"מאמינה" מתביישת
המילה "מאמין" כבר מתביישת, היא דיברה איתי אתמול בלילה ואמרה לי, למה משתמשים בי תמיד. אומרים אותי ב"אני מאמינה שצריך להישאר בתולה" מה עם המילה "חושבת" מה כל כך רע בה? אני מאמין שייך לומר על דבר שאני סומך בלי נימוק ראציונלי, דוגמא. "אני מאמין בעצמי" אין לי "הוכחות" לכך שאני יכול אבל אני מאמין. אבל אי אפשר במקום לומר "בא לי גלידה" "אני מאמין בגלידה" הגדיל לעשות אחד העם באומרו. "אני מאמין בפלורליזם" - "אני פלורליסט" לא מצטלצל לו טוב משום מה. או כלשונו, "אם אתה מאמין שהפלורליזם זה אמת" בחיאת רבק, אמת? מה קשור פה אמת? ואם כבר הערות, אז עוד אחת. קראתי כאן בפורום לא מזמן מי שכתב. "אני חושב משמע אני קיים" - שאפשר גם לומר "אני מריח משמע אני קיים" נו בחיאת דינאק, מה עבר עליו, וכי הוא לא העלה בדעתו שבאני מריח אפשר שהוא רק חושב שהוא מריח? דאל"כ מה הוצרכנו לאני חושב משמע אני קיים? זהו - סתם אמרתי אם נזכרתי נכתוב.