמת ונתונה בתוך כללים נוקשים. כללים אלה מטים את הכף לטובת הגבר. 2. אני נמוכה - הוא גבוה. אז מה? הגובה הוא חסרון ויתרון באותה מידה. 3. הוא שרירי - אני לא. אז מה? השרירים הם חסרון ויתרון באותה מידה. כן, נתקלתי בנשים (וגברים) עם דעה כמו שלך. בשיעורים, אני אפילו לא מנסה להתעמת עם הדעה הזאת. בבוא הזמן מערכת האמונות הזאת, המנותקת לחלוטין מהמציאות, עוברת שינוי יסודי. לגבר ממוצע מול אישה ממוצעת יש יתרון במצב של לחימת אמת, בעיקר בגלל האמונה המשותפת והחזקה מאוד של שניהם, בנוגע לתוצאת הקרב וליכולות האישיות של המשתתפים בו. שניהם כאחד בוראים את הסיטואציה ובטוחים שיש לגבר יתרון בה. שניהם מסכימים על כך. אבל כידוע, אמונה חסרת ביסוס היא כוח מוגבל. יש לה כוח מסויים, אך בעת התנפצותה, כוחה נעלם. ומאחר שהמציאות חכמה יותר מאיתנו, ניתן להשתמש בה כדי לוותר על האמונה המוטעית. לפיכך, מרמה מסויימת של לחימה ומעלה, אין קשר בין יכולת הלחימה לבין: 1. המין (זכר / נקבה) 2. הכסף (עשיר / עני) 3. האף (ארוך / קצר) 4. מצב שרירי הגוף (מנופחים ומוגבלים / קלילים וחזקים / וכולי) 5. הכרס (גדולה / קטנה / איננה) 6. הכושר הגופני (מעולה / לקוי / וכולי) 7. יכולת הריכוז (גבוהה / נמוכה / וכולי) וכן הלאה וכן הלאה... רק לדבר אחד יש השפעה: יכולת הלחימה. וכמובן שיכולת הלחימה הינה דבר דינמי משניה לשניה וממצב למצב ולא ניתן למדוד אותה בכלים מוחלטים. הכשרתך איננה הכשרת לוחם, כך שמעולם לא למדת להילחם (ולפיכך, מובן שאינך יודעת להילחם), אבל חלקים מסויימים בהכשרתך יכולים להשתבץ בתוך הכשרת לוחם. במלים אחרות, יש ברשותך נשק קטלני שלא-הושק ושאינך יודעת להשתמש בו (8 שנים לעשות טאי צ´י אצל מדריכים טובים "שתלו" בתוכך יכולות שחבל על הזמן, בין היתר בתחום הלחימה, גם אם יכולות אלה עדיין אינן בשימוש או אינן בטווח המודע שלך). אני לא חושב שאם הייתי נכנס עכשיו לגופה של אישה, או לגופו של אדם גבוה יותר או שרירי יותר ממני, הייתי נעשה פחות טוב בלחימה ממה שאני כרגע. טוב, נו, אולי כן הייתי נעשה פחות טוב בגלל שלא הייתי רגיל וכאלה, אבל השינוי לא היה מהותי עד כדי כך שהוא היה הופך אותי ל"לא לוחם". אם הייתי יכול, הייתי שמח להיכנס לגוף של אישה "חלושה" לכמה רגעים כדי להדגים לך כמה דברים... אבל נראה שאם תרצי באמת לדעת, תצטרכי לעשות זאת בעצמך, מתוך עצמך ובתוך גופך הנוכחי. לרגע אחד קצר דמיינתי לעצמי את אמונתך בחולשתך, דרך הסיטואציה הבאה: מישהו בא לאיים על מישהו במקל גדול ואילו השני מחזיק בידו אקדח קטן וקטלני, אך מנסה להשתמש בו כמו במקל וטוען: "טוב, לכלי כל כך קטן אין סיכוי מול הכלי הגדול הזה שמולי..." ואז אני בא אליו ואומר לו: "תשמע, אין קשר לגודל, אם תלמד להשתמש בכלי הזה שלך כמו שצריך, אתה תגלה שהוא הרבה יותר קטלני ממקל של עץ, לא משנה כמה גדול המקל". ואז הוא עונה לי: "מה אתה מדבר שטויות, תראה איזה מקל קטן יש לי ביד, אל תבלבל במוח, מקל קטן פחות חזק ממקל גדול". אז תקשיבי, צ´יפי, אני חושב שכל אחד מאיתנו יכול להשתמש בעצמו כמו שמשתמשים במקל (ואז באמת מי שגדול ו"חזק" יותר מנצח), אבל כל אחד מאיתנו גם יכול ללמוד להפעיל פונקציות אחרות שיש בתוכו ולגלות שהוא בכלל לא מקל, אלא נשק קטלני... וכאן לא משנה הגודל, אלא לאיזה רמה של לימוד כל אחד מעמיק, מפני שתמיד אנחנו יכולים לגלות שאנחנו נשק מסוג אחר לגמרי, קטלני עוד יותר... אה, ולא מדובר פה במטפורות או בהתפלספויות (את יכולה לסמוך על כך שאני שונא התפלספויות ושאני בנאדם נורא מעשי ומשעמם + חסר סבלנות לפלספנים למיניהם, באמת), אלא במציאות הפשוטה, שלפעמים אמונותינו העיוורות מתעקשות לכפור בה. למה? לא יודע, אולי נוח לנו יותר להאמין במה שאנחנו מאמינים גם כשהוא מנותק מהמציאות, בגלל שקשה לנו לקבל את ההשלכות של הויתור על אמונות אלו. שלך, בן
