אלמונית: תרשה לי לחלוק עליך
קיבלתי במסר אישי תגובה ממישהי שלא כותבת בפורום ואני מפרסם אותה ככתבה וכלשונה: לגבי מה שכתבת על כך שרוב הצעירים "יוצאים בשאלה". גם אני צעירה, חרדית, שואלת בעצמי את השאלות הנכונות וגם מוצאת להן תשובות!! ואני בעזרת השם (אל תאמין בעצמך עד יום מותך) לא מתכוננת להפסיק לקיים מצוות אי פעם. וזה מתוך הכרה פנימית עמוקה, אחרי חקירה ודרישה שלעולם לא נפסקות, ולא מתוך פחד. אלא מאי? אני חושבת שישנה תופעה בציבור החרדי, ובעיקר בין הצעירים, של זרם חדש שמתהווה בלי שאף אחד התכונן לכך, או יהיה מוכן להכיר בכך. החרדי בצורתו הקודם נשאר רק בשכבה של בני 40 ומעלה. (יענו, ההורים שלנו). פעם היתה זו תופעה של בריחה מהעולם החרדי והתחרדות והשחרה, היום מבינים שיש דרך אמצע, ולא צריך להיות פאנטיים כדי לקיים מצוות, צריך ל=ה=בין, לחשוב, ואז לעשות. ומותר גם לשמוע שירים עבריים, ויש כאלה שיאמרו גם לצפות בטלוויזיה מידי פעם ולראות סרטים (למרות שאני באופן אישי לא מכניסה את זה הביתה, אני מבינה את אלה שכן). לכן, מאחר והסטיגמה של "יוצא בשאלה" היא של אחד שלא מקיים מצוות בכלל, יענו "חילוני", אני חושבת שזו טעות לקרוא לכל הצעירים החרדים שהגדרתי לעיל כ"יוצאים בשאלה". אני שאלתי אבל יש לי תשובות!!!!! ושלא תהיינה לך טעויות - אני טעמתי את רוב תענוגות העולם החילוני, ורק אחר כך הגעתי למסקנות. הטעימה לא היתה מתוך רצון לנסות, אלא כי "כך זה קרה", מתוך תנאים אישיים שהייתי נתונה בהם, אבל ברגע שהסתדר לי, ודווקא בעזרת שניים מאלה שהיו חברים שלי, אני התקרבתי בחזרה, והיום אני יודעת מה אני רוצה באמת. ועדיין - אינני חרדית סטנדרטית, ולעולם לא אהיה. אם זה נראה לך מתאים - אשמח אם תפרסם תגובה זו, עדיף שלא בשמי. בהצלחה אלי.